היום (ה') התקיים טקס הפרישה של שופט העליון יוסף אלרון, מי שניסה להתמודד על תפקיד נשיא בית המשפט העליון, בניגוד למקובל בשיטת הסניוריטי. הטקס התקיים בתום דיון בעתירה לייצוג משפטי להורים מול ועדות משרד הרווחה המכריעות על גורל קטינים במצבי סיכון והוצאה מבית הוריהם. אלרון, אשר נחשב למינוי של שרת המשפטים לשעבר איילת שקד ושל אפי נוה, נודע בזכות עמדותיו השמרניות, בהן גם תמיכתו ברפורמה המשפטית של המששלה בהובלת שר המשפטים הנוכחי יריב לוין.
לצד אלו, אלרון הפגין רגישות חברתית, כפי שהוכיח זאת גם היום, במסגרת פסק הדין ששם קץ למדיניות ארוכת שנים של שלילת ייצוג משפטי מהורים בדיוני ועדות לתכנון, טיפול והערכה, המכריעות על גורל ילדיהם של משפחות במצבי סיכון.
ועדות אלו, שהוקמו להסדרת טיפול בילדים בסיכון, מחליטות לעיתים על צעדים קיצוניים כמו הוצאת קטינים מביתם באופן זמני או קבוע, הכרעות שמשנות את מסלול חייהן של משפחות שלמות. המשפחות המגיעות לוועדות הן מהעניות והפגיעות בישראל. לעיתים חד-הוריות, מהגרות, או מתמודדות עם מוגבלויות נפשיות ופיזיות, ולעיתים אינן דוברות עברית כלל.
מאבק משפטי של 12 שנה
בפסק הדין שניתן בהרכב השופטים אלרון, שטיין וכנפי-שטייניץ, נקבע כי שלילת ייצוג משפטי נעשתה בחוסר סמכות וכי יש לאפשר להורים ייצוג מלא. השופט אלרון כתב בפסק הדין: "העתירה שלפנינו חשפה את מצבן של משפחות המצויות בנקודה הרגישה ביותר בחייהן. פעמים רבות, ועדות תכנון, טיפול והערכה מכריעות בפועל כיצד ייראה מהלך החיים של הקטין ושל המשפחה בכללותה – אִם הקטין יוותר בחיק משפחתו, אִם יוצא מחוץ לביתו למשפחת אומנה, ועוד כהנה וכהנה אפשרויות התערבות חודרניות יותר או פחות. מובן כי ההשלכות הן לא פחות מדרמטיות. הן נוגעות בנימיהם האינטימיים והאישיים של הקטין ושל המשפחה, באוטונומיה הבסיסית ביותר שלהם. ראוי שהחלטות כאלה תינתנה רק לאחר שטענות ההורים תישמענה מ-א' ועד ת' על ידי מי שבידו היכולת להשמיען באופן מיטבי; לא רק שכך ראוי, כך הדין מחייב."
פסק הדין שם דגש על עקרון חוקיות המינהל, על הזכות להליך הוגן ועל עקרון ההסכמה מדעת. אלרון הדגיש כי היעדר ייצוג משפטי גרם בפועל לעוולות שיטתיות להורים ולקטינים, וקבע כי: "…מדובר בתמונה מדאיגה למדי, המעלה חשש כבד לעוולות שנגרמים להורים כעניין שבשגרה – כך שהמצב הנוכחי שנהג ערב העתירה אינו יכול להיוותר על כנו."
מהאוהל במעברה לבית המשפט
בפתח דבריו בטקס הפרישה מבית המשפט העליון חזר השופט יוסף אלרון אל ילדותו. ״החיים במעברה בין הצריפים, ובטבורה צריפי חנויות המכולת והירקות, ואחר כך המעבר לדירת עמידר בת שני חדרים, הם-הם שהיוו את נוף ילדותי ולמעשה את תבנית חיי עד לעצם היום הזה, והם עיצבו את דרכי והטביעו את חותמם על אישיותי. לא בכדי, לימים, משנדרשתי לעתירה בעניינו של אדם בלתי מיוצג, על הקביעה כי הוא אינו ׳דייר ממשיך׳ בדירת אביו המנוח, ציינתי כי: "ניסיון החיים לימדני כי 'דירת עמידר' אינה קורת גג בלבד. היא משמשת עבור מי שידם אינה משגת כתשתית לבניית עתידם. סביבה מצויים חבריו, שכניו ומכריו של אדם. טול מידיהם את הדירה – ובכך תשמוט את הקרקע תחת רגליהם, פשוטו כמשמעו".
בנאומו שזר אלרון גם הקבלה לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, אז "נמחקה תביעת המשפחות על ידי בית המשפט המחוזי. בפסק הדין, ציינתי כי אחד-עשר האירועים המתוארים בכתב התביעה מגוללים מסכת אחת, ולמעשה רק את חלקה הקטן של פרשה קשה וכואבת זו בתולדות מדינת ישראל״. לנוכח זאת, אמר אלרון, ״סברתי כי יש לפתוח את שערי בית המשפט בפני המשפחות". השוואה שהדגישה את חשיבות ההגנה על זכות המשפחות להישמע גם היום. אלרון רמז לכך שהלקחים מהעבר שבו ילדים הופרדו מהוריהם ללא שקיפות מספקת מחייבים את מערכת המשפט להבטיח הליך הוגן ושקוף להורים שילדיהם עומדים בפני הוצאה מביתם. בכך, פסק הדין מהדהד לא רק כמענה לעתירה הנוכחית, אלא גם כקריאה רחבה יותר לתיקון עוולות היסטוריות ולמניעת הישנותן.
"לאחר עשור של מאבק, הצלחנו לשנות באופן יסודי את מציאות החיים של חלק מהמשפחות העניות, המודרות חברתית והפגיעות ביותר במדינת ישראל״, אומרים מטעם האגודה לזכויות האזרח. ״בית המשפט העליון קיבל את הבוקר את הדרישה שלנו: לאפשר ייצוג משפטי להורים בוועדות שדנות בגורלם של ילדים בסיכון, שעלולים להסתיים בהוצאת ילדיהם מהבית. אנו מקווים שהחלטת בג"ץ תביא לכך שהורים יופרדו מילדיהם רק במצבי הקיצון הנדירים שבהם זה נדרש״.