עוד שבת של הפגנות, ומיד אחריהן גל הפרשנויות, אנשי הציבור והעיתונאים שיוצאים כנגדן. אם ביום שלישי, בעקבות המחאה בבלפור, דיברו על אלימות ואנרכיה, וסימנו את הההפגנות כמצג של שנאה ואלימות, בעקבות ההפגנות של ליל אמש – הטון השתנה, והמסרים שהדהדו ברשת דיברו על הסיכון הבריאותי בהפגנות.
כך למשל, כתב עיתונאי חדשות 12 עמית סגל ש"האחריות על ההשתוללות המופקרת ברחובות גם על נתניהו שלא שם קץ לסקנדל שבמסגרתו בתי כנסת נסגרים, אולמות אירועים נעולים, רק עשרה אנשים בחדר סגור אבל במקביל אלפים מתקהלים ברחובות מדי ערב".
עוד הציע סגל להעביר את ההפגנות לזום: "יש רגעים שבהם סמלים חשובים פחות מהחיים עצמם. חופש הביטוי לא נלקח כמו שחופש הדת לא נלקח. אפשר להפגין בזום, אפשר להפגין עד נאמר מאתיים איש בכל רחוב. אירועי הדבקה המוניים שמסכנים את אמא שלך וסבתא שלי ואת הפרנסה של אחיך ואחי – עד כאן".
ח"כ שלמה קרעי מהליכוד, שראש הממשלה בנימין נתניהו שיתף את דבריו הנוקבים על ראש אגף התקציבים שאול מרידור, צייץ בסוף השבוע, ש"לא ניתן לאנרכיסטים לסכן את בריאות הציבור. גם לא ליועמ"ש. אתנגד לאישור חוק או תקנה בכנסת שיחריגו הפגנות מאיסור ההתקהלות של 20 איש במרחב הפתוח. הזכות להפגין חשובה וכמוה חופש התנועה והעיסוק. פיקוח נפש דוחה הכל. שיעברו בינתיים להפגין בקפסולות או בזום".
לפני שהרעיון לאסור הפגנות, שכבר נידון בעבר, עולה שוב על שולחן הדיונים, כדאי לבדוק האם באמת, כפי שטוענים הפרשנים, ההפגנות הן גורם סיכון בריאותי? ועל אילו נתונים הם מסתמכים?
רוב מקרי ההדבקה – בפנים
עד כה לא פורסמו בישראל מקרים שבהם חלה הדבקה המונית בעקבות הפגנה גדולה. הדיווח האחרון נגע לחולה מאומת ששהה בהפגנת העצמאים במוצאי שבת שעברה בכיכר רבין. ואולם, לפי הנתונים שהציג היום משרד הבריאות לוועדת הקורונה, נראה כי באופן כללי, שיעור ההדבקה באירועים באוויר הפתוח הוא נמוך מאוד, ועומד על אחוזים בודדים. רוב מקרי ההדבקה מתרחשים במקומות ואירועים סגורים כמו חתונות, ישיבות ובבתים.
הקריאה להגביל או לאסור הפגנות בתקופת הקורונה, אינה חדשה כאמור, ונידונה בהרחבה בארה"ב בעקבות ההפגנות נגד האפליה הגזעית לפני כחודש. אז, סנאטורים וראשי ערים רפובליקניים השמיעו קולות דומים לאלו הנשמעים כעת בארץ, והאשימו את ההפגנות בעלייה בתחלואה.
לפי מחקרים בעולם נראה כי הפגנות המוניות אינן מהוות גורם בעליית שיעורי ההדבקה. מחקר שנערך בארה"ב על ידי כמה אוניברסיטאות ופורסם ב"אקונומיסט", בעקבות הפגנות בלק לייבז מאטרז (BLM), מצא כי בערים שבהן התקיימו הפגנות של יותר מאלף איש, לא נרשמה עלייה משמעותית בקצב ההדבקה בקורונה. זאת, למרות אזהרות שנשמעו מכיוון הבית הלבן וראשי ערים בארה"ב.
החוקרים העלו כמה השערות בדבר הסיבה לכך, ביניהן שהפגנות גורמות לשאר התושבים שאינם מפגינים להישאר יותר בבית, בין אם מחשש לפגיעה פיזית או בשל חסימת כבישים – ובכך דווקא להגדיל את אפקט הריחוק החברתי.
אחד החוקרים הסביר בטיים מגזין כי אמנם יש סיכון מסוים בהפגנות, "אבל הסיכוי בהידבקות הוא בסוף פונקציה של הסביבה והנסיבות. האם אנשים חובשים מסכות? האם אנשים נוגעים אחד בשני פיזית? האם האירוע נערך בפנים או בחוץ?". עוד מציינים החוקרים, שחוסר העלייה בשיעור ההדבקה כתוצאה מהפגנות, מעיד כי לשהות עם אנשים בחוץ, היא פעולה יחסית בטוחה בתקופת הקורונה.
להתפלל ולהפגין בחוץ
פרופ' נדב דוידוביץ, ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון ויו"ר הפורום לבריאות הציבור, אומר שכמו שאנשים יוצאים להתפלל באוויר הפתוח, כך גם צריך לשמור על הזכות להפגין. "האוויר הפתוח הוא הכי בטוח – זה הסלוגן שצריך לאמץ. רוב ההדבקות קורות באופן ברור במקומות סגורים, כך שכל פעילות באוויר הפתוח היא מסוכנת פחות. כרגע, הנתונים על מקור ההדבקות שיש בארץ, מתייחסים רק לשליש מהמקרים, אז קשה להקיש לגבי שני השליש שנותרים, אבל ממה שאנחנו רואים בחוץ יש פחות סיכון להדבקה".
"בסוף בריאות הציבור זה איזון בין הרבה מאוד גורמים. קורונה זה רק מרכיב אחד. כמובן שבשם בריאות הציבור לפעמים ניטלות מאיתנו זכויות, כמו החובה לשים חגורת בטיחות ברכב, אבל כל דבר צריך להיעשות במידתיות. בסוף הקורונה איתנו לתקופה ארוכה, זה ריצת מרתון. אם אנחנו רוצים שהציבור ימשיך להאמין בגופים שמנחים אותו, אנחנו צריכים לקבל החלטות בצורה מושכלת – וגם מאוד גמישה. חשוב לשמור על הזכות להפגין, וצריך לראות איך עושים את זה".
פרופ' דוידוביץ' מוסיף הנחיות למפגינים: "גם עליהם מוטלת החובה לחשוב מחוץ לקופסה, כדי לשמור על הזכות להפגין. הם צריכים להיות מתוחכמים. למשל, למצוא מוקדים מרובים של הפגנה, להימנע מאלימות והתנגשות חזיתית. גם בהפגנות בחוץ חשוב לשמור על מרחק ולשים מסכות".