בצל העלייה במספר מקרי האובדנות בקרב לוחמים, אתמול (ב׳) דנה ועדת העבודה והרווחה של הכנסת בראשות ח"כ מיכל וולדיגר (הציונות הדתית) במשך יותר משלוש שעות בנושא. מטרת הדיון שכותרתו ״מניעת אובדנות בחברה האזרחית ובקרב משרתים בצה"ל משלבי האיתור והזיהוי ועד הטיפול המערכתי״, הייתה בחינה של יצירת מענה הוליסטי ורצף שירותים משולב עבור המתמודדים עם תגובות קרב, מאיתור, דרך התערבות, ועד טיפול ושיקום.
בדיון נכחו נציגי המשטרה, הצבא, משרד הבריאות, אגף השיקום במשרד הביטחון, ונציגים מעמותות שונות. במהלך הדיון נשמעו עדויות מצד לוחמים ובני משפחה של לוחמים ששלחו יד בנפשם. נציגים של מחאת הלומי הקרב השליכו תרופות פסיכיאטריות על שולחן הוועדה, זאת במחאה על המענה הלקוי שזוכים לו מתמודדים עם תגובות קרב ופוסט-טראומה. בין היתר הזהירו כי החגים הקרובים עלולים לגרור מקרי אובדנות נוספים.
יו״ר הוועדה וולדיגר טענה כי על פי משרד הביטחון בשנת 2024 התאבדו שישה לוחמים, זאת בעוד לדבריה 21 לוחמים שמו קץ לחייהם באותה שנה. על פי נציגת אגף כוח אדם בצה״ל, בשנת 2024 התאבדו 24 משרתים (חיילים, מילואימניקים וקבע). בשנת 2025 דווח עד כה על 18 מקרים.
תמר גלילי, רכזת תחום אובדנות באגף השיקום, הודתה בדיון כי גם היום, כמעט שנתיים למלחמה, אין תמונה מלאה על היקף תופעת האובדנות כמו גם נתונים על מספר המתאבדים שלא הוכרו באגף השיקום. "אנחנו יודעים לספור רק את מי שהגיש לאגף שיקום בקשה להכרה או מי שכבר הוכר ונמצא אצלנו. לפעמים אנחנו מקבלים את המידע מגורמי טיפול או מבני משפחה". לדברי גלילי משרד הבריאות מתעכב בהעברת נתונים בנושא למשרד הביטחון, והסבירה כי הפרסומים בתקשורת נבדקים על ידי אגף השיקום בדיעבד, "זו הדרך שבה אנחנו יודעים לרכז את הנתונים".
מסקנות הוועדה להכרה בחללים נדחו
ד״ר כרמל קלה – ראש הענף הקליני, במרכז לשירותי בריאות הנפש בצבא סקר את המענים של צה״ל בתחום ואמר כי זמן ההמתנה לטיפול ביחידה לתגובות קרב, שאמורה לתת מענה לחיילים משוחררים (סדיר ומילואים) הנמצאים במצוקה, עומד על שבועיים. לטענת יהודה איש שלום, ראש אגף פוסט טראומה בארגון נכי צה"ל, זמני ההמתנה עומדים על 3-4 חודשים ומעבר. שלומי דמרי ממטה המילואימניקים, ששני חבריו ליחידה התאבדו, אמר שתגובת קרב היא "פצצה שנכנסת לנפש" וכי מדובר "באנשים שמדממים מבפנים". דמרי טען כי אין מספיק קב"נים בשטח ואין טיפול או ליווי קבוע לאחר אירועים טראומטיים.
במהלך הדיון שיתף תום וסרשטיין את סיפורו של אחיו רועי, לוחם מילואים ששם קץ לחייו בחודש יולי. גם וסרשטיין הצביע על ימי עיבוד מעטים מידי והעדר הסברה למפקדים ולמשפחות. לפני חודש וחצי, בעקבות מותו של רועי וסרשטיין, לוחם מילואים בן 24 שלא הוכר כחלל צה"ל משום שלא היה בשירות פעיל בעת ששלח יד בנפשו, הוקמה בצה״ל ועדה בראשות האלוף במיל׳ דוד אלמוז, לשעבר ראש אכ״א ודובר צה״ל, שנועדה לבחון הכרה בדיעבד של לוחמים משוחררים וחיילי מילואים ששמו קץ לחייהם שלא בזמן שירות פעיל. הבוקר פורסם בגלי צה״ל כי צה״ל מעכב עד להודעה חדשה את פרסום מסקנות הוועדה, שממצאיה כבר הוצגו לראש אכ״א, האלוף דדו בר כליפא.
