מעל ארבעה חודשים שתושבי מנרה מפוזרים ברחבי הארץ בחוסר ודאות לגבי עתידם מאז התפנו מהקיבוץ ב-8 באוקטובר. היישוב שלהם הפך למטרה קבועה להפצצות של חיזבאללה ופתרונות אינם נראים באופק. "יש פה אירוע מטלטל. קהילה בתהליך צמיחה, לא מאוד חזקה כלכלית וחברתית, שהישוב שלה הוא הישוב הכי מופגז בצפון, נותרת ללא מענה מהמדינה", אומר שמוליק דודאי, אחראי חמ"ל אזרחי של ארגון אחים לנשק בצפון שאנשיו נרתמו למשימה חדשה – ליישב את אנשי מנרה בקיבוץ גדות.
לפני שלושה חודשים החל שיח בין מנהל הקהילה של מנרה, יוחאי וולפין, למנהלת קהילת גדות, מיכל להב, כדי לבדוק אפשרויות להתיישבות זמנית ארוכת טווח. "דיברנו עם כל גורם ממשל אפשרי. שרים, חברי כנסת עם מי לא", אומר וולפין. "ובכל הזדמנות הצפתי את הצורך בפתרון ביניים. הבנו שאין טעם להשקיע שם אנרגיה ועדיף לעבוד עם מה שיש", הוא אומר.
"בניגוד לדרום שהקימו עבורו את מנהלת תקומה שמסייעת לישובים הקולטים והנקלטים, פה המדינה עדיין לא הבינה שאנחנו במלחמה ולא מציעה שום תכנית עבור הישובים בצפון", אומר דודאי. "אנחנו מצילים קיבוץ וקהילה וזה לא ייאמן שאין עם מי לדבר. בסוף החברה האזרחית היא שנרתמת ולוקחת את האחריות ומגיע לגדות שאפו ענק על זה. קשה לי להגיד את זה אבל ללא ההתגייסות האזרחית מנרה יכלה להיעלם מהמפה של מדינת ישראל".
"כשבמנרה אמרו שהם מעוניינים הקמנו צוות מנהלים משותף משני הקיבוצים ובתוכם מנהלי קהילה, מנהלים עסקיים, מרכזי משק ויו"רים של ועד ההנהלה", אומרת להב. חודש שלם הקדיש הצוות רק ללמידה. הם סיירו בקיבוצים המארחים קיבוצים מהדרום, אספו מידע, ניסו לגייס תמיכה, מיפו את הצרכים והאתגרים והתכוננו לקראת המעבר. "היתה מחשבה להביא קראווילות לגדות אבל הבנו שאין לנו את היכולת ואין מי שיממן את זה. המדינה לא באירוע".
כחלק מהתכנון והמחשבה לקראת המהלך הובהר שקהילת מנרה צריכה להשאר עצמאית גם לאחר המעבר לקיבוץ גדות, על מנת שבבוא היום יוכלו אנשיה לעלות חזרה לקיבוץ כקהילה חזקה ומלוכדת יותר, ואנשי גדות רתמו למציאת פתרונות פיזיים שיבטיחו זאת. "הקמנו מנהלת של בעלי תפקידים בגדות שתבחן את הצרכים ותוכל לתת מענה. המטרה הייתה שמנרה לא ישתלבו במערכות החינוך שלנו אלא יקימו מערכת חינוך עצמאית", אומרת להב.
"בניגוד לדרום שהקימו עבורו את מנהלת תקומה, פה המדינה לא מציעה שום תכנית עבור הישובים בצפון. אנחנו מצילים קיבוץ וקהילה וזה לא ייאמן שאין עם מי לדבר"
במסגרת הסדר עם משרד התיירות, תושבי מנרה ישוכנו בחדרי האירוח של כפר הנופש גדות. "זה לא בית אבל לפחות נשלב חדרים ונייצר להם 50 מטר מרובע שיתנו להם חיים סבירים", אומר יונתן גריבלדי, מנהל כפר הנופש. בימים אלה הם עובדים על שיפוץ החדרים, על חשבונם, על מנת שיתאימו לצרכי המשפחות וכדי לייצר להם מרחב שיש בו פרטיות, גישה בין החדרים, מטבחונים ומרחב ישיבה בחוץ.
על אף שבהסדר עם המשרד זכאים תושבי מנרה לשלוש ארוחות ביום בחדר האוכל של גדות, צוות המנהלים ראה לנכון להקים לקהילת מנרה מטבח שיתופי משלהם. "בתור מפונה אני יכולה להגיד שהכי קשה זה שמכבסים לך או שמחליטים מה תאכלי כל הזמן", אומרת להב. "הדבר שהם הכי צריכים זה עצמאות ויכולת לנהל בעצמם את חייהם, להרגיש חיוניים ולבשל יחד".
הגנים שאליהם ייכנסו ילדי מנרה הם מבנים שגדות פינתה מתושבים ובימים אלו עוברים שיפוץ מאסיבי על ידי החמ"ל האזרחי הצפוני של אחים לנשק כדי להתאימם לילדים. "לפני כמה שבועות קיבלתי טלפון מיוחאי שהם צריכים עזרה במעבר וזה היה ברור שאנחנו מתארגנים לזה מיד", אומר דודאי. תוך ימים נרתם החמ"ל לטובת המאמץ והחל בשיפוץ. "שלחנו צוותים ראשונים שהחלו בבניית הגן והפעוטון כדי לייצר גן ברמה של צפון תל אביב", הוא אומר.
