המתקפה האחרונה מאיראן, שגבתה מעל 20 הרוגים ומאות פצועים, הדגישה שוב את המחיר הכבד שמשלם העורף הישראלי בעקבות הרשלנות ארוכת השנים של ממשלת ישראל, ובעקבות הכשלים המערכתיים בהגנה על אוכלוסיות מוחלשות. ההשלכות הקטלניות של מחדלי המיגון אינן תיאורטיות: ״נכון לכתיבת שורות אלו נהרגו מעל 20 אזרחים, ישנם נעדרים שגורלם לא ידוע, ומאות נפצעו. ברוב המקרים מי שהצליחו להגיע בזמן למרחב מוגן ניצלו או נפגעו באורח קל בלבד״, כתבו אנשי עמותת "במקום – תכנון וזכויות אדם" בדוח חדש בנושא ״הזנחת מיגון בחברה הערבית– מחדל חמור המסכן חיי אדם״.
בעוד אזרחי ישראל הערבים חשופים כמו כל אזרח אחר לסכנות הטילים האיראניים, וגם עתידים לשלם כמו יתר אזרחי ישראל את המיליארדים שהמלחמה הזו תגבה מהכלכלה הישראלית, הזנחה רבת השנים בתחום המיגון הופכת אותם לפגיעים ביותר. ״ממשלת ישראל מתרשלת בתפקידה לספק הגנה לאוכלוסיות מוחלשות בכלל, ולאזרחיה הערבים במיוחד״, מסבירה אדריכלית אפרת כהן-בר, מנכ"לית עמותת במקום ומחברת הדוח. כזכור במתקפה האיראנית באפריל 2024 נפצעה קשה הילדה אמינה אלחוסני בביתה בכפר אל-פורעה שבנגב.
למעלה מ-100,000 איש מתגוררים בכ-35 כפרים בדואים לא מוכרים בנגב, במבנים ארעיים, מפח או מבלוקים, ללא דרך להתגונן מפני מטחי הטילים. כ-200,000 בדואים נוספים ביישובים מוכרים בנגב מתגוררים בבנייה לא מוסדרת שאינה מאפשרת הקמת אמצעי מיגון תקניים. חלק מריכוזי האוכלוסייה הללו מצויים בסמוך למתקנים אזרחיים וצבאיים רגישים המהווים מטרות אסטרטגיות לתקיפה. לפי הערכות ארגוני חברה אזרחית, המחסור באמצעי מיגון במרחב הכפרי בנגב עומד על למעלה מ-10,000 מיקומים. מאז אוקטובר 2023 הוצבו בנגב כ-250 נקודות מיגון בלבד, כמחציתן ביוזמת המדינה, והשאר ביוזמה פרטית.
כפי שפרסמנו באפריל 2024, גם פתרונות ההסדרה לישובים הלא-מוכרים בנגב לא כוללים פתרונות מיגון. כך בתוכנית שהוגשה על ידי הרשות הממשלתית לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב יחד עם לשכת התכנון המחוזית דרום, אשר ביקשה להקים עבור כ-100 אלף תושבי הכפרים הלא-מוכרים פתרונות מבנים ארעיים, לא שונים מאוד ממה שהם חיים בהם כיום, רק בפאתי ישובים מוכרים. זאת מבלי שתצטרך למלא את מחויבותה לספק לאזרחים תשתיות אלמנטריות של ביוב, חשמל, כבישים וכמובן – פתרונות מיגון.
הזנחה שיטתית בצפון ובמרכז, אפליה בוטה בירושלים
גם ביישובים הערביים בצפון ובמרכז הארץ המצב אינו טוב בהרבה. על אף שחלקם בעלי תכניות מתאר מאושרות, רובן טרם תורגמו לתכניות מפורטות המאפשרות היתרי בנייה. צרכי הדיור הדחופים הובילו לבנייה לא מוסדרת שאינה עומדת בתקנים ואינה ממוגנת. צפיפות הבנייה ובעיות רישום קרקע מקשות אף הן על הסדרת המצב והוספת ממ"דים. בניגוד לשכונות ותיקות ביישובים יהודיים, בהן נבנו מקלטים ציבוריים ופרטיים רבים לאורך השנים, ביישובים הערביים אפליה תכנונית מנעה אספקת פתרונות מיגון ציבוריים ופרטיים כאחד. קיים מחסור חמור במבני ציבור כגון בתי ספר ומרפאות, הכוללים מרחבים מוגנים שיכולים לפצות על המחסור בממ"דים פרטיים.