נציגת הצבא לא ידעה להסביר מה הצפי לקבלת מסקנות הוועדה. הלוחם גיא זקן, מפעיל D9 שחברו אלירן מזרחי התאבד ביוני 2024, ביקש "להקל" על הנוכחים. "אנחנו כבר חודש וחצי פה… אין לה תשובות ויש לי תשובות לתת לך" אמר ליו"ר הוועדה. לטענתו נבנתה תכנית עם שר הביטחון וראש הממשלה וכל מה שחסר כעת הוא תקציב. "זה הגיע למעלה כי זה סכומי עתק. תתחילו לשחרר כספים מחר בבוקר…תעצרו ותקחו לכו לכל שר מיליארד, זה כבר 40 מיליארד ותנו להלומי קרב".
"הטיפולים שלכם לא נכונים. את סתם מתעייפת מהוועדות האלה…" אמר אחד מנציגי הלוחמים לנציגת הצבא. מיד לאחר מכן שפכו נציגי מחאת הלומי הקרב על שולחן הוועדה תרופות פסיכיאטריות, במחאה על המענה הטיפולי הלקוי. "חברים שלנו התאבדו כי לא הקשבתם בזמן" אמר אחד מהם. "החגים האלה זה טריגר שהולך להיות כל כך רע" אמר אחר.
שיחות אובדניות על בסיס יומי
ח״כ שרון ניר (ישראל ביתנו) פתחה את דבריה עם נתונים שפורסמו אתמול (א') מטעם אגף השיקום לפיהם נרשם במלחמה שיא במספר הפצועים, שחצה את ה-20 אלף כאשר 56 אחוז מהם, כ־10,700 פצועים, מתמודדים עם תגובה נפשית. הנתונים של אגף השיקום מאשרים את החשיפה של רויטל חובל, כתבת המקום הכי חם בגיהנום, מחודש דצמבר 2024 על יחס דומה של סובלים מתגובות קרב מסך הפצועים במלחמה. ההערכה במשרד הביטחון היא שעד שנת 2028 יהיו בישראל 100 אלף נכי צה"ל.
שפרה שחר מעמותת "בית חם לכל חייל" השוותה את המצב לזה בארה״ב שלאחר מלחמת וייטנאם, והדגישה את הצורך בתקצוב משמעותי: "אנשים מדברים פה בצורה אנמית כאילו אנחנו לא נמצאים באירוע נוראי". לפי ענבר שיינפלד מנכ"לית עמותת סה"ר, יש עלייה של 184 אחוז בדיווחים עם סיכון לאובדנות בקרב בני 18-30. גם נציגת עמותת ״נט"ל – נפגעי טראומה על רקע לאומי״ סיפרה כי בעמותה מתקבלות שיחות שמעלות חשש לאובדנות על בסיס יומי.
יעל פומרנץ, מנהלת התכנית הלאומית למניעת אובדנות במשרד הבריאות, ציינה כי מתקיימות הכשרות ייעודיות לשוטרים ולאנשי כוחות הביטחון, והזהירה מפני דיונים פומביים על "גלי התאבדות" בטענה שהם עלולים לעודד את התופעה. היו״ר וולדיגר השיבה על כך כי ההיערכות והשיח על הגל הוא כדי להבין כיצד משרד הבריאות וכל הגורמים נערכים לכך.
פומרנץ הדגישה כי התכנית אינה טיפולית אלא מניעתית, ושיתפה כי מאז ה-7 באוקטובר הצטרפו קבוצות סיכון חדשות בהן אנשי משטרה ומג"ב, אנשי אגף משפחות במשרד הביטחון, פורום נשות המילואים, עמותת שבט הנובה ועוד. היו״ר וולדיגר שאלה את פומרנץ על נתוני אובדנות עדכניים יותר מאלו של שנת 2022, שכןהם לא הוצגו בפני חברי הוועדה על ידי אף נציג ממשלה, וזו השיבה כי ״אחת לשנתיים מתפרסם דוח על אובדנות בישראל.
