אני זוכר את המבט במראה בתא המעצר. הייתי בן 35, אבל נראיתי כמו צל של בן אדם. מוזנח, בלי שיניים, עייף. ״ז׳ניה״, אמרתי לעצמי, ״איך הגעת לפה? איך אתה, הספורטאי המצטיין, סגן אלוף ישראל באגרוף, מצאת את עצמך ככה?״.

הדרך למטה הייתה מהירה. לא הצלחתי להתגייס לקרבי ובצבא הרגשתי מבוזבז. נכנסתי ויצאתי מהכלא הצבאי, ואחרי השחרור התגלגלתי לעולם הפשע בתל אביב. התמכרתי לוייב של התחנה המרכזית הישנה, לכסף הקל, ומשם לסמים. התחלתי עם גראס, אקסטזי, קוקאין, קריסטל. כל הכסף הלך על זה. ואז, יום אחד, כשלא היה כסף לקריסטל, חבר הציע לי הרואין במזרק. אמרתי לעצמי "רק פעם אחת", אבל אחרי הזריקה הראשונה הבנתי שכל מה שניסיתי עד אז היה משחק ילדים.

תוך חצי שנה כבר הייתי ברחוב, מזריק הרואין וחגיגת חמש-שש פעמים ביום. שלוש וחצי שנים של גניבות, מנות יתר, אשפוזים ומעצרים. אבל גם שם, בתחתית של התחתית, היו אנשים שניסו לעזור. עובדים סוציאליים, רופאים, עורכי דין מהסנגוריה הציבורית, ומתנדבים שהגיעו לתחנה לחבוש פצעים ולהציע אוכל. המערכת, זו שהיום יש מי שמנסה להשמיץ, היא זו שהצילה אותי.  

לא אשתוק

אחרי אותו מבט במראה, הגעתי ל"בית חם", נשארתי שם חמישה חודשים והפכתי בעצמי למדריך. משם, הדרך הייתה קשה: עבדתי בניקיון במכללה כי אף אחד לא רצה להעסיק אותי, שילמתי מהמשכורת שלי כדי לעזור למכורים אחרים, סיימתי קורס מדריכי כושר, עשיתי שלוש תחרויות של ״איש הברזל״, ובעזרת תוכנית שיקום של ביטוח לאומי, סיימתי תואר ראשון במדעי ההתנהגות. עבדתי עם נוער בסיכון בעיריית נוף הגליל, העברתי הרצאות בכל הארץ, ובסוף קיבלתי חנינה מלאה מנשיא המדינה. עברתי לבולגריה עם אשתי כדי להגשים חלום ולפתוח ערוץ יוטיוב על ריצה וניסיתי לפתוח דף חדש. עד שנחשפתי לפעילות של מור שעל.

עוד כשראיתי את הסיפור שלה עם וסילי הבנתי שזה ייגמר רע. כשלוקחים אדם מהרחוב והופכים אותו לדוגמן בלי טיפול שורש אמיתי, זה ברור שהוא ייפול. הצעתי לה עזרה, היא התעלמה והמשכתי בחיי. אבל אז צץ הסרטון שלה רודפת אחרי ליאון ולא יכולתי לשתוק.

את ליאון אני מכיר אישית מהרחוב. הוא לא היה מכור כמוני, הוא נהנה מהחופש שהרחוב נתן לו, לא היה חייב כלום לאף אחד. באחד הסרטונים ראיתי את מור מנסה לדבר איתו והוא צורח ״הצילו, משטרה, הורגים אותי״. היא, במקום להרפות, אומרת לצלם שאיתה ״תצלם, תצלם, זה לעורך דין, שיראו שהוא לא שפוי״. הדם שלי רתח. ואז היא הוציאה סרטון שהיא חייבת לאשפז אותו בכפייה, למרות שפסיכיאטר קבע שהוא כשיר.

