קיץ// תהילה חכימי

נכתב ב-13.7.2014, תל אביב

ואם יש את מי לאהוב,

---

בוא עכשיו
אתה שומע?
בוא לקחת אותי
כמה שיותר מהר
אין לי זמן,
ואם יש חמלה שתבוא עכשיו
אתה שומע?
עשה בנו אהבה
לא זורם לי הדם
והדופק פוחת,
ואם יש זעקה אחת אחרונה
אתה שומע?
בוא עכשיו
עצור את האש
הקיץ הזה חם 
שדה הקוצים בוער

**

מִלִּים יְשָׁנוֹת עַל מִלְחָמָה מַשְׁמִימָה// נאצר רבאח 

נכתב ב- 14.7.2014, עזה
עברית: יותם בנשלום

עַזָּה, עַזָּה

1

שְׁנֵי גַּנֵּי עֵדֶן לְכָל בֵּן עַזָּה:
הַגַּן שֶׁל אַלְלָה,
וְרַמְאַלְלָה.

2

לַדָּם הָרוֹבֵץ נִמְאַס לְהַמְתִּין לְאֹרֶךְ מִלְחָמָה יְשָׁנָה, וְהַבֹּקֶר יָצָא לְטַיֵּל עַל מִדְרְכוֹת הָעִיר וְנִתְקַל בִּי.  הַדָּם הַמִּתְנוֹפֵף כְּמוֹ דֶּגֶל שׁוֹדְדֵי־יָם מֵעַל מִטָּתִי רוֹמֵז אֶל הַוֶּרֶד הַקָּמֵל לְיָדִי, וַאֲנִי סוֹפֵר אֶת הַשָּׁלָל וּמְמַלְמֵל: עַזָּה, עַזָּה.

3

הַרְגִיעָה נָעָה חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ,
וְאִישׁ אֵינוֹ אוֹסֵף אֶת הַצְּלָלִים הַמִּשְׂתַּרְגִים עַל הַבָּתִים.
כַּנִרְאֶה שֶׁמִּלְחָמָה עָבְרָה כָּאן.

4

בְּשֶׁבַע וַחֵצִי חָצִינוּ אֶת גֶּשֶׁר עַזָּה.
פַיְרוּז שָׁרָה,
הַנּוֹסְעִים דָּחֲקוּ בַּנֵּהָג וְהַנֶּהָג קִלֵּל אֶת הַמַּצָּב,
הַשּׁוֹטֵר שֶׁקוֹרְאִים לוֹ עַדְלִי הוּא הַשׁוֹטֵר עַדְלִי,
וְהַדַיָּג הַיָּחִיד נוֹתַר הַדַיָּג הַיָּחִיד.
שֶׁבַע וַחֵצִי, לְגַמְרֵי שֶׁבַע וַחֵצִי!
לוּלֵא הִתְעַלַּמְנוּ מֵעִקְבוֹת הַטַּנְקִים בַּאָסְפַלְט,
מִבּוֹרוֹת הַמּוֹקְשִׁים הָעֲמֻקִּים וּמִכְּאֵב הָרֹאשׁ.
כִּי אֶתמוֹל בַּלַּיְלָה לֹא יָשַׁנְתִּי טוֹב.

5

כְּשֶׁהָרוֹפְאִים הִזְהִירוּ שֶׁיְּלָדִים הַנֶּחְשָׂפִים לְמַרְאוֹת אַלִּימִים עֲלוּלִים לְהִתְכַּנֵּס בְּתוֹךְ עַצְמָם וּלְהִתָּקֵף בְּמַחְשָׁבוֹת וְאַף בְּסִיוּטִים הֶעֱבַרְתִּי אֶת הַטֶּלֶוִיזְיָה לַחֲדַר הַשֵּׁנָה, וְהִתְחַלְתִּי לְסַפֵּר לָהֶם, בְּכָל פַּעַם שֶׁמַּתְחִילָה הַהַפְצָצָה, שֶׁהַשְׁכֵנִים מְכִינִים הָמוֹן פּוֹפְּקוֹרְן.

6

הֵם הָיוּ עֵדֵי רְאִיָּה,
הַגָּדֵר וְהָעֵץ וְהָעֵשֶׂב,
הֶם רָאוּ אֶת שׁוּחוֹת הַפְּצָצוֹת וּפִיהֶן הַפָּעוּר,
רָאוּ וְצָרְחוּ: הָשִׁיבוּ לִי אֶת אֲבָרַי.

