שלושה חודשים לאחר הדיון אותו הגדירו בקהילת העבריים כ״מכריע״ בבית הדין לעררים בבאר שבע, הגיש היום הדיין מיכאל זילברשמיד פסק דין שממנו חששו בקהילה, אשר בו הוא מגלגל את ההחלטה על מעמדם בחזרה למשרד הפנים, אותו משרד שהחליט על גירושם. פסק הדין קובע שמדינה תוכל לגרש את העותרים תוך 30 יום ממתן פסק הדין.
בית הדין לעררים קיבל את טענות קהילת העבריים וחבריה מחוסרי המעמד, רובם קטינים וצעירים ילידי הארץ, חלקם דור שני ושלישי למחוסרי מעמד, כי על שר הפנים לשקול בחיוב להם תעודת זהות ומעמד קבע, תוך השוואת מעמדם לאלפי בני הקהילה שקיבלו מעמד קבע, בעקבות החלטת שר הפנים אברהם פורז משנת 2003.
בפסק דין מפורט, ניתח בית הדין לעררים את החלטת השר פורז שנתן תצהיר לטובת העוררים בהליך זה, במסגרתו הבהיר חד- משמעית, כי החלטתו היתה לתת לכל בני הקהילה בישראל מעמד, ללא קשר לרשיון בו שהו לפני כן, מכח עקרון השוויון. בא כח משרד הפנים בחר שלא לחקור את פורז על תצהירו.
בית הדין אף מתח ביקורת על שר הפנים, בשל שיהוי ניכר במתן החלטות הגירוש, והורה על השבת העניין לשר הפנים, אשר ישקול את הסדרת המעמד ״בגמישות המתבקשת, בלב פתוח ובנפש חפצה״.
״לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להחזיר את עניינם של העוררים לבחינה מחודשת של הרשות ומתן החלטה חדשה״, כתב הדיין זילברשמיד בפסק הדין. ״לפני נעילה מוצא אני להעיר כי העוררים שבפני הם דור ראשון, שני ואפילו שלישי של חברי קהילה אשר חלקם נולדו בישראל ומעולם לא יצאו את גבולותיה. סוגיית מתן מעמד לקהילת העבריים מדימונה, ובכלל זה הסדרת מעמדם של נטולי המעמד בה, נדונה לאורך שנים וחוצה ממשלות רבות. יאמר כי מדובר בקהילה תורמת, אשר חבריה משרתים בצה"ל ונאמנותם למדינת ישראל היא טוטאלית״.
"מרשיי רואים הישג גדול בפסק הדין, שמכיר בזכותם לתעודת זהות כמו יתר חברי קהילת העבריים, הנאמנים למדינה ומשרתים בצה״ל", אומרת עו"ד יפית ויסבוך, שייצגה את העותרים. "אין להפריד בין דם לדם. ילדי הקהילה נולדו בישראל, גדלו והתחנכו כאן. רובם בעלי מעמד ומתגייסים לצהל ומיעוטם 'סוג ב" מחוסרי מעמד ללא כל הצדקה ראויה. חברי הקהילה קוראים לשר הפנים להפנים את פסק הדין וליתן להם מעמד כמו יתר בני הקהילה. כמו כן נשקלת הגשת ערעור, באשר אין די בהמלצות לשר הפנים, אלא נחוץ פסק דין מכריע. יצויין כי בית הדין הורה לעוררים לצאת מהארץ תוך 30 יום. אם שר הפנים לא יתן להם מעמד בפרק זמן זה, יוגש ערעור לבית המשפט המחוזי ובקשה לעיכוב ביצוע הגירוש, כפי שהיה עד כה".
חלק מחברי הקהילה לא מסכימים עם תחושת ההישג. "זו פחדנות לשמה", אומר אשריאל מור, בן הקהילה. "הערר יודע מה הדבר הנכון לעשות, אבל בכל זאת הוא בוחר להמשיך לגלגל אותנו למישהו אחר שיקבל את החלטה ולא לקבל את ההחלטה בעצמו. הגענו אליו אחרי שניסינו בכל הדרכים האחרות ולא קיבלנו מענה, והנה הוא שלח אותנו בחזרה אל המשרדים שהחליטו לגרש אותנו".
בשנת 2003 ניתנה החלטת ממשלה לתת לבני הקהילה מעמד קבע בישראל, כתוצאה מכך קיבלו רבים מהקהילה מעמד קבע בשנת 2004, אך קבוצה גדולה של בני הקהילה נפלו בין הכסאות ולא זכו לקבל מעמד.
49 מתוך 135 מחברי קהילה שמעמדם לא הוסדר ב-2003, הגישו ב-2015 בקשות למעמד ממשרד הפנים, בקשה אשר זכתה למענה רק בשנת 2021. המשרד דחה את בקשותיהם ודרש את גירושם מהארץ. מדובר ב-13 משפחות שבמהלך השנים נולדו להם ילדים ואף נכדים חסרי מעמד. בשל הייאוש מהתהליך, עזבה משפחה אחת עזבה את הארץ לקנייה לאחרונה.
״אין דרך אחרת להסתכל על הסיפור של קהילת העבריים חוץ מגזענות״, אומר מור. ״אנחנו עונים על כל הקריטריונים לתושבות, חוץ מצבע העור שלנו כנראה. החיים פה בלי מעמד קבע קשים, נראה שהמטרה של המדינה היא לגרום לנו התייאש ולעזוב מרצוננו.
״עם הרכב הממשלה כרגע, ברור שהמצב שלנו יהיה רק גרוע יותר. אין לנו עם מי לדבר שם. הם בטוח לא רואים אותנו כיהודים לפי האורתודוקסיה. לפי רוח הדברים כיום, נאלץ לפנות לפנות לערכאות גבוהות״.