4/1/15

הפוסט הזה שפרסמה היום איה כורם בפייסבוק שלה, מסמל את סופו של התהליך המייגע שעברה עד לשחרורה מהחוזה הדרקוני עם חברת התקליטים "עננה":

2/10/14

יש כמה וכמה רמות של העסקה פוגענית בישראל. ישנם עובדי הקבלן שכולנו מכירים, מתחת להם בדירוג התעסוקתי (ומעליהם ברמת הפגיעה) ישנם הפרילנסרים הפיקטיביים או עובדי "כתף אל כתף" שעושים את אותה עבודה כמו עמיתיהם אבל מועסקים בתנאים סוציאליים ושכר גרועים הרבה יותר, וללא יציבות תעסוקתית, ובמצב הגרוע ביותר מצויים הצמיתים.

כן, צמיתים: עובדים שבמאה ה-21 אינם יכולים להיפרד ממי שהם חתומים אתו על חוזה מבלי לוותר לחלוטין על הקריירה שלהם. הזמרת איה כורם היא אחת מהצמיתים האלה. לפני עשור, רגע אחרי שסיימה את לימודי המוסיקה שלה, היא חתמה על חוזה ל-18 שנים עם חברת התקליטים "עננה". לא, אין פה טעות: 18 שנים. תינוק שנולד ביום שבו חתמה על החוזה, כבר אמור היה להיות לקראת סוף כתה י"ב במועד סיום החוזה הזה.

תחילת הדרך של כורם ועננה היתה מצוינת וכללה את אלבום הבכורה שלה עם סינגלים שנהפכו ללהיטים בגלגל"צ ובשאר התחנות, אבל אחרי שני אלבומים נוספים היחסים בינה לבין החברה עלו על שרטון והיא רצתה להשתחרר מהחוזה שלה. בחברת התקליטים אמרו שלא יעמדו בדרכה ויסכימו לשחרר אותה מהחוזה, אבל בשביל שזה יקרה היא תצטרך לשלם לחברה ולבעליה פיצוי של מיליון שקלים.

כורם פנתה לבית המשפט המחוזי שקיים לא מעט דיונים בנושא, והחליט לפני שנה שהוא דוחה את כל טענותיה ושהחוזה שריר, קיים ועומד. יותר מזה, קבע השופט במחוזי – כורם בדקה את החוזה לפני שחתמה עליו והיתה אמורה להבין את משמעותו, ועל כן זו לגמרי בעיה שלה שהיא תקועה עם חוזה לתקופה שמהווה כרבע מתקופת החיים של אדם ממוצע בישראל. בינתיים, כל עוד עניינה עמד בבית המשפט היא לא יכולה להוציא סינגלים חדשים, אלבומים חדשים או לעשות פעולה כלשהי כזמרת וכיוצרת בשל החוזה שחייב אותה לעשות את כל פעולותיה אך ורק דרך חברת התקליטים עננה שאתה היתה מסוכסכת. הקריירה שלה, הלכה למעשה, נכנסה להקפאה עמוקה.

---

עוזי וייל: מריחאונה רפואית (שיחות נבחרות)

איה כורם. צילום: רוני פרל

*

כורם פנתה לעליון והדיון בעניינה התקיים היום: חמישה דיונים נקבעו להרכב השופטים בראשות נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס, כולם לשעה 11:30. את הדיון של איה כורם קבעו כאחרון בליינאפ הפנימי של השופטים, ועורכי הדין שלה העריכו שזה נובע מהרצון של השופטים להתעמק בתיק, כי כל השאר היו תיקים טכניים בעיקרם: מגרש של עמותה בפתח תקוה, עניין מנהלי כלשהו של פיקוד העורף, ועוד תיקים מהסוג שבו השופטים ממליצים לוותר על העתירה או לחזור לדיון נוסף בבית המשפט המחוזי. את כורם זה הדאיג. אם השופטים רוצים לשאול שאלות זה אומר שייתכן שהם לא מבינים למה ערערה ולמה ביקשה שבית המשפט העליון יכריז שחוזים ל-18 שנה הם דבר לא סביר. שאלתי אותה אם תסתפק בכך ששופטי העליון ישלחו את התיק שלה לדיון נוסף במחוזי כמו שקורה לאחד התיקים לפניה. "אני רוצה החלטה של בית המשפט העליון", היא אמרה. "אני רוצה שיהיה ברור לכולם שזה לא חוקי. שאף אחד לא יתבלבל יותר".