חלק מהמבנים שמקצה קיבוץ גדות עבור חברי מנרה משופצים על ידי מתנדבי חמ״ל אחים לנשק, גם הובלת הציוד של התושבים ופיזורו נעשים בהתנדבות מלאה שלהם. מכבסה, מרפאה, משרדי הנהלת חשבונות ומזכירות, משרד מנהל קהילה, מועדון נוער, אולם ומטבח שיתופי הם חלק מהמבנים אותם מקצה בשלב הראשון גדות עבור מנרה.
****
ביום ראשון הקרוב יגיעו 12 משפחות ראשונות מהמלון בטבריה לגדות בתקווה שיצטרפו אליהן עד הקיץ גם שאר חברי הקיבוץ. "הם העלייה הראשונה, החלוצים שלנו", אומר וולפין. "כרגע ותיקי הקיבוץ שנמצאים במלון בוחרים להישאר שם כי יש להם מענה מותאם ויש אנשים שמצאו פתרונות שיותר מתאימים להם בינתיים אבל אני מקווה שגם הם יצטרפו בהמשך כשהכל יתייצב". שאר המשפחות שהתפנו בתחילת המלחמה בחרו לסיים את שנת הלימודים בישובים בהם כבר התמקמו ויצטרפו בקיץ.
"אם נצליח לחבר את הקהילה מחדש בקיץ אין לי ספק שנחזור הביתה מחוזקים ונמשיך את התנופה. אבל בתנאי שהמדינה תחזיר את הביטחון לתושבים קודם כל".
הבחירה בגדות כקיבוץ קולט אינה מקרית. "עוד לפני שמנהלת הקיבוץ פנתה אלי חשבתי על גדות כאפשרות", אומר וולפין. "גדות זו קהילה מאוד חזקה והרעיון היה בזמנו להתכנס בקיבוץ שהוא חזק כדי שאם נישאר כמה שנים בו, תהיה זו הזדמנות לתקופת הכשרה ללמידה מקיבוץ שעובד כמו שצריך וזה ייתן ערך מוסף לקהילה המתפתחת של מנרה", אומר וולפין. "אם נצליח לחבר את הקהילה מחדש בקיץ אין לי ספק שנחזור הביתה מחוזקים ונמשיך את התנופה. אבל בתנאי שהמדינה תחזיר את הביטחון לתושבים קודם כל".
"אנחנו מתכוננים היטב לכניסה שלהם", אומרת אורית נאור, רכזת התרבות של גדות. "מצד אחד זה קיבוץ בתוך קיבוץ ומצד שני משתדלים שלא. בדברים מסוימים משלבים כוחות כמו בחגים ותרבות ומצד שני הם עצמאיים בשטח והחינוך נפרד. אבל אנחנו נתערבב פה ושם, יש מגרש אחד וכולבו אחד ובקיץ בריכה אחת וזה יקרה".
על אף ההיערכות של גדות לקליטת התושבים, אין ביכולתם לספק מרחבי מגורים עבור כלל תושבי מנרה והחשש שעולה הוא כי כשיגיע הקיץ לא יהיה מקום לכולם. בנוסף, כשתסתיים המלחמה ויגמר ההסדר המלונאי תחת משרד התיירות, ללא תכנית מוסדרת עבור מנרה, תיאלץ הקהילה למצוא מענה אחר עבור מגוריהם. "סיכמנו עם גדות שאם נגיע לרגע הזה אנחנו לא מצפים מהם שיתנו את הפיתרון ויישאו בעלויות הכלכליות של אירוח מנרה", אומר וולפין. "כאן צריכה להיכנס המדינה. יש צורך ב-20 קראווילות ותשתיות שהמדינה תעמיד לרשותנו".
"לחברי גדות היה ברור שמתגייסים ועוזרים למנרה. אין פה שיח על אם קיבוץ גדות מפסיד או מרוויח מזה. זו משימה לאומית אידיאולוגית נטו".
להב מספרת כי החברים, ובעיקר הותיקים שבהם נרגשים מאוד לקראת המעבר עקב המשמעות ההיסטורית והסמליות של האירוע. "בשבילי ההגעה של מנרה לכאן זו סגירת מעגל שאני מתרגש בשבילה בצורה לא רגילה", מספר עוזי רייכלר (גל), ותיק גדות בן 83. "יום אחרי ההפגזה הקשה בשנת '58 שבה נהרג חבר קיבוץ, אנחנו פינינו את הנשים והילדים לקיבוצים מסביב ואת העניין הזה אני סוגר עכשיו עם מנרה", הוא אומר.
"היה ברור שמתגייסים ועוזרים למנרה", אומרת להב. "אין פה שיח אם קיבוץ גדות מפסיד או מרוויח מזה. זו משימה לאומית אידיאולוגית נטו".
"מה שגדות עושים עבורנו אינו מובן מאליו", אומר וולפין. "אף אחד לא מדבר איתנו מהמדינה". בדיון בוועדה לפיתוח הנגב והגליל בכנסת בשבוע שעבר על הצורך בהקמת מנהלת תקומה לצפון, הציג וולפין את האתגר של קהילת מנרה והצורך בבית זמני ארוך טווח. "אני מקווה שמשהו יזוז. כך או אחרת, החזון שיצרנו לבית זמני ולחיבור הקהילה מחדש במקום אחד ממשיך להתקדם. עם המדינה או בלעדיה״.