התנועה לחופש המידע הגישה ביום חמישי עתירה נגד המשטרה, בדרישה למסור את הנהלים המלאים המסדירים שימוש באמצעים להגבלת תנועה וכיתור (קטלינג. מאנגלית: Kettling) בהפגנות אזרחיות. בעתירה נטען כי פרקטיקת הכיתור פוגעת ישירות במימוש זכויות היסוד של אזרחים בחופש הביטוי והמחאה, ובחופש התנועה, וכי סירובה של המשטרה למסור את הנהלים במלואם, מהווה פגיעה חמורה בזכות הציבור למידע וביכולת לקיים ביקורת ציבורית על אמצעים לא מידתיים שעלולים לפגוע בחירויותיהם של מוחים ועוברי אורח.
פרקטיקת הכיתור היא שיטת שיטור המיובאת מחו"ל, שבה המשטרה כולאת קבוצת מפגינים לעיתים למשך שעות בתוך אזור פתוח באמצעות הקפתם במחסומים, שוטרים, ניידות, משאיות ייעודיות ואף פרשים. בשיטה זו נוצרת למעשה "מכלאה זמנית" המנתקת את המפגינים מהמרחב הציבורי הכללי. בניגוד לאמצעים אחרים שתפקידם לפזר את ההפגנה (כמו גז מדמיע ומכת"ז), מטרת ה-Kettling היא ריכוז, והגבלת תנועתם של המפגינים, לעיתים תוך צפיפות מסכנת, במטרה לנטרל את יכולתם להמשיך למחות.
במרץ האחרון, חשפה התנועה כי המשטרה הוציאה מאז שנת 2020 מעל ל-42 מיליון שקלים על התקשרויות עם ספקים פרטיים להשכרת משאיות, גדרות הפרדה וגדרות לחץ, המשמשים, בין היתר, לצורך חסימת צירים וכיתור מפגינים. כך לדוגמה, בשנת 2023 זכתה חברת קשת במות במכרז לאספקת גדרות הפרדה ולחץ לטובת "תיחום קהל באירועים המוניים", וקיבלה מהמשטרה עד כה 7.2 מיליון שקל. חברת ע.ר.ד הובלות, שזכתה בספטמבר 2020 במכרז לשכירת משאיות לצורך אספקת שירותי הובלה, מנוף וסבלות – קיבלה מהמשטרה 35.3 מיליון שקל.
הסתרה שיטתית והשחרות
השימוש בפרקטיקת הכיתור החל עוד בשנת 2011 בתקופת המחאה החברתית. אולם השימוש התרחב בעיקר מאז תקופת הקורונה ופרוץ "מחאת בלפור" בשנת 2020, ונחשף על ידי המקום הכי חם בגיהנום. במהלך ההפגנות הסמוכות למעון ראש הממשלה בירושלים, כותרו מפגינים בתוך מתחמים סגורים במשך שעות ובניגוד להנחיות הבריאותיות שניתנו באותה תקופה, תוך שהיא מנעה מהם גישה לצרכים בסיסיים כמו מים ושירותים.
בשכונת שייח' ג'ראח השתמשה המשטרה באמצעים דומים, שכללו חסימת צירי גישה ומעצרים קולקטיביים של מפגינים ופעילים ששהו בשטחי הכיתור. גם במחאת קפלן נגד הרפורמה המשפטית וכן במחאת משפחות החטופים השתמשה המשטרה בפרקטיקה בעיקר באמצעות משאיות ופרשים.
חוק חופש המידע מחייב את המשטרה לפרסם את הנהלים שלפיהם היא פועלת בכל הנוגע לציבור, ובתוכם אמצעים לפיזור הפגנות, אולם במשך שנים היא נמנעה מלעשות זאת באופן מלא. ברוב המקרים נימקה המשטרה את הסירוב בטענה כי חשיפת המידע על אופן הפעלת אמצעי הכוח עלולה לפגוע באפקטיביות שלהם. האבסורד טמון בכך שהמשטרה משתמשת באותם אמצעים בדיוק נגד הציבור שנמנע ממנו להגן על עצמו במקרה שבו נעשה שימוש בכוח בניגוד לנהלים.
רק בשנת 2022, בעקבות עתירה שהגישה התנועה לחופש המידע יחד עם האגודה לזכויות האזרח, פסק בית המשפט המחוזי בירושלים כי על המשטרה לפרסם את נהליה באופן מלא לציבור וללא הסתרות או השחרות בעניין השימוש באמצעים לפיזור הפגנות, ובכללם: מכת"זית (מכונית התזה), אלות ורימוני הלם.
