לפני ארבע שנים יפתח שילוני ביקש להגיע להידברות עם מתפללי בית הכנסת בפתח תקווה שבו התפלל היועמ"ש אביחי מנדלבליט – ונעצר פעמיים. הוא תבע נגד המשטרה בטענה שהמעצרים היו בלתי חוקיים וזכה. המדינה ערערה למחוזי והשופטת הפכה את החלטה על פיה. עכשיו הוא מערער לעליון "על מנת שיקבע אחת ולתמיד כי פעולות שלום והידברות מותרות בכל זמן ובכל מקום".
"נדמה לי כי אם העם היהודי הוא עם חפץ חיים עלינו להקשיב זה לכאבו של זה, ולנסות להעניק לו מזור", כתב שילוני במכתב שחילק למתפללים ב-2019, "לכן – אעריך אם מי מכם שירצה לשמוע את הכאב אשר על ליבי. אשמח עוד יותר אם תזמינו אותי לבית הכנסת שלכם כדי לדבר בפני קהל".
שילוני לא רק שלא הוזמן לדבר בבית הכנסת, הוא נלקח לתחנת המשטרה בעיר. השוטרים שעצרו אותו פעמיים באותו קיץ ליד בית הכנסת "ניגוני חיים" טענו שהוא מפר את צו מפקד המחוז דאז עמי אשד, האוסר על קיום מחאה ליד בית הכנסת. השוטר שעיכב אותו כתב בדוח הפעולה: "הנ"ל מוכר לי מהפגנות סופ"ש אצל היועמ"ש".
שילוני התעקש שאינו מפר את הצו משום שאינו מפגין או עוסק בפעילות מחאה. בשל שני המעצרים ומשום שמכשיר הטלפון שלו הוחרם כצעד ענישתי, והוחזר אליו רק כעבור תשעה ימים מבלי שנפרץ על ידי המשטרה, הוא תבע את המשטרה בבית המשפט לתביעות קטנות בסכום של 31 אלף שקל, וזכה בעשרת אלפים שקלים.
"הפעילות שלי היתה חוקית לגמרי", אמר שילוני בשיחה להמקום הכי חם. "הסתובבו ברחוב כל מיני אנשים ועשו כל מיני דברים. רק אותי עצרו. במהלך המשפט שאלתי את השוטרים שעצרו אותי, האם יש פעילות אחרת שהייתי עושה, ולא הייתם עוצרים אותי בגינה? אמרו לי 'לא. אתה מוכר מהמחאה'. הדבר הזה הספיק להם כדי לעצור אותי".
"שאלתי את השוטרים שעצרו אותי, האם יש פעילות אחרת שהייתי עושה, ולא הייתם עוצרים אותי בגינה? אמרו לי 'לא. אתה מוכר מהמחאה'"
המדינה ערערה למחוזי, ושם הפכה השופטת הלית סילש את החלטת בית המשפט לתביעות קטנות על פיה, בטענה כי שילוני סירב להפצרות השוטרים לפנות את המקום, וכי היה עליו קודם לבצע את הוראות השוטרים, ולאחר מכן בדיעבד למחות באמצעים אחרים על התנהלות המשטרה.
עוד טענה השופטת סילש, כי בניגוד להחלטת בית המשפט לתביעות קטנות, לא בוצעה רשלנות מצד המשטרה שטעתה וסברה כי הוא מוחה, אלא טעות בשיקול הדעת שאינה מצדיקה פיצויים.
"המשמעות המעשית של מתן אפשרות לכל אזרח במדינה, לסרב להוראה שניתנת לו על ידי שוטר בשטח, אך בשל האמונה הנקודתית של אותו אדם (תמת לב ככל שתהא) כי יכול שהשוטר שוגה בהנחייתו – היא מסוכנת והשלכותיה יכול ותהיינה הרסניות", כתבה השופטת.
"שאלתי את השופטת סילש וגם את הפרקליטים – זו באמת המדינה שאתם רוצים לחיות בה? הם לא ענו", אומר שילוני, שייצג את עצמו בערעור של המדינה. "אמרתי להם לא תקבלו ראיות חדשות, על מה הערעור? מה אתם רוצים מהחיים שלי?".
מן הסכום לו זכה שילוני, פסקה השופטת פיצויים בגובה שלושת אלפים שקלים בגין החרמת הטלפון הנייד שלו, והוא נאלץ להשיב למשטרה שבעת אלפים שקלים שקיבל כפיצוי בגין מעצרי השווא.
כעת, באמצעות עו"ד דניאל חקלאי, מערער שילוני לבית המשפט העליון על שלילת חירות "בוטה ומשוללת יסוד… של אזרח מעורב שמבקש לפעול באופן חיובי ובדרכי שלום למען שלטון החוק, המשטר הדמוקרטי, טוהר המידות, זכויות האדם והדיאלוג עם אזרחים ששייכים לציבור שתפיסת עולמו שונה לא אחת משלו", כך נכתב בבקשת הערעור.
שילוני מדגיש שהפעולה שעשה היתה מובהקת בחוקיותה ובאי-אלימותה, ולכן אסור להשאיר את פסק הדין של המחוזי על כנו: "פעולות של שלום ושל הידברות חייבות להיות מגודרות ומוגנות היטב מכל שרירות-לב של גורמי אכיפת החוק. אני מצפה מבית המשפט העליון לומר זאת בקול חזק וברור".
"פעולות של שלום והידברות חייבות להיות מגודרות ומוגנות היטב מכל שרירות לב של גורמי אכיפת החוק. אני מצפה מהעליון לומר זאת בקול חזק וברור"
לשם מימון ההוצאות המשפטיות, הקים שילוני קמפיין מימון המונים (בקישור הזה) שהגיע לכ-40 אחוז מהיעד, שעומד על 35 אלף שקלים. שילוני הוא מורה לאזרחות במקצועו, שלימד בתיכון "שיבולים" בנס ציונה. "הראו לי את הדלת החוצה אחרי שדיברתי על חקירות ראש הממשלה בשיעורי האזרחות, במקום 'ללמד לבגרות'", הוא מספר. "ההחלטה של המחוזי היא עוד סימפטום לכך שהמדינה שלנו מתעקשת לא לנהל את עצמה בדרכי שלום. זו פסיקה שאסור לה להתקיים".
