בבית החולים איכילוב שוכב איש צעיר שהצד של חולץ המסמרים של פטיש הבנאים ננעץ בראשו, שבר את הגולגולת שלו ונכנס לבשר המוח שלו. האיש הצעיר הזה מחובר למכונות ששומרות אותו בחיים מאז שהגיע לבית החולים במוצאי שבת.
מכיוון שהוא מורדם ומונשם לא יודעים עדיין אם הוא סובל מפגיעה מוחית, ואם הוא זוכר את הדברים האחרונים שחווה כשלא היה פצוע. אם הוא זוכר את ההגעה למחסן הציוד של אוהדי הפועל. אם הוא זוכר את ההתקפה על ידי קבוצה גדולה של אנשים שהחלו להכות אותו. אם הוא זוכר את הכאב ההוא, החד, המצמית, הרגע שבו הפטיש ננעץ. אם הוא זוכר את התחושה של שני זיזי מתכת ענקיים שחופרים בבת אחת בור בצד הימני העליון של הראש שלו.
- התחביב שלי זה לשבור למישהו את כל הגוף: דוד מ"לה פמיליה" מדבר
- ניצחון הפמיליה- איך גנבו לי את הקבוצה שפעם אהדתי
- בבית"ר ירושלים הגזענות מכתיבה את סדר היום/ ארי רמז
לאיש הצעיר הזה יש שם. קוראים לו יורי סלדצקי. כל אוהד הפועל מכיר אותו כאחד מראשי שער 5 בבלומפילד. יורי ידוע בתור אחד שקופץ ומעודד כל המשחק, כזה שמגיע לכל המשחקים. כשאבא שלי היה בגילי הם קראו לאנשים כמו יורי אוהדים שרופים – אנחנו קוראים להם אולטראס. יורי היה בדרך להחזיר את ציוד העידוד, שהיה בשימוש במשחק התיקו בכפר סבא שהסתיים כשעתיים קודם לכן. כמו אחרי כל משחק, אנשי האולטראס מחזירים את השלטים והדגלים למחסן בפלורנטין עד המשחק הבא. הפעם היה תורו של יורי להחזיר את הציוד, אבל זה יכול היה להיות כל אחד אחר.
התוקפים הגיחו בבת אחת מהסמטאות של השכונה ומהחצרות. לפי חלק מהדיווחים הם היו עשרה, לפי דיווחים אחרים – יותר. הם התחילו להכות את יורי ואת הקבוצה הקטנה של האוהדים שהיו אתו. אחד הטבחים מהמסעדות הסמוכות הוציא טלפון סלולרי והתחיל לצלם סרטון שישלח אחר כך לחברים שלו. בסרטון הוא מחכה לאקשן, כי הוא כנראה ראה את ההתארגנות למארב, שהחלה לפני שהאוהדים האדומים הגיעו. בסרטון הוא צועק: "יאללה, לזיין את הפועל!" וצוחק.
במשטרה אומרים שהתארגנות כזאת היא לא דבר ספונטני. היא דורשת סיור מקדים וידיעה איפה נמצא מחסן הציוד. היא דורשת תצפית (כדי לוודא שמעט אוהדי הפועל מגיעים ואז הכוחות בזמן ההתקפה לא יהיו שווים, חלילה). היא דורשת תיאום מוקדם בין קבוצה של אנשים שמגיעים מערים שונות, קביעת דרכי מילוט ואפילו תיאום גרסאות אם יהיה בכך צורך. זאת לא פעולה ספונטנית או תגרה שמתפתחת מחוץ לאצטדיוני כדורגל בין קבוצות אוהדים יריבות שמקניטים אלה את אלה.
למשטרה, כמו לכל מי שמכיר מעט את הכדורגל בישראל, היה ברור מי עומד מאחורי התקיפה: לאיש לא היה ספק שמדובר באוהדים של בית"ר ירושלים. שמדובר באנשי "לה פמיליה", קבוצת הימין האולטרה קיצוני שהפכה את הגזענות לעיקר גאוותה ומלווה את השחקנים בשירת "הנה / היא עולה / הקבוצה הגזענית של המדינה" כשהם עולים לדשא.
בבוקר נעצרו שני אוהדים ראשונים בחשד למעורבות בהתקפת הטרור בפלורנטין. למחרת הסגיר את עצמו חבר שלישי ב"לה פמיליה" כשהבין שהמשטרה דולקת אחריו, מלווה בעורך דינו. במשטרה אומרים שחברים נוספים בארגון הזה ייעצרו בימים הקרובים.
מהרגע שבו נודע על הפגיעה באוהד הפועל, החל מסע האשמת הקורבן. תחילה טענו שיורי הוא עבריין ולכן מי שפגעו בו היו בוודאי עבריינים ואין שום קשר לכדורגל או להפועל תל אביב או לבית"ר ירושלים. כשנשאלו איך יכלו עבריינים לדעת שדווקא יורי יחזיר את הציוד למחסן באותו הערב, הם הסבירו שככה זה עבריינים – הם מתוחכמים.
