שלושה מקרי אונס. יותר מ-250 הטרדות מיניות פיזיות ומילוליות ומעשים מגונים, הצעות לקיום יחסי מין תמורת כסף ופרסום חומרים פורנוגרפיים. אלה הם חלק ממנעד מביש של פגיעות מיניות שהתרחשו במוסדות האקדמיים בישראל בשנת הלימודים האחרונה.
75 דוחות, ובהם פירוט התלונות על הטרדות מיניות שהתקבלו באוניברסיטאות ובמכללות עם קרוב ל-300 מקרים, הוגשו בחודש האחרון לוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי בכנסת והם מפורסמים במלואם באתר הוועדה שהתכנסה אתמול (שני) לדון בנושא. בשנה האחרונה דובר על לא מעט פרשות הטרדות מיניות שהתרחשו באקדמיה. פרשה מדוברת נוספת התרחשה באוניברסיטת בן גוריון וכך היא מופיעה, בקצרה, בדוח שהעבירה האוניברסיטה לוועדה:
מאז כתיבת הדוח כבר הוגש ערעור מצד המרצה ומצידה של הדוקטורנטית, בימים אלה הוא נבחן.
מניתוח הדוחות עולה כי 80% מהמתלוננים הן נשים, ו-70% הן סטודנטיות. 86% מהפוגעים הם גברים, שליש מהם מהסגל האקדמי, שליש סטודנטים ושליש עובדי מנהלה ועובדי קבלן. כלומר, רוב התלונות הוגשו על ידי סטודנטיות, נגד אנשי סגל ונגד סטודנטים.
מנזיפה ואזהרה ועד הרחקה או פיטורין, אלה הן דרכי הטיפול ב"נילונים", כלומר הפוגעים. למעשה, אין אחידות בתקנון בעניין הענישה לפי חומרת העבירה – שיקול הדעת נתון לכל מוסד, והעונש הוא פנים מוסדי. הבעיה מתחילה כבר בהגדרה ובפרשנות של מהי הטרדה ומהי פגיעה, המשתנה ממוסד למוסד- כך, במקרה חריג במיוחד: באוניברסיטת חיפה התקבלה תלונה על אונס בין תלמיד ותלמידה בתכנית חברתית באוניברסיטה. הממונה קבעה כי "לאור מערכת יחסים רומנטית שהתקיימה בהסכמה, לא התקיימה הטרדה מינית". הקראת התלונה אתמול בדיון בוועדה גררה ביקורת קשה כלפי הממונה ונטען, כי היה עליה לערב את המשטרה, הן בשל חומרת המקרה והן בגלל שמדובר בקטינים שהיו באחריות האוניברסיטה.
דוגמא חריגה נוספת הגיעה ממכללת אמונה השייכת למגזר הדתי, שם הוגשה תלונה נגד שתי סטודנטיות שהיה לגביהן חשד "ליחסים שאינם תקינים" שהפריעו לסטודנטיות אחרות. הן לא פגעו באף אחת, ואם היה מדובר במוסד חילוני סביר שלא הייתה מוגשת כל תלונה ביחס למערכת היחסים בין השתיים. באמונה החליטו להפריד בינהן, והתנו את המשך לימודיהן בייעוץ מקצועי.
רק תשע מכל התלונות הועברו לטיפול המשטרה. בשבעה מקרים פוטרו מרצים, אבל הטיפול הפנים-מוסדי בעייתי ולא מספק. כך למשל, מרצה שפוטר ממכללת עמק יזרעאל בגלל הטרדה מינית, ממשיך ללמד בבית ספר אחר להכשרת מורים. "חלק מהמרצים האלה קמים ועוברים למוסד אקדמי אחר, ואין מעבר של מידע על עבירות כאלה בין מוסד למוסד" אמרה בדיון ח"כ עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת), שעומדת בראש הוועדה. "אין תיק של המרצה בשום מקום שמי שמקבל אותו במקום עבודה אחר יכול לקבל, אולי צריך לחייב את המוסדות לפני שמקבלים מישהו שיביא ממקומות עבודה קודמים שלו מכתב שמעיד שאין נגדו עבירות כאלה".
מקרים כאלה, שלא הגיעו לעיתונות, היו שמורים בדרך כלל במגירות נעולות ופרוטוקולים סודיים במוסדות הלימוד. היום, לפחות לפי החוק, הם מחויבים בדיווח לוועדה וחשופים לעיני הציבור – על אף שעדיין אין סנקציה במקרה של אי דיווח. "חסר לי בחוק סעיף שקובע מה עושים עם אלה שלא מדווחים… החוק חייב את המוסדות לדווח לוועדה, אבל לא קבע איזה סמכות יש לוועדה על שלא מדווח", אמרה ח"כ סלימאן, "בשנה שעברה השתמשתי בכוח הזה לפנות ולהתריע ולהזכיר שחייבים לדווח, ההרגשה שהם במעקב תרמה אולי לעלייה בדיווחים השנה. אז אולי בשנה הראשונה אפשר לסלוח על אי דיווח אם זה הופך למגמה חייבים שינויי בחוק".
