בשבוע שעבר ניצבו שלושה קולות מרכזיים בשיח הישראלי-פלסטיני, שכל אחד מהם מילא את תפקידו בסצנה המדינית הנוכחית. 24 שעות הפרידו בין נאומו של אבו מאזן, שהעובר בשידור ישיר מרמאללה למטה האו״ם שבניו יורק, לבין נאומו של בנימין נתניהו, שנישא באולם ריק למחצה באותו המקום בדיוק. 12 דקות מול 41 דקות של גרסאות מנוגדות הנהגתית ותודעתית לעתיד האזור.
אבו מאזן דיבר על מדינה פלסטינית מאוחדת ובלתי־מזוינת, על רפורמות, על בחירות ועל שחרור כל החטופים לצד נסיגה ישראלית מעזה. נתניהו דיבר על ניצחון מוחלט, על מחיקת צירי הטרור באזור ועל שליטה ביטחונית מתמשכת. בין שני הנאומים עומדת תכנית 21 הנקודות של טראמפ, שמסמלת את הפער ביניהם והופכת לרקע בו יתנהל הניסיון לכפות על שני הצדדים מציאות פרגמטית.
לקראת פגישת נתניהו–טראמפ שתתקיים הערב (ב׳), המקום הכי חם בגיהנום מנתח את הנאומים שנישאו בשבוע שעבר לא רק כמראה לשני יקומים מקבילים, אלא גם כשני עמודי התווך העתידיים לתוכנית טראמפ, והכנה לקרב התודעתי והמדיני שיתרחש היום בוושינגטון.
כל הקלפים על השולחן
למרות שאבו מאזן הקדים את נתניהו, דבריו נקראים כמו תגובה מוקדמת לראש הממשלה. העובדה שבנאומו התחייב יו"ר הרש"פ לפרז את עזה מנשק, לדרוש מחמאס להתפרק, להקים מערכת רווחה תחת פיקוח בינלאומי, לקדם רפורמות ולערוך בחירות בפיקוח בינלאומי היא קריטית. קריטי גם הגינוי של פשעי ה-7 באוקטובר, וההכרה המלאה והחוזרת בזכות הקיום של מדינת ישראל.
אבו מאזן קרא לישראל "לשים קץ לשפיכות הדמים ולהביא לשלום צודק ומקיף", ואף פנה ישירות לאזרחים: "עתידנו ועתידכם תלוי בשלום. די לאלימות ולמלחמה. לדורותינו מגיע לחיות בחירות ובביטחון״
נדמה כי אבו מאזן עייף מהמראות הקשים שמייצר הקונפליקט, והחליט לשים את כל הקלפים על השולחן. לצד תוכנית מפורטת שהציג בפני האו״ם, הבהיר יו״ר הרשות כי "אנו נכונים לעבוד עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, עם ערב הסעודית, עם צרפת, עם האומות המאוחדות ועם כל השותפים לשם יישום תכנית השלום שאומצה במהלך ועידה זו. בכך נפתח את השערים לשלום צודק ולשיתוף פעולה אזורי מקיף״.
אבו מאזן קרא לישראל "לשבת אל שולחן המשא ומתן, לשים קץ לשפיכות הדמים ולהביא לשלום צודק ומקיף", ואף פנה ישירות לאזרחים: "עתידנו ועתידכם תלוי בשלום. די לאלימות ולמלחמה. לדורותינו מגיע לחיות בחירות ובביטחון. תנו לעמי האזור לחיות בשלום יציב ובשכנות טובה״.
מבוי סתום חדש
24 שעות מאוחר יותר עלה נתניהו על הבמה. אחרי שרוב יושבי האולם עזבו את מקומם, נתניהו גייס את כל המאמצים, האביזרים והסטיקרים האינטראקטיביים כדי לחזק את הנרטיב לפיו ״אין עם מי לדבר״. נתניהו בנאומו עיצב מציאות שבה גם כשנשמעת שפה פרגמטית וממלכתית מהצד הפלסטיני, היא אינה מתווכת אפילו לא כאפשרות אל הציבור הישראלי.
בנאומו הגיב נתניהו כמעט שורה־מול־שורה לאבו מאזן, ששרטט מתווה מדיני ברור כמעט כאילו ידע מה עומד להיאמר אחריו. במעין דיון סמוי-גלוי פרק נתניהו את ההצעות הפלסטיניות, וסימן לקהל הישראלי והאמריקאי שאין לו כוונה לוותר על שליטה ביטחונית או להתמסר לפרטנר הפלסטיני.