הדיון של כורם התחיל ועורך הדין שלה פתח בהצהרה קצרה בנוגע לצורך בערעור והצורך להפוך את החלטת המחוזי שקובעת שהחוזה עדיין בתוקף. נשיא בית המשפט גרוניס קוטע אותו בנימוס ופונה לעורכי הדין של חברת התקליטים עננה: "נראה לי שכדאי שתמצאו מנגנון שיפתור את הבעיה הזאת", הוא אומר, "המצב כרגע הוא לא רציונלי". עורך הדין של כורם אומר שיש כרגע מצב של עמימות בנוגע לחוזה, והשופט זילברטל שיושב לשמאלו של הנשיא גרוניס אומר "אין שום עמימות. זה מצב לא סביר מה שקורה פה".

עורך הדין של חברת התקליטים מבין שהרוח נושבת נגדו כשהשופטת חיות אומרת לו "צריך ללכת לבוררות שתקבע שדרכי הצדדים נפרדות". הוא מנסה לומר בנימוס שמה שבית המשפט מבקש מהחברה שאותה הוא מייצג זה לוותר, ושזה לא ממש מקובל על הלקוחות שלו. "כדאי שתחשוב טוב על הטענות שלך", אומר לו הנשיא גרוניס, "הטענות פה הן לא במישור הכלכלי אלא במישור הנורמטיבי".

בשלב זה עיניה של כורם מתלחלחות. כבר חמש שנים שהיא מחכה שמישהו יגיד לה שהיא לא הוזה. שזה באמת לא נורמטיבי להחתים אמנית בראשית דרכה על חוזה של כל כך הרבה שנים. שאי אפשר להכריח אדם להיות משועבד לחתיכת נייר למשך תקופה ארוכה כל כך.

הטפטוף נהפך לשיטפון כשהשופטת חיות מצליפה בנציגי חברת התקליטים ואומרת להם "להגיד שדברים ושירים שעוד לא נוצרו בכלל שייכים לכם, ולקבל שאתם שיעבדתם את כוח היצירה של כורם ל-18 ו-30 שנים, זה לא סביר. אם אתה מצפה לצו אכיפה לחוזה – ספק גדול אם נקבל את הפרשנות הזאת שלכם", והשופט זילברטל מזהיר את עורכי הדין של עננה ואומר להם "אני לא בטוח בכלל שכדאי לכם שנפסוק בתיק הזה".

השופט גרוניס שולח את שני הצדדים להחליט על בורר מוסכם בין שניהם כשהוא מנחה אותם שהמטרה היא היפרדות בין הצדדים. נציג חברת התקליטים ממליץ שההחלטה תהיה על בוררות כדי להגיע להיפרדות, ועל המשמעויות הכספיות של המהלך. "לא", אומר לו השופט זילברטל, "הבוררות תהיה על 'משמעויות', לאו דווקא על משמעויות כספיות". בכך הוא רומז רמז עבה כפיל שקנס של מיליון שקלים, כמו שרצתה עננה להשית על כורם לפני בית המשפט המחוזי לא יהיה פה –  וגם לא משהו שיתקרב לסכומים האלה.

אמא של כורם מחבקת אותה חזק, והיא רק מהנהנת ומחזיקה את הידיים של החבר שלה, אדם. השופטים אומרים את כל מה שהיא נלחמה עליו בשנים האחרונות, ומקבלים טענה אחרי טענה. עורכי הדין שלה בקושי משתתפים בדיון: בית המשפט נלחם עכשיו על הצדק שלה, והיא כבר לא לבד במאבק.

בעוד שלושה חודשים, איה כורם תהיה אשה חופשית. היא תוכל לחזור לשיר וליצור ולעשות את מה שחלמה באותו יום שבו נכנסה לראשונה למשרדים של חברת עננה וחתמה על חוזה דרקוני, חוזה שכל כך הרבה אמנים בישראל חתמו עליו, אלא שלהם לא היה האומץ שהיה לה להתייצב ולהגיד שזה לא בסדר.

אחרי החגים ועדת החינוך תקיים דיון ראשון ב"חוק איה כורם", חוק שכבר עבר קריאה טרומית ויגביל חוזי אמנים לשבע שנים כך שאף יוצרת או יוצר לא ימצאו את עצמם שוב בבית המשפט העליון נאבקים בשביל הזכות להשתחרר ממעסיק שהם לא רוצים לעבוד אתו יותר.

אחרי שאיה כורם יצאה מהאולם היא כתבה היום בדף הפייסבוק שלה: "אין לי מלים אין לי מלים אין לי מלים אין לי מלים אז קחו שיר" מעל לינק לשיר של ג'ורג' מייקל (שגם הוא, אגב, היה צמית של חברת התקליטים סוני במשך שנים רבות). לשיר הזה קוראים Freedom.

למה הסרטון הצולע של ריבלין עובד הרבה יותר טוב מהמקצועני של פרס