רן זילבר, נציג פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, חשף בדיון כי זמן ההמתנה לטיפול פסיכולוגי מגיע לשנה. לדבריו, כדי למנוע אובדנות יש להבריא את המערכת ולצמצם את השחיקה של הפסיכולוגים, הרופאים והעובדים הסוציאליים. "לרופא יש בממוצע שש דקות לפגוש מטופל – האם יש לו בכלל זמן לשאול איך הוא מרגיש?״. עוד ציין כי הסיכון לניסיון אובדני גדל בקרב מי שכבר ניסו זאת בעבר, וטען כי על הרשות למניעת אובדנות במשרד הבריאות להנגיש את המידע לציבור הרחב.
30 אחוז חיילים בודדים
נציג המשטרה אמר כי ״בארגון יעשה מאמץ ככל הניתן כדי לגלות רגישות״, והוסיף שסיירי המשטרה מקבלים הכשרה להתמודדות באירועי אובדנות. לגבי עלייה במקרי אובדנות בשורות המשטרה עצמה, מסר כי הנושא מטופל באגף משאבי אנוש ואם יהיה דיון בנושא ישמח שיגיעו. היו״ר וולדיגר השיבה לכך כי פנו אליה ״כמה וכמה שוטרים במצוקה״.
גם איש שלום מארגון נכי צה״ל, התריע מפני עלייה במספר השוטרים ובמספר הקצינים אשר סובלים מאז ה-7 באוקטובר מתגובות קרב. "הם מפחדים לשתף במצבם מחשש שלא יקודמו", הסביר. עוד ציין את שיעורם החריג של החיילים הבודדים ששמו קץ לחייהם שהגיע לכדי 30 אחוז ממקרי האובדנות בצה״ל, זאת בעודם מהווים רק 4 אחוזים מסך המשרתים. לכך התייחסה גם רחל לניאדו מעמותת ״טראומה פור גוד למען נפגעי פוסט טראומה״, שאמרה כי "אף אחד לא מדבר על החיילים הבודדים שחוזרים למדינות המוצא שלהם והם לגמרי לבד״. לניאדו קראה בוועדה להפרדה ברורה בין טיפול בלוחמים לטיפול באזרחים: "אלה ואלה זקוקים לטיפול, אבל הצרכים שונים לחלוטין. חייבת להיות הפרדה מוחלטת".
לניאדו הוסיפה כי גם מי שמקבלים הכרה כלוחמים פוסט-טראומטיים נתקלים ביחס של מטפל אחד ל-750 מטופלים, זאת לעומת יחס של אחד ל-500 בעבר, ואמרה כי אין כיום אף גוף שמוביל שיקום תעסוקתי. "לא שמעתי מהבוקר שום התייחסות לנושא – וזה קריטי כדי להחזיר אנשים למעגל החיים". עידו גל רזון, מייסד ״לוחמים לחיים״, קרא בדיון להקמת רשות לאומית ייעודית שתטפל באובדנות בקרב לוחמים שחזרו מהלחימה. לדבריו Combat PTSD מעלה בעשרות אחוזים את הסיכוי לאובדנות וללא הגעה יזומה לבתים ובדיקה אישית של מצב הלוחם כדי להבין באיזה תנאים הוא ומשפחתו חיים, הבעיה לא תיפתר. לדבריו, חוסר תפקוד כללי הוא סממן מרכזי, ולכן חיוני שיהיו צוותים שמגיעים לביקורי בית. "אם אנחנו רוצים להציל את האנשים האלה אנחנו חייבים להגיע אליהם ולהראות שאכפת מהם".
סטפן קליינמן מנכ"ל עמותת ״משפחות בריאות הנפש״ ביקר את היעדר נציגות קופות החולים בדיון, למרות שחוק טיפול בנפגעי נפש העביר אליהן את האחריות. הוא הדגיש את הצורך במוקד אחוד ומענה מתואם:"ברגע שיש ספק לאובדנות צריך להתקשר לער״ן במקום להקים עוד מוקד ועוד ארגון, זה מוקד זמין שיודע להתמודד. המחויבות הממסדית היא לתת מספר טלפון אחד". בנוסף סיפר על פיילוט "מד"א נפשי", במסגרתו נשלחים שני אנשי צוות פרמדיק עם הכשרה בתחום בריאות הנפש ואיש צוות סיעודי, וטען כי יש להרחיב את המיזם שפועל כיום רק בתל אביב לכל הארץ. "יש מד״א בישראל, צריך למצוא את התקציב. פנייה לער״ן, טיפול משפחתי והרחבת מד״א נפשי הם חלק מהפתרון."