שלט עם הכיתוב "good night left side" ביציעי בית"ר, מוקדם יותר השנה
למחרת, כשנעצרו אוהדי בית"ר הראשונים, האשמת הקורבן נותרה אבל הנראטיב השתנה כדי שיתאים לנסיבות המשתנות. יורי ירה את החזיז שפגע באוהד הפועל אדהם שביטה וכמעט והרג אותו, טען עיתונאי ספורט לשעבר. אף על פי שמדובר בשקר מוחלט, בהוצאת דיבתו של אדם שנאבק על חייו באותן שעות ובית המשפט קבע שהאחראים היו אחרים – לך תוכיח שאין לך אחות, ובעיקר לך תעשה את זה כשנעוץ לך פטיש בראש ואתה בחדר ניתוח.
אנשי ימין אוהדי בית"ר ירושלים, שעסוקים כל הזמן בקביעה שעיתון "הארץ" הוא הדבר הכי קרוב ל"דר שטירמר", החלו לשתף שוב ושוב כתבה נושנה שהתפרסמה שם. לפי הכתבה בחדרו של יורי נמצאו בובות של שוער מכבי לשעבר אובארוב, מהסוג שאוהדי הפועל השליכו לדשא בראשית שנות האלפיים. בנוסף, לפי כתבת הארכיון ההיא, בחדרו נכתב "שמעון מזרחי תתאבד כבר". כן, אין ספק, הם כותבים: הגיע לו. ככה זה אוהדי כדורגל: הם משתמשים במלים לא יפות, אז בסוף הם נפצעים.
הדבר המשמח היחיד בהאשמת הקורבן – וזה נכון תמיד, לא רק כשמדובר באלימות של הימין – הוא לגלות שמי שמחפשים תירוצים עלובים ומופרכים לפחות לא איבדו את הבושה. הם מחפשים הנמקה כלשהי להתנהגות הבהמית של האנשים מהצד שלהם. אלה שלא מחפשים את התירוץ וסתם מאושרים? להם כבר אין שום תקווה לשפיות.
התקפת הטרור היהודי שבסיומה הוטל יורי על המדרכה בשכונת פלורנטין כשכאב חד ועצום מפלח את ראשו ומטלטל את כל גופו, נבעה רק מדבר אחד: יורי הוא אוהד הפועל תל אביב. כמוני. כמו עשרות אלפי אוהדי הפועל אחרים: כל אחד מאתנו יכול היה להיות שם במקומו.
יורי הוא אוהד של הקבוצה של השמאלנים. הוא אוהד של הקבוצה שכותבת "Refugees Welcome" על חולצות האוהדים שלה. הוא אוהד של קבוצה שגאה שיש לה מאמן ערבי (הוא היה הקפטן שהניף את צלחת האליפות האחרונה שלה בשנת 2010 דווקא בטדי, ודווקא מול בית"ר ירושלים), של הקבוצה ששליש משחקני ההרכב הפותח שלה בכל משחקי העונה הם ערבים. קבוצה שגאה בסובלנות, בדחיית הגזענות ובסירוב לפסול אנשים בגלל השתייכות אתנית, מגדרית או מינית כזאת או אחרת. ההתקפה על אוהדי הפועל היתה התקפה על מה שהפועל תל אביב מייצגת בעיני התוקפים. היא היתה פשע שנאה קלאסי.
הודעת טקסט שהגיעה אל חיים הר-זהב, ככה מאשימים קורבן
זאת היתה מתקפת טרור שהיא רק אחת מבין פשעי השנאה שמתבצעים שוב ושוב בידי הימין היהודי. בהתקפה בשבת האחרונה הטרוריסטים לא הצליחו לקחת חיים, אבל אין שום הבדל בין ההתקפה נגד אוהדי הפועל תל אביב בפלורנטין לבין רצח משפחת דוואבשה בכפר דומא שבגדה. אין הבדל בין שני הפיגועים האלה לבין שריפתו של מוחמד אבו ח'דיר בעודו חי ביער ירושלים (גם שם מעורב אוהד בית"ר).
זאת היתה מתקפה נגד סמל, לא נגד אנשים ספציפיים. זאת היתה התקפה נגד האדומים באשר הם. נגד הפטיש והמגל של הסוציאליסטים. נגד השמאלנים. נגד אוהבי הערבים. נגד המעצבנים האלה, שמסרבים לתלות דגלי כחול לבן ביציעים שלהם, וכשהם משחקים באירופה הם מתעקשים שהם מייצגים רק את הפועל ולא את ישראל. יורי נפגע כי היה זה שהחזיר את הציוד ולא מישהו אחר, ממש כמו שמוחמד אבו ח'דיר נרצח רק כי המחבלים היהודים פגשו אותו ולא מישהו אחר וממש כמו שהמחבלים של "תג מחיר" שרפו את בית משפחת דוואבשה כי הוא היה הכי קרוב לנתיב ההתקדמות שלהם.
כל מי שטוען אחרת, טומן את ראשו בחול. כל מי שטוען אחרת, כמו מביע תמיכה במחבלים היהודים. כל מי שטוען אחרת מוזמן להיזכר שבעוד פחות מחודש ימלאו 20 שנה לרצח רבין, הרגע שבו הבנו שאנחנו כן עם בור וגזען ככל העמים, אחרי הכל ולמרות הניסיון ההיסטורי המר שלנו מהצד שסובל. מי שלמרות הכל עדיין לא מבין את זה, מוזמן ללכת לבית החולים איכילוב. שוכב שם איש צעיר שפטיש בנאים ננעץ בראשו, שבר את הגולגולת שלו ונכנס לבשר המוח שלו, רק כי לבש חולצה אדומה.