מסחרה במידע ציבורי
באוגוסט האחרון חשפנו, לאחר כשלוש שנים של פניות משפטיות על ידי התנועה לחופש המידע והאגודה לזכויות האזרח, חוות דעת רפואיות פנימיות של קצין הרפואה הראשי במשטרה (קרפ"ר) שהמשטרה הסתירה מהציבור, בנוגע לשימוש באמצעים לפיזור הפגנות. מבדיקת המקום הכי חם בגיהנום עלה כי חוות הדעת נכתבו בדיעבד, שנים לאחר שהאמצעים כבר היו בשימוש, וכי למרות האזהרות הרפואיות, הנהלים בפועל מתירים שימוש נרחב בהרבה ומסכן חיי אזרחים.
גם בתיאור מיצוי ההליכים בעתירה שהוגשה ביום חמישי באשר לכיתור המפגינים, חוזרים על עצמם דפוסי ההשתהות והעמימות. בספטמבר 2024 פנתה התנועה בבקשת חופש מידע לקבלת נהלים, פקודות, הנחיות וחוות דעת הנוגעים לשימוש באמצעים להגבלת תנועת אזרחים בהפגנות, ובכלל זה חסימת צירים לשם כיתור מפגינים.
בבקשה נכלל גם מידע על התקשרויות ותיעוד מקרים בהם הופעלו אמצעים אלה, לגבי תקופה של חמש שנים – משנת 2020. חודש לאחר מכן התקבל מענה ראשון מהמשטרה בו הפנתה לנהלים קיימים: נוהל חסימת צירי תנועה, נוהל הטיפול בהפרות סדר ונוהל הפעלת אמצעים, אלא ששניים מהנהלים פורסמו עם סעיפים מושחרים רבים, ואחד מהם (נוהל הטיפול בהפרות סדר) אף בוטל בתחילת 2025, אך לא פורסם נוהל חלופי לציבור. המשטרה נימקה את ההשחרות בחשש לפגיעה בתפקודה התקין ובחשיפת שיטות פעולה, ובמקרה אחד – גם ב"שלום הציבור". נוסף על כך, היא סירבה למסור מידע על השימוש בפועל באמצעי כיתור, בטענה כי איתור המידע דורש "הקצאת משאבים בלתי סבירה".
בנובמבר 2024 הגישה התנועה השגה וביקשה להשלים את הפרטים החסרים. במענה שהתקבל עמדה המשטרה על סירובה, אך הודתה כי מחיקת סעיף אחד נעשתה בטעות. היא אף הציעה לעותרת לצמצם את הבקשה, אך כשזו נענתה, דחתה המשטרה את הצמצום בטענה כי "לא ניתן לאתר את המידע". בין ינואר ליולי 2025 נשלחו על ידי התנועה מכתבים ותזכורות, אך המענה היה זהה בנוסחו ובנימוקיו. המשטרה חזרה שוב על טענות כלליות בדבר חשש לפגיעה, מבלי לפרט אילו סעיפים הושחרו, מדוע, ומהו האיזון שנערך בין ביטחון הפעלת אמצעים לבין זכות הציבור לדעת. ביולי 2025 ציינה המשטרה כי בידה שני נהלים בלבד בנושא הפרות סדר וכי "הסעיפים המושחרים אינם עוסקים בנושא הבקשה" כלל.
לא מדובר באמצעים חשאיים
התנהלות המשטרה, כמו במקרה חוות הדעת הרפואית, מעלה חשש כי כלל לא קיים נוהל מוסדר המתייחס לשימוש בטקטיקת הכיתור – מצב שמחדד את הפער בין הפרקטיקה בשטח לבין החובות המשפטיות שמחייב חוק חופש המידע וזכות הציבור לדעת.
לנוכח התנהלות זו, החליטה התנועה לעתור, תוך שהיא דוחה את נימוקי הסירוב של המשטרה. לטענתה, המשטרה לא הוכיחה קיומו של חשש ממשי כנדרש בחוק, שכן לא מדובר באמצעים חשאיים או בפעילות פלילית אלא בשיטות פעולה מול אזרחים במרחב הציבורי.
עו"ד דן רוזנטל מהתנועה לחופש המידע מסר: "בעתירה הבאנו מסכת ראיות לעובדה שהמשטרה מפעילה את שיטת הקטלינג – כיתור של מפגינים באמצעות מחסומים, משאיות, פרשים וכוחות משטרתיים כדי להתמודד מול המפגינים. שיטה שנקבעה על ידי בית דין של האיחוד האירופי שלא רק פוגעת בזכות התנועה והמחאה אלא מביאה להרתעת מפגינים. ניכר גם בישראל שמדובר בשיטות להטלת אפקט מצנן על מחאה נגד השלטון. אנחנו כעת דורשים בעתירה שהמשטרה תחשוף את השיטות ואת כלל הנהלים הקיימים בנושא – המפגינים והשוטרים עצמם, חייבים לדעת מה המצב החוקי בכיתור מפגינים ומתי מתקיימת פגיעה כחלק משיטת הכיתור".
