1.
שמתם לב איך יאיר לפיד הזקין בשנה האחרונה? לא, תסתכלו על התמונות שלו. הוא נראה כמו מתווך דירות בדימוס, שעבד אקסקלוסיבית עם פרויקט הולילנד.
שמתם לב, לעומת זאת, שנתניהו נראה יותר צעיר? יותר החלטי ואחראי ואנרגטי ממה שנראה אי פעם?
אז אני, לעומתכם, השקעתי בזה הרבה מחשבה, והמסקנה שלי זה שנתניהו שותה את הדם של יאיר לפיד כשהוא לא מסתכל, וככה גם אמרתי לדוקטור כרמון, שאמר, חגית, את מודעת לזה שיש מלחמה ואנשים נהרגים, נכון? וזה מה שיש לך בראש?
אמרתי לו דוקטור, תשמע, זה לא שאני שמאלנית, אבל אתה מודע שכמו הערבים והיהודים, גם אני ואתה מזדקנים כאן אט-אט בבית משוגעים הזה, ועוד מעט החיים עברו ואף אחד מאיתנו לא נהנה. אתה מודע לזה, נכון?
הוא אמר לי, רק בגלל ה"אבל" במשפט "זה לא שאני שמאלנית אבל", אני סוגר אותך פה לעוד חצי שנה. וגם נשאר להשגיח עליך יום-יום שאת סובלת.
אהה, אמרתי. טוב, נתראה בעוד חצי שנה, ובוא נראה אם לא במקרה הזדקנו שנינו בחצי שנה.
עכשיו עצבנת אותי, אמר והביא לי סטירה. ואז הסמיק, כי יחד עם הסטירה הוא גמר.
סליחה, הוא אמר, נראה לי שאני רואה יותר מדי רוני דניאל (חגית. ויש המשך)
2.
אז שאלתי אותו, דוקטור כרמון, דוקטור כרמון, דוקטור כרמון –
את מוכנה לעבור לשאלה, תהה, או שאת רוצה עוד סטירה?
רציתי להגיד לו שזה לא אני שחזרתי על עצמי, זה ההד המפורסם במחלקה, אבל הוא לא היה מאמין לי, מאמין לי, מאמין לי,
אז אמרתי, דוקטור כרמון, במקרה ראיתי אתמול חדשות בערוץ 1 –
אני יודעת, זה כמו לעשות טיול בשכונת סג'עיה יום לפני שצה"ל מבקש מהאנשים לזוז לשכונה אחרת לזמן מה – וכולנו בטוחים שרשות השידור, כמו שכונת סג'עיה, יהיו הרבה יותר יפים אחרי השיפוצים –
אבל בכל זאת ראיתי חדשות עם אורי לוי, שאמר: "מה ששונה במלחמה הזאת מפעמים קודמות, זה ההרגשה שהפעם יש על מי לסמוך". ושאלתי היא: למי הוא התכוון, בדיוק?
לאבינו שבשמים, הוא אמר. או – אפשרות שנייה – לוועד עובדי רשות השידור.
ועד עובדי רשות השידור לא רשם הישגים מיוחדים בזמן האחרון, הזכרתי לו.
גם אבינו שבשמים לא, הזכיר לי בחזרה.
אז? – המשכתי לנג'ס.
אז זה אורי לוי, משך הדוקטור בכתפיו; הוא חייב להאמין במשהו, אחרת הוא יגדל עוד פעם שפם.
אז לא לבנות על זה שהפעם לא יהיו ועדות חקירה? המשכתי.
לא, הוא אמר בצער, יהיו. שתיים. אחת בסוף המלחמה הזאת, ואחת בסוף המלחמה הבאה, שתחקור למה לא יושמו המסקנות של ועדת החקירה הקודמת.
תשמע, אמרתי לו, השיחה איתך הופכת למדכאת.
הוא הנהן בעצב, חיבר את עצמו לאלקטרודות שלי, וחישמל את עצמו עד שהפסיק לו הדיכאון.
נו, אמרתי, מרגיש יותר טוב?
תראי, הירהר בקול רם, מצד אחד ירדה לי האינטליגנציה בעשרים ושתיים נקודות. מצד שני, בדיוק שמעתי שיר של הצל, ותשמעי – הוא לא רע בכלל (ובענין הצל, יש התפתחות מפתיעה:)
3.
גם אני הקמתי קבוצה: העכברים של הצל. אנחנו כמו האריות, רק פחדנים. ואיפה שהצל הולך, אנחנו הולכים אחריו, ואומרים, וואי וואי צל, לא כדאי לך, אתה תסתבך, אתה עלול להיתפס בעיני חלק משוחרי התרבות בארץ כאמן לא רציני, לא חבל?
וזה יעבוד, בסוף. הוא יעזוב את הפוליטיקה ויתרכז באמנות. זה עבד עם עליזה אולמרט (מיקי, דובר העכברים של הצל. ויש תגובת נגד:)
4.
גם אני הקמתי קבוצה: הירבועים של הצל. אנחנו הולכים אחרי הצל מהצד השני, ואומרים לו, פראייר, אתה לא מספיק קיצוני, אתה בוגד, ואבאשך'ערוםקו. ההגדרה האחרונה היא לא בדיוק נכונה, זה סתם כדי לעצבן אותו. אבא שלו לא באמת ערוםקו, עד כמה שאנחנו יודעים. לא שלחנו אף אחד לבדוק כי הסיכוי שנראה אותו ערוםקו מטריד אותנו, גם כי זה מגעיל וגם כי אנחנו לא יודעים בדיוק מה זה.
אבל בכל מקרה,
אנחנו הולכים אחריו מהצד השני, ואומרים לו: תגיד שליברמן בוגד, כי הוא לא הולך מכות בעצמו עם אבו מאזן; תגיד שדני דנון בוגד, כי הוא לא מרעיל שמאלנים דרך ההשפעה שלו על קו היצור של יוגורט דנונה; תגיד שאתה בעצמך בוגד, כי אתה לא מרביץ לעצמך בהפגנות שבהן אתה מפספס את ההזדמנות להרביץ לאחרים.
יום אחד עקבנו אחריו עד הבית וצעקנו בוגד, בוגד, אבל אז אבא שלו יצא ערוםקו מהבית וצעק עלינו, אז ברחנו. זה מאוד מפחיד, ערוםקו. זה הגרסה הגברית ל"איפה בתיה? באמבטיה" – ותודו שזה הרבה, הרבה יותר מאיים (ריצ'רד, דובר "הירבועים של הצל". וכן, אתם יודעים למה לירבוע קוראים ריצ'רד. אתם יודעים. אל תנסו להעמיד פנים שלא.)