נתניהו בנאומו עיצב מציאות שבה גם כשנשמעת שפה פרגמטית וממלכתית מהצד הפלסטיני, היא אינה מתווכת אפילו לא כאפשרות אל הציבור הישראלי
בין שני הנאומים ניצבת תכנית 21 הנקודות של טראמפ, שהפכה את הדיאלוג העקיף ביניהם לקרב על מסגרת העתיד. התכנית עצמה היא לא רק מסמך טכני לשחרור חטופים והפסקת אש – אלא ניסיון אמריקני לעצב מציאות חדשה, שלפי פרסומים כוללת הפסקת אש מדורגת, שחרור כל החטופים תמורת אסירים, והצבת כוח בינלאומי ברצועה. הערב, כשנתניהו וטראמפ ייפגשו בבית הלבן, הדרמה הזו תעבור מהנאומים ומהדלפות חדרי המו״מ לשולחן ההחלטות – ושם תיבחן השאלה אם הקרב התודעתי של השבוע האחרון היה הכנה להסכמה היסטורית או למבוי סתום חדש.
עם טוש על דף
קשה שלא לראות כיצד כל אחד מהשחקנים ממלא את תפקידו בהצגה המדינית הזו. אבו מאזן הציע מתווה פרגמטי של פירוז, רפורמות ובחירות. טראמפ הניח על השולחן תכנית שמבקשת להפסיק את המלחמה ולכפות מציאות מדינית חדשה, ונתניהו, אולי היחיד שזקוק למלחמה על מנת לשמור על מקומו, הפך את נאומו למופע פוליטי מתוזמר, שבו גם ניסה לסנגר על המהלכים הצבאיים התמוהים של ישראל, וגם ניסה לעטות את גלימת ״שומר העולם המתורבת".
הדרמה הזו, שנפרשת מדינית וכרונולוגית בין רמאללה, ירושלים ו-וושינגטון, חושפת לא רק פערים, אלא גם יחסי כוחות ברורים. נאומו של אבו מאזן, אולי בין האחרונים מסוגם לפני שהמלחמה הבלתי נגמרת תכריע גם את הרשות, לא עסק בשאלת ההכרה במדינה יהודית, שכן ההכרה במדינה היהודית איננה שאלה מבחינתו. הוא כבר הכיר בה מספר פעמים, והדגיש זאת גם בנאומו. אבו מאזן התקדם הלאה ושרטט תוכנית איזורית לסיום המלחמה והכיבוש – הרבה יותר ממה שנתניהו דיבר עליו בשנתיים ובכלל.
כפי שנתניהו עשה בעבר כשהזרים מיליונים לחמאס ובכך הניח את היסודות ל-7 באוקטובר, הוא ממשיך לסנדל כל אפשרות שהרשות הפלסטינית תהיה גורם שלטוני ברצועה
דווקא ברגע שבו מוצגת הצעה בינלאומית שמבקשת לפרק את חמאס, לפרז את עזה ולהשיב את הרשות הפלסטינית לשולחן, הנאום של נתניהו הוא לא רק הצגה לעולם, אלא מהלך אסטרטגי פנימי. כפי שעשה בעבר כשהזרים מיליונים לחמאס ובכך הניח את היסודות ל-7 באוקטובר, הוא ממשיך לסנדל כל אפשרות שהרשות הפלסטינית, הגורם הכי מתון שיקבל, תשוב להיות גורם שלטוני ברצועה. במקום זאת הוא מבצר את הנרטיב לפיו "אין פרטנר", גם כאשר הפרטנר ניצב מולו ומול העולם כולו עם הצעה קונקרטית.
ייתכן שזה הרגע שבו מישהו, לראשונה מזה עשרות שנים, יעצור את נתניהו ויכריח אותו להתבונן במציאות כפי שהיא. לא כפי שהוא מבקש לצייר אותה עם טוש על דף על בימת האו״ם
האסטרטגיה המדינית של נתניהו טרם ה-7 באוקטובר, במסגרתה ניסה ליירט כל פתרון מדיני עד שהשליטה הישראלית בעזה ובגדה תהפוך לעובדה מוגמרת, לא תוקנה, אלא הואצה. בכל יום שבו הסטטוס קוו נמשך מתרחבת השליטה על קרקעות הגדה, וההתנחלויות מעמיקות את אחיזתן.
העובדה שישראל גנץ ויוסי דגן, שניים מראשי הממסד המתנחלי וחברי ליכוד בכירים, טסו לניו יורק במיוחד כדי להיפגש עם נתניהו ערב הפגישה עם טראמפ, מצביעה על הלחץ המכוון שמפעיל הימין האידיאולוגי על ראש הממשלה. "משלחת החירום" הזו היא תזכורת חיה לכך שמאחורי גבו של נתניהו עומדים גורמים רבי־עוצמה שמודדים אותו לפי נאמנותו. דווקא משום כך, המפגש עם טראמפ מקבל משקל קריטי: ייתכן שזה הרגע שבו מישהו ינסה לעצור את הדינמיקה הזו ולהכריח את ישראל להתבונן במציאות כפי שהיא, ולא כפי שנתניהו מבקש לצייר אותה עם טוש על דף.