המצב במזרח ירושלים מקומם במיוחד: בעוד שבמערב העיר קיימים מאות מקלטים ציבוריים ומרחבים מוגנים בבתי ספר ובבנייני מגורים, במזרח העיר, המונה קרוב ל-400 אלף תושבים, קיים מקלט ציבורי בודד, וכ-60 מקלטים נוספים ממוקמים בבתי ספר עירוניים. מקלטים אלו אינם ממופים בבירור באתר העירייה, ולרוב נותרים סגורים בעתות חירום. מרבית הדירות במזרח ירושלים נבנו ללא היתרים או ללא אמצעי מיגון, ומותירות את רוב התושבים ללא הגנה בסיסית.
פתרון חלקי שמעמיק את הפערים
לאחר אירועי השבעה באוקטובר, אושרה תכנית מתאר ארצית למיגון (תמ"א 40 א/1/1), שנועדה לפשט ולקצר את הליכי הרישוי להקמת ממ"דים במבנים קיימים. תכנית זו אינה מספקת פתרון מיגון מיידי, אלא נועדה לסייע בהתגוננות ארוכת טווח. הדוח מדגיש כי התכנית מגלגלת את האחריות והמימון להקמת המיגון על האזרחים הפרטיים והרשויות המקומיות, ללא אמצעים משמעותיים ליישום. ביישובי החברה הערבית והבדואית, הנמצאים בתחתית הסולם הכלכלי-חברתי, קיצור הליכי הרישוי אינו הפתרון המתאים ליצירת שיפור משמעותי ברמת המיגון. בנוסף, התכנית אינה כוללת מנגנוני מעקב ובקרה לבחינת יעילותה.
גם תמ"א 38, שנועדה לקדם פתרונות מיגון, נכשלה ביישובים אלה: התבססותה על מנגנוני שוק חופשי מונעת פרויקטים שאינם כדאיים כלכלית, ומובילה לכך שמרבית יישובי הפריפריה, כולל היישובים הערביים, נותרו ללא מיגון.
עמותת "במקום", יחד עם ארגונים נוספים, מתריעה כבר שנים על הזנחת נושא המיגון ביישובי החברה הערבית והבדואית. מדובר בנושא מערכתי מורכב, הדורש שיתוף פעולה של גופים ציבוריים, מימון משמעותי, תכנון ארוך טווח וזמן ביצוע. "כל אלו אינם בנמצא כאשר המתקפה כבר בעיצומה", נכתב בדוח.
הזנחה כאפליה ממסדית, בצל גילויי גזענות
הזנחת נושא המיגון היא חלק ממסכת האפליה הכללית של מדינת ישראל כלפי אזרחיה הערבים, בהם היא מסרבת להכיר כאזרחים שווים באמת, וכלפי התושבים הפלסטינים במזרח ירושלים. העמותה קוראת לממשלה ולרשויות המקומיות לפעול בדחיפות לסגירת הפערים במיגון האזרחי, באמצעות תכנון ארוך טווח, מימון ממשלתי ייעודי, סיוע טכני וכלכלי לתושבים והבטחת ביצוע ופיקוח.
"האפליה התכנונית כלפי החברה הערבית והבדואית מחריפה את מצבן העגום של אוכלוסיות אלו מול איומים ביטחוניים ממשיים. ההזנחה המערכתית פוגעת באופן בלתי פרופורציונלי באזרחים הפגיעים ביותר, וצריך להפסיק זאת מיד", אומרים בעמותת "במקום". ״לצערנו, בימים האחרונים נוספו לאפליה ממסדית זו גם גילויי גזענות בוטים בקרב חלקים מהציבור היהודי, בעת פגיעה ביישוב טמרה אשר גבתה את חייהן של ארבע נשים מהיישוב. העמותה ״מגנה גזענות זו מכל וכל, וקוראת לרשויות לנקוט בכל האמצעים הדרושים על מנת לעקור גילויים אלו מן השורש״.