הכתבה הזו פתוחה לציבור ללא תשלום - רק בזכות תומכות ותומכי המקום.
תמכו עכשיו באופן קבוע כדי שנוכל להביא עיתונות איכותית וחופשית לכל
בתגובה לפוסט זועם על תופעת השאלות האסורות בפורום "נשים מנהלות" בחרה להגיב פסיכולוגית בכירה באחד ממכוני ההשמה כך: "לפני שהפורום מעלה פה טענות אשר פוגעות בשמה הטוב של החברה, כדאי לברר את הדברים לאשורם. מדובר בשאלון אישיות פסיכו-פתולוגי, שאלון של גוף חיצוני שהמכונים עושים בו שימוש לפי דרישת לקוחות ספציפיים. השאלון מקובל בתחום המקצועי ועושים בו שימוש למקרים ספציפיים, והוא כולל שאלות מעטות שיש בהן כדי לבחון התנהגויות פתולוגיות. אני אדגיש שמדובר בשאלון ולא בהליך פרונטלי במסגרתו נשאלות שאלות כאלו, כלומר אף פסיכולוג מהחברה איננו שואל שאלות כאלו במסגרת ראיון".
התגובה הזאת הכעיסה רבות מחברות הפורום. היכן האחריות של אותו מכון אבחון לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, לפיו שאלות שנוגעות לנושאים פרטיים כמו מה מצבך הזוגי? האם יש לך ילדים? האם את שומרת שבת? האם את בריאה? מאיזה מוצא את? או מתי נולדת? הן מחוץ לתחום. אבל חוק לחוד ומציאות לחוד. מתברר שמכוני מיון והמעסיקים מרשים לעצמם לא רק לשאול שאלות על מיניות, אלא גם על דעות פוליטיות, בעיות עיכול (קשה להאמין – אבל כן) ומגיבה נוספת ציינה כי נשאלה בעבר במסגרת ראיון למשרה ממשלתית על העדפות נוספות – גברים גבוהים או נמוכים, מקלחת או אמבטיה. הטרדה מינית בכתב מעבר להפרה של חוק הזדמנויות שוות בעבודה ישנו אלמנט נוסף, מקומם לא פחות. מסתבר כי שאלות חודרניות במבחני קבלה לעבודה גובלות גם בעבירה על החוק למניעת הטרדה מינית. אורי טורקיה שלס, מנהלת מערך הסיוע המשפטי בויצו אומרת כי "הטענה כי לא מדובר בהליך פרונטלי, אלא בשאלון – לא ממש משנה. יש פסיקות של בית הדין לעבודה שמתייחסות לקבוצות וואטס אפ של ארגונים בהם העבירו חומר פורנוגרפי או בדיחות גסות, ומבחינתו מדובר ביצירת אווירה מינית לא מותאמת. אשתמש בדוגמא הכי מפורסמת – זו של יורם זק שכתב מיילים מטרידים לעובדים ולעובדות שלו. זה לא התרחש פנים מול פנים, אבל הוא השתמש בשפה בוטה שיצרה אווירה קשה עבור נשים במקום העבודה. "לפני כמה חודשים הגיעה לקו הייעוץ שלנו פניה של עובדת צעירה שהבוס שלה שלח לה בסקייפ המשרדי אימוג'י של נשיקות והחמיא לה בשגרה. יש המון דוגמאות להטרדה מינית בכתב. יש פה שאלה עקרונית האם החוק להטרדה מינית חל על מועמדות לעבודה. אם אנחנו מסתכלים על התכלית של החוק – אז בהחלט כן. "מכוני המיון הם מיקור חוץ של המעסיק ואינם פועלים בחלל ריק. הטענה הזו, כמו זו שנטענת בתגובה של מנהלת האבחון נפלה בבתי הדין המון פעמים. כמו לדוגמא: מקומות עבודה שביקשו לא להעסיק הומואים או שחורים או תביעה נגד אפליה של חברת "אל על" על העסקת דיילות צעירות בלבד. בחברה הסבירו שהלקוחות שלהם רוצים לראות נשים יפות וצעירות ולכן הם מחוייבים ללקוח. חשוב לציין – העדפות לקוח לא נותנות לגיטימציה לאפליה. "לכן, גם אם הלקוחות של מכוני המיון מעוניינים במידע על חיי המין של המועמדים – זה לא חוקי. וכפי שהם בעצמם לא היו מעזים לשאול את השאלות הפוגעניות והפרטיות הללו, אז גם השליחים שלהם (מכוני המיון) לא רשאים לשאול.
"מה שנכון לעשות הוא לתבוע את המעסיק הפוטנציאלי ואת מכון המיון ביחד (מאחר ומכון המיון הוא לא עצמאי). בתי הדין לעבודה מוסמכים לדון בכל תביעה, גם אם הצדדים הם בתהליך היקשרות ולא רק ביחסי עובד – מעביד".
חברת הכנסת עליזה לביא (יש עתיד) לשעבר יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשיווין מגדרי מתכוונת לדרוש הסברים ממכוני ההשמה: "לא יעלה על הדעת ששאלות פולשניות כמו אלה שהוצגו בכתבה יישאלו במבחני מיון. השאלות עלולות להעמיד את הנבחנים בסיטואציה לא נעימה, שפוגעת בפרטיותם, ואף חמור מכך – להוריד את סיכויי ההצלחה שלהם בבחינה".
[mc4wp_form id="1006521"]