הקלטתי סרטון תגובה, הסברתי למה אני מתנגד לאשפוז בכפייה ולמה פעיל חברתי לא יכול לדבר ככה, וקיבלתי מכתב התראה ממור שעל עם דרישה לשלם 324 אלף שקל תוך שבעה ימים

מי את שתחליטי דבר כזה? מאיפה החוצפה? כתבתי לה בתגובה: "עזבי אותו בשקט", והתשובה שלה הגיעה בסרטון צרחות: ״תסתמו את הפה שלכם, דבילים!״. דבילים? לי את קוראת דביל? אני, שעבר את הגיהנום הזה ויצא ממנו, שיודע דבר או שניים על שיקום?.

הקלטתי סרטון תגובה, הסברתי למה אני מתנגד לאשפוז בכפייה ולמה פעיל חברתי לא יכול לדבר ככה. זמן קצר לאחר מכן, קיבלתי מכתב התראה עם דרישה לשלם 324 אלף שקל תוך שבעה ימים. הייתי בהלם. המכתב הזה נועד להשתיק אותי. אבל אני לא אשתוק.

לא פוליטי, אנושי.

מהרגע שפתחתי את הפה, ניסו להדביק לי תווית. "אתה שמאלן", "השמאל משלם לך כדי לפגוע בפעילת ימין". אני רוצה להבהיר את הנקודה הזאת אחת ולתמיד: אני איש ימין מגיל 14, מאז שעליתי לארץ. הייתי פקוד בליכוד, בכל מערכת בחירות הייתי ראש מטה בקלפי. יש לי תמונות עם כל שרי הליכוד משנות ה-2000. הביקורת שלי לא קשורה לימין או לשמאל, היא קשורה לאנושיות בסיסית וליושרה מקצועית.

 לראות אדם במצב פסיכוטי מצולם בפנים גלויות זו לא שאלה פוליטית. זה עניין של להיות בן אדם

קראתי התכתבות של קרובי משפחה של דיירת רחוב שהתחננו שמור תסיר את הסרטונים שלה, והיא התעלמה. בכיתי כשקראתי את זה. להתנגד לצילום של אדם במצב פסיכוטי בפנים גלויות זו לא שאלה פוליטית. זה עניין של להיות בן אדם. אם הייתי רואה סרטון של עצמי זוחל על ארבע בהתקף פסיכוטי, לעולם לא הייתי יכול להשתקם. התמונה הזאת הייתה נצרבת במוח כמו חותמת נצחית. הבושה הייתה משתקת אותי.

פיגוע בנפש

המחיר הכבד ביותר שאני משלם הוא לא כלכלי. החשיפה האינטנסיבית לסרטונים הרעילים האלה, לזוועה של אנשים במצבים פסיכוטיים, פתחה אצלי פצעים ישנים. התקפי החרדה שסבלתי מהם בעבר חזרו, ובגדול. נאלצתי להפסיק את האימונים שלי לאולטרה-מרתון של 100 ק"מ, ונאלצתי לשכור את שירותיו של פסיכולוג מישראל לטיפול מרחוק.

הפעילות של שעל פוגעת במכורים, במשפחות ומבזה מערכת שלמה של אנשי מקצוע שמצילים חיים. מכתב ההפחדה נועד להשתיק אותי, אבל הוא השיג את ההפך. אני לא אשתוק

פרויקט החיים שתכננתי עם אשתי – ערוץ יוטיוב על ריצה ואימון – נעצר כמעט לחלוטין. במקום לעסוק בחלום שלנו, אנחנו מקדישים את כל הזמן שלנו לעריכת סרטונים ואיסוף עדויות כדי לחשוף את האמת על הפעילות הזו. גיוס של מאות אלפי שקלים, התעלמות ממשפחות מתחננות, צילום אנשים במצבים מבזים – כל אלה הם דברים שלא יכולתי לעמוד מולם בשתיקה. 

לדעתי הפעילות של שעל פוגעת במכורים, הורסת משפחות ומבזה מערכת שלמה של אנשי מקצוע מצילי חיים. מכתב ההפחדה שלה נועד להשתיק אותי, אבל השיג את ההפך – אני לא אשתוק. אני אלך עם האמת שלי עד הסוף, לא משנה מה המחיר.