הרבה כמעט ומזל יש בסיפור של חירבת קייאפה בעמק האלה. הכמעט האחרון התרחש לפני כשש שנים כשהוחלט סופית שהמקום לא יהפוך כמתוכנן לשכונה הדרומית ביותר של בית שמש, אלא יהיה לגן לאומי ואתר ארכיאולוגי. כשרואים כמה קרובים היום הבתים האחרונים של רמת בית שמש ג' לגבעה המקסימה הזו, מבינים כמה זה היה כמעט, אולי נס של ממש.
כמעט אחר קשור בעשרה חרצני זיתים ועוד כמעט אחד קשור לקרב דוד בגוליית. שקשוקה רצינית של ועדות תכנון, טרקטורים שועטים, קטטות ארכיאולוגים, מקרא, מדע ומיתולוגיה.
"חירבת קייאפה" או "שערים" או "נטעים" או "מבצר האלה" או הכל ביחד, היא עיר מבצר מוקפת חומה וחפיר על גבעה בעמק האלה. המקום סובל מיחסי ציבור חסרים. את כל התהילה קיבל סיפור דמיוני שעליו ביססו מאות דורות של יהודים את הוויתם. ממש מטרים מחירבת קייאפה כאמור, "התרחש" לפי התיאורים הקרב בין דוד לגוליית, ואין ילד ישראלי שלא יגיע לשם לסיפורי קרב ומורשת: "וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים. וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים".
מעטים מתעמקים בפסוקי הפוסט טראומה שבהם מסופר כי הפלישתים בורחים מזועזעים אחרי שדוד גם הרג את גוליית עם אבן במצח, וגם ערף את ראשו. מתואר כי מסלול נסיגתם עובר בין היתר ב"שערים". "וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים עַד בּוֹאֲךָ גַיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן". איפה יש באזור שוכה ועזקה מקום ובו שני שערים שאלו עצמם החוקרים? שעריים? נכון – בחירבת קייאפה. גם אם סיפור דוד וגוליית לא התקיים, הכותב הכיר את השטח.
תחילת סיפורי התנ"ך
אז דוד מנצח את גוליית, נהיה גיבור ארץ ישראלי ובהמשך גם מלך ישראל והממלכה המאוחדת, הכל לפי הכתוב. והנה שוב חירבת קייאפה בתמונה אבל מזווית אחרת, חשובה הרבה יותר.
בין יתר הדברים שארכיאולוגים לא מסכימים עליהם היא השאלה איפה מתחילים למצוא בשטח, בחפירות, עדויות לכך שסיפורי התנ"ך ובהם תיאור ממלכת דוד ושלמה (הממלכה המאוחדת), אכן התרחשו. הדיון על האותנטיות של המקרא והסימוכים בשטח לכך, הם הבסיס לארכיאולוגיה בארץ ישראל ומשפיעים לא רק על מאמרים של פרופסורים, אלא גם בדיונים על הזהות שלנו, זכותו של מי על הארץ, מדינאות ופוליטיקה. אין למשל סימנים ליציאת שבטים ממצרים וגם לא לכניסת שבטים לארץ ישראל.
העניינים מתחממים כשאסכולת ארכיאולוגים שלמה טוענת כי גם לסיפורים על דוד אין עדויות, ולכל היותר מדובר היה בכמה כפרים בפריפרייה הירושלמית, תחת הנהגה מקומית. אפילו בירושלים הממצאים שמעידים על נוכחות ממלכה חזקה שיודעת לבנות גדול ויפה, מתמקמים בתקופות המאוחרות יותר. לימי דוד ושלמה, פלוס מינוס המאה ה-10 לפני הספירה, אין ממצאים של ממש.
אבל הממצאים מחירבת קייאפה נותנים לעניינים טוויסט מעניין. החופרים ערכו מיון יסודי של כל עצמות בעלי החיים שנחפרו באתר ולא מצאו עצמות חזיר, מה שמעיד לדעתם על כך שהתגוררו שם יהודים. 10 חרצני זיתים שנחפרו שם ונשלחו לתיארוך, מיקמו את קייאפה בסוף המאה ה-11 ותחילת המאה ה-10 לפני הספירה, פלוס מינוס ימיה העוצמתיים, על פי המקרא, של ממלכת דוד בירושלים.
כלומר יישוב חזק ומבוצר (רואים בעיניים), המרוחק יום הליכה מירושלים הנצחית (25 קילומטר קו אוויר לפי גוגל), שתושביו יהודים (אין עצמות חזיר) ובתקופה שמתאימה למה שמתואר בתנ"ך. כלומר, על פי כמה ארכיאולוגים: הייתה גם היתה ממלכת גדולה באותם ימים וכל מי שטוען אחרת הוא יהודי חלש ומכחיש מקרא. הכל יכול היה להתהפך אם היתה נמצאת באתר עצם חזיר אחד או שמנשנש הזיתים היה משליך אותם במקום אחר.
חירבת קייאפה הוא שילוב של אתר ארכיאולוגי חפור חלקית, ואתר טבע יפה במיוחד. אין שבילים, אין תאורה, אין ממש גדרות ובטח לא קופה או מזנון. האתר עוד לא מפותח ממש, פתוח לכל, הגישה אליו קלה – ואחרי שקוראים על המקום כל הזמן מחפשים על הרצפה חרצני זיתים.
חוץ מהמסתורין הארכיאולוגי והנוף המשגע (והשכונות הדרומית של בית שמש) חיה באזור להקת צבאים גדולה שקשה לפספס. אפשר להניח כי הבנייה המאסיבית מצופפת את הצבאים לפינה זו. כמו לרוב המקומות, גם לחירבת קייאפה מומלץ לבוא אחרי הצהריים. להיות בשקט וכל הזמן לחפש תנועה בסבך. בכל ביקור שם ראיתי הרבה צבאים ואין סיבה שאתם לא תראו. חזירים לא נצפו.
איך מגיעים? בווייז: מבצר האלה חירבת קייאפה. הוויז מוריד אותנו מכביש 38 לרחבת חנייה בשטח. משם הולכים ברגל 20 דקות על סימון שבילים כחול עד חירבת קייאפה. ברכב מעט גבוה מהרגיל (לא צריך 4X4) אפשר להגיע עד לאתר עצמו בנסיעה.
בעמוד ענן: פנייה לחורבת קייאפה – נקודת החנייה.
את הדרך חזרה לאוטו (שנמצא על כביש 38) אפשר לעשות דרך שביל ישראל שגם מגיע סמוך לחירבה. אפשר גם להשאיר רכב במפגש של שביל ישראל עם כביש 375 ולרדת מחירבת קייפאה על שביל ישראל עד הכביש.
