זה כבר נראה כמו מחלה מדבקת. הלוקים בה לכאורה נופלים בזה אחר זה, אבל למען האמת הנפגעים העיקריים אינם הם אלא אנו, הציבור. פישמן, החולה האחרון, שהביא את התופעה למימדים חדשים, הוא בוודאי לא הראשון. גרוע מכך, בידי הכנסת הייתה הצעת חוק שיכולה הייתה לסייע ולהקדים תרופה – אבל חברי הכנסת בחרו להפיל אותה.
בשנים האחרונות זיכו הבנקים בישראל מספר טייקונים כבדים ב"תספורות" נדיבות להכעיס שפורסמו בהרחבה. כך, שלב אחר שלב, נחרב אמונו של האזרח במערכת, ועדיין נדמה שלא ניתן היה לצפות שאחרי ההנחה העצומה שקיבל איש העסקים אליעזר פישמן מבנק לאומי ומבנק הפועלים לאורך שנים, הוא יבוא ויבקש לשלם רק 5% מחובו, ובטח לא שהבקשה המחוצפת הזו תישקל אי פעם ברצינות. והנה, כל זה קורה.
להטיל הגבלות על שיטת התספורות – עד לחיסולה הגמור. צילומים: Shutterstock
בעלי חברות לא אחראים להפסדים שלהן
ההקלות שהוענקו זה מכבר ליצחק תשובה, לב לבייב ונוחי דנקנר – ושניתנו עכשיו לפישמן – מעלות שאלות קשות באשר למניעים שמובילים את מקבלי ההחלטות במדינה. לפי השכל הישר, הם היו צריכים להטיל הגבלות על שיטת התספורות עד לחיסולה הגמור, וחשוב מזה – להגן על כספי הציבור, שהשקיע באגרות חוב של אילי ההון. אבל היגיון לחוד ומציאות לחוד. תשובה ושות' כבר זכו לתספורות מרשימות בעוד שאצל פישמן, שפשיטת הרגל שלו נחשבת לגדולה בתולדות המדינה, חלק מהנכסים מועברים לרעייה ולילדים.
איך פועלת השיטה?
חברות עסקיות עלולות לקרוס עקב ניהול כושל, סיכונים מיותרים ושחיתות – אחת האפשרויות, או כולן יחד. לפי העקרונות המשפטיים המקובלים היום, יש הפרדה מוחלטת בין החברות לבין בעלי המניות שלהן. מסך. בנוסף, המבנה העסקי הסבוך מקשה ברוב המקרים לפקח על ההתנהלות השוטפת. במקרה של קריסה, יוצאים העומדים בראש ללא פגע: מצד אחד, האג"ח שברשותם לא נפרע, כי המסך מגן עליהם, ומהצד השני, כמנהלים ובעלי מניות – הם מקבלים אפשרות לרוקן את החברות מנכסים ולמשוך משכורות ודיבידנדים מנופחים.
ואיפה שומרי הסף?
הבנקים כביכול מבינים באיחור את הפער בין החוב לביטחונות, ולפיכך מזכים את בעלי החברות בפרס: תספורת, כלומר ויתור על חלק מהחוב. בה בשעה, הממשלה, שעומדת מעל הבנקים, מתעלמת בהסברים מפולפלים מחובותיה כלפי הציבור ונותנת עדיפות לאינטרסים של אחרים.
סנקציות נגד מבצעי תספורות. ח"כ מיקי לוי. צילום: יש עתיד, cc
ההחמצה: אפשר היה לצמצם תספורות
במאי 2015 הניח ח"כ מיקי לוי (יש עתיד) על שולחן הכנסת את "הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלה על השקעות בחברה שערכה הסדר חוב)." ההצעה נועדה להתמודד עם תופעת התספורות באמצעות סנקציות נגד מבצעי תספורות. היא כוללת אמצעים חריפים כמו למשל איסור על גופים מוסדיים לרכוש אגרות חוב מבעל חברה שביצע תספורת למשך 10 שנים, ונטילת השליטה בחברה מבעלים שמחק יותר מ-20% מחובו.
הניסיון של ח"כ לוי לא היה ראשון מסוגו, ולמרבה הצער היה גורלו בדיוק כשל קודמיו: ועדת השרים לחקיקה התנגדה להצעה, ובנובמבר 2016 הכנסת דחתה אותה, 49 מתנגדים מול 38 תומכים. נציגי הממשלה טענו שכבר קיימים מספיק כלים לפיקוח על הטייקונים וחברותיהם הקורסות, לרבות רשות ההון והחיסכון שהוקמה לפני כשנה.
השר יעקב ליצמן הסביר מעל דוכן הכנסת ש"ניהול חסכונות הציבור נעשה על-ידי הגופים המוסדיים בהתאם לעקרונות של נאמנות", ואף הוסיף כי "אין למנוע מגוף מוסדי באופן גורף להשקיע באיגרת חוב מסוימת רק בגלל שבוצע הסדר חוב באיגרת של אותו בעל שליטה, אלא יש לבחון את ההשקעה באיגרת חוב מסוימת בהתאם לפרמטרים הייחודיים לה". כמה פשוט – ככה כואב.
קשרי ידידות עם טייקונים ומחויבויות שונות. מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק עמינח. צילום: יניב אונגר
המלכוד: הבנקים לא תמיד נאמנים לנו
זניחתה של הצעת החוק על ידי הממשלה היא, הלכה למעשה, העברת הכדור למגרשם של הבנקים, אבל כאן נוצרת בעיה חדשה: ראשי הבנקים מסובכים מול הטייקונים בשל קשרי ידידות ומחויבויות שונות ולכן גם מתירים להם להתפרע – ולא פעם גם לקבל על כך פרס. אמנם יש בידיהם כוח גדול מספיק לחסל את הכשל, אבל הם מעדיפים שלא להתמודד מה שכרוך בכך ולהותיר את כאב הראש למשמרת של הבא אחריהם. האם זאת היתה כוונתו של ליצמן באומרו כי ההשקעות נעשות על פי "עקרונות של נאמנות"?
בשורה תחתונה – את מחירם המשמעותי של התספורות והעדר הפיקוח משלמים בעיקר המתקרבים לגיל הפנסיה, משום שלקרן יש פחות זמן לתקן את ההפסד. בזמן שפישמן ומשפחתו משחקים מחבואים עם הרשויות ומעבירים נכסים מיד ליד, כשהכנסת והממשלה מסתפקות באידאה של "נאמנות" ומונעות חקיקה, הפנסיה שלכם נפגעת. כשתצטרכו לחיות ממנה, תנסו לא לחשוב על טייקון שחי עכשיו בפאר לאחר שערך הסדר חוב, בנקים ששותים איתו קפה וממשלה שמרגישה שהכל תקין. כי אם תחשבו, תצטרכו לדעת שפעם, אפשר היה לעצור את כל זה.
מיכל עדן היא רכזת המחקר של המשמר החברתי.