לפי הדוחות שהוגשו השנה, האוניברסיטה העברית בירושלים מחזיקה בתואר המפוקפק של שיאנית ההטרדות מיניות, עם 38 פניות בסך הכל (מתוכן טופלו 28). אחריה הטכניון בחיפה עם 24 תלונות, עליה של כ-40% בכמות הפניות מהדיווח הקודם שעמד על 17 תלונות. אוניברסיטאות בר-אילן ותל אביב חולקות את המקום השלישי עם 21 תלונות כל אחת (בתל אביב טופלו 14 מהן, ובבר-אילן טופלו רק שש תלונות). המקום הרביעי אוניברסיטת חיפה עם 17 תלונות, מתוכן 11 שטופלו – עלייה של פי ארבע מהדיווח הקודם שהעבירו למועצה להשכלה גבוהה ובו התגאו בארבע תלונות בלבד. 19 מוסדות דיווחו על נתון בלתי מתקבל על הדעת: 0 תלונות ו-0 פניות.
"צריך לדאוג לשינויים חקיקתיים שיבטיחו טיפול נאות בתלונות". צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק
הפער בין הפניות לתלונות נוצר בדרך כלל כתוצאה מכך שחלק לא מבוטל מהפניות הן אנונימיות, או כאלה שמבוססות על שמועות. מדובר בשליש מהמקרים שמגיעים לשולחנה, לאוזנה או לתיבת המייל של הממונה. תלונות שעל אף חומרתן לעיתים, קיים קושי רב של המוסד להתמודד איתן. לפי הדוחות, מרובן המכריע פשוט מתעלמים, בעיקר בגלל הקושי לנהל חקירה מבלי לפגוע בפונה ומבלי לחשוף את זהותה.
משך הטיפול בפניות ובתלונות – מקבלת הפניה ועד לסגירת התיק – משתנה גם הוא ממוסד למוסד ומפנייה לפנייה ונע בין פרק זמן של שבוע ולטיפול של כמעט שנה במקרים מסויימים. כך למשל באוניברסיטת חיפה תלונה נגד חבר סגל אקדמי בגין הטרדות מיניות, מילוליות ויצירת סביבת עבודה מטרידה התקבלה בינואר 2015, והטיפול בה הסתיים רק בנובמבר של אותה שנה. במקרה, שפורט בדו"ח באריכות, הובהר לעובד שהתנהגותו עולה כדי הטרדה מינית, וכי אם העדים יחליטו לחשוף עצמם יש לבחון אם ייתכנו היבטים פליליים. המוסד הגיע להסכם פשרה לפיו המרצה יצא לשנת שבתון, הפסיק ללמד והתחייב לא ללמד בעתיד, לא לקבל סטודנטים לתארים מתקדמים ולא להנחות לבדו את הסטודנטים הקיימים, לא להיפגש לבד עם מונחים, ופעילותו בוועדות האוניברסיטה תופסק. כמו כן, לפי ההסכם, הוא יתפטר מיידית ממרכז המחקר שעמד בראשו, ולא יכהן בתפקיד זה בעתיד. "צריך למצוא את הדרך לבדוק עד כמה הממונה על הטרדות מיניות עושה את עבודתה כמו שצריך ולפי מה שאומר החוק, וצריך לדאוג לשינויים חקיקתיים שיבטיחו טיפול נאות בתלונות וקיצור זמן הטיפול כדי שאפשר יהיה לא למשוך את השימוע יותר מדי", אמרה ח"כ סלימאן.
מהדוחות עולה תמונה עגומה בכל הנוגע להנגשת המידע אודות הטרדה מינית ומניעתה לאוכלוסיות שונות: רק 14 מהמוסדות שדיווחו תירגמו את התקנון למניעת הטרדה מינית לשפות אחרות (ארבעה לערבית בלבד, ששה לערבית ואנגלית וארבעה לשפות שונות וביניהן ערבית, אנגלית רוסית ואמהרית).
אם לשפוט לפי מספר הדוחות שהועברו השנה, יש שיפור. מבין 152 המוסדות החייבים בדיווח הגישו עד לדיון 75 מוסדות, לעומת 35 מוסדות שהגישו בשנה הקודמת. אבל פרסום הדוחות הוא רק השלב הראשון: לפני יותר מחצי שנה, בוועדת השקיפות שדנה בנושא הטרדות מיניות באקדמיה, כשהתברר כי לא כל המוסדות העבירו את הדיווח המתבקש, טענה נציגת המל"ג עו"ד חן אבישר כי המועצה להשכלה גבוהה אינה אחראית על תוכן הדוחות אלא רק על הגשתם: "המוסדות הם גופים עצמאיים", אמרה, "אנחנו לא בודקים שהם מבצעים את הוראות החוק". גם אתמול בדיון, כשנשאלו שוב, "איך אתם עוקבים אם ממלאים אחר ההוראות שלכם?", התשובה שנתן הנציג הייתה "אין לנו דרך למעט להעביר הנחיות לבצע פיקוח ואכיפה.." – אז מה שוות ההוראות?" – חזרה ושאלה יו"ר הוועדה, "אני רוצה לראות את המל"ג לוקחים אחריות על מה שהפצתם". שוב היא נענתה כי המוסדות הם גופים עצמאיים.
ההתנערות מצד הרגולטור משקפת עד כמה הדרך עוד ארוכה, ועד כמה עדיין, הנשים – סטודנטיות וחברות סגל – מתמודדות כמעט לבדן עם הטרדות ותקיפות מיניות. אם ההתקדמות שתצליח לרשום לעצמה הוועדה לקידום מעמד האישה ושיוויון מגדרי תישאר רק ברמת הדיווחים, התופעה הבזויה והנרחבת של הטרדות ופגיעות מיניות באקדמיה, כמו גם ניצול יחסי מרות, תישאר שם לעוד הרבה שנים – אלימה, מבזה והרבה פחות מתורבתת ונעימה מהדיון בחדר.