7

אֶת כָּל הַסַּכִּינִים הִשְׁחִיזוּ, אֶת הָרוֹבִים טָעֲנוּ בַאֲבַק שְׂרֵפָה וְזַעַם, אֶת שִׁטְחֵי הַדָּם שְׂרְטְטוּ בְּדַקְדְקָנוּת עַל הַקִּירוֹת וְעַל הַקַּרְקָע. אָנוּ זוֹרִים כָּאן מֵתִים עַל הָעֵצִים וְעַל הַמִּדְרָכוֹת, מְפוֹצְצִים אֶת שִׁגְרָתָם שֶׁל הַשּׁוֹטִים בְּבֵית הַקָּפֶה, מְמִיטִים אָסוֹן עַל פִּטְפּוּטֵי הַתַּלְמִידִים, אֶת פְּנֵי הַחֲלָלִים מָרְחוּ בְּכַוָּנָה טְהוֹרָה וְזַכָּה וְאֶת פְּנֵי הַפְּצוּעִים בְּדָם קַר הַמַּמְתִּין לָהֶם כְּבָר חֹרֶף שָׁלֵם פְּלוּס תּוֹר לְלֶחֶם, אֶת כָּל הַשָּׁלָל חִלְּקוּ, שְׂרֵפָה עַל שְׂרֵפָה וּבֶכִי עַל בֶּכִי, לֹא נוֹתַר שׁוּם פְּרָט אֲשֶׁר פָּסְחוּ עָלָיו, אַךְ בְּשִׁכְרוֹן הַחִזָּיוֹן תָּמְהוּ: בִּשְׁעַת הַקְּרָב, לְאָן בָּרְחוּ הַצִּפּוֹרִים?

8

עַזָּה מַפְשִׁילָה שַׁרְוּולִים, קוֹשֶׁרֶת כִּסּוּי רֹאשׁ, מַנִּיחָה יָד אַחַת עַל הַמֹּתֶן הַכּחוּשָׁה, בְּדִיוּק עַל חוֹר הַכְּנִיסָה הַשׁוֹתֵת, וּבַשְׁנִיָּה מְנוֹפֶפֶת כְּמוֹ דֶּגֶל גַּאֲוָה, מְרִימָה שׁוֹק וּמַנִּיחָה שׁוֹק, מַתְחִילָה לִרְקֹד דֵּבְּקָה, הָרֹאשׁ מֻטֶּה קְצָת לְאָחוֹר כְּדֵי לְהַבִּיט לַשָּׁמַיִם, הֶחָזֶה מָתוּחַ כְּמוֹ מֶרְחָב הַמְּבַקֵּשׁ לָדַעַת מַה רָחְבּוֹ, רְקִיעוֹת רַגְלֶיהָ תֹּף קַמָּאִי הַמֵּעִיר אֶת הַזְּמָן וְאֶת הַפְּלִיאָה מִשְּׁנָתָם, וְכֻלָּם מִתְקַבְּצִים סְבִיבָהּ בְּמַעֲגָל וּמוֹחֲאִים כַּפַּיִם, וְעַזָּה שׁוֹלֶטֶת עַכְשָׁו בַּקֶּצֶב, אִם תָּאֵט יָאֵטוּ, אִם תְּמַהֵר יֵאָנְקוּ בְּעִקְבוֹת גְּבוּרָתָהּ, לִבּוֹתֵיהֶם יוֹצְאִים אֵלֶיהָ כִּנְשִׁיקוֹת בְּצוּרַת פֶּרַח אוֹ כְּמַטְבְּעוֹת שֶׁל כֶּסֶף, אוּלַי יְלַקְּטוּ אוֹתָם עֵינֵיהָ הָתּוֹהוֹת שֶׁל עַזָּה הַשְּׁתוּיָה, הַטַּרְזָנִית, הַיְּחִידָה. אַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ לִרְקֹד כְּמוֹ עַזָּה, אַף אֶחָד.

9

אִם בִּירִיָּה אָנָּא לֹא בְּפִי אֲשֶׁר הִצְמִיחַ צִפּוֹרִים, מִלִּים וּנְשִׁיקוֹת, אִם בְּהַפְצָצָה אָנָּא אַל תַּעֲזְבֵנִי לִזְמַן רַב תַּחַת הַהֲרִיסוֹת, אִם בִּטְבִיעָה אָנָּא לֹא בִּבְרֵכַת שְׂחִיָּה לְעֵינֵיהֶן שֶׁל הַיָּפוֹת, אִם בְּמוֹ יָדַי אָנָּא לֹֹא מִן הַקּוֹמָה הָרְבִיעִית, שֶׁאָז יַגִּיעַ הָאַמְבּוּלַנְס לְאַט בְּיַחַד עִם הַמָּוֶת. אָנָּא, אֱלֹהָי.

מוקדש לחגית גרוסמן

ציור: דיויד רוברטס