״אני נמצאת במחאות כבר תקופה ארוכה, הפעם הגענו לירושלים על מנת להביע את מחאתנו על הפיטורים של רונן בר, על המלחמה בעזה, על הפקרת החטופים, ועל הפקרת החיילים״, מספרת בת אל (48), בנקאית מראשון לציון ואמא ללוחם ביחידה מובחרת. ״הבן שלי לוחם. לפני יומיים, הוא נכנס לעזה״.
״מיד כשהשוטרים הגיעו ראינו לפי התגובות שלהם, אני כבר מזהה, הם בשנייה הגיעו מאפס למאה״
בת אל פעילה בארגונים ״אמהות בחזית״ ו״הורי לוחמים זועקים די״. היא הגיעה אמש למחות בירושלים עם יפעת, גם היא פעילה במאבק. יפעת נהגה לירושלים ובת אל לצידה, עד שהגיעו לכביש הסמוך לקריית הממשלה, בצומת הג'וינט. מפגינים ששוחחו עם המקום הכי חם בגיהנום, מספרים כי משטרת מחוז ירושלים לא מאפשרת כל סוג של מחאה, במיוחד מאז התפוצצה עסקת החטופים, ומפעילה אלימות קיצונית נגד אזרחים, אולם הסיפור של בת אל ויפעת חריג באופן מיוחד.
״מיד כשהשוטרים הגיעו ראינו לפי התגובות שלהם, אני כבר מזהה, הם בשנייה הגיעו מאפס למאה, צעקו לנו לפתוח. מאוד פחדנו, באותו בוקר הם תקפו מפגינים בכיכר פריז. באמת פחדנו״. בין יתר המפגינים שחטפו מכות באותו בוקר גם היה יו״ר מפלגת הדמוקרטים יאיר גולן, ערב קודם לכן היכו אדם מבוגר והטיחו אותו לרצפה. היה להן ברור שהם לא מבחינים בין מפגינים.
״אמרנו שאנחנו לא פותחות. תוך שנייה, לא נתנו לנו צ'אנס אפילו, השוטר שלף את האקדח והתחיל לדפוק עם הקת של האקדח על החלון״
״אמרנו שאנחנו לא פותחות. תוך שנייה, לא נתנו לנו צ'אנס אפילו, השוטר שלף את האקדח והתחיל לדפוק עם הקת של האקדח על החלון. כאן עוד יותר נבהלנו״. את רגעי הבהלה הללו בת אל תיעדה במכשיר הסלולרי שלה, ומאוחר יותר התברר לה שכך גם מפגינים נוספים שהיו בסמוך. לדבריה, לאחר ששלף את האקדח כבר לא היה סיכוי שהן יפתחו את החלון. ״ואז בא שוטר אחר עם פטיש אדום והתחיל ממש להכות בשמשות חזק״.
בנקאית ורופאה ברכב העצורים
בלי ניסיון להרגיע את המצב, לשכנע או להזהיר – השוטרים החלו לשבור את שמשות הרכב. ״הם דפקו ממש ממש חזק כדי לשבור. הם התחילו עם החלון ליד הנהגת, עברו לשמשה האחורית, עברו לשמשה לידי, אחרי זה למושב מאחוריי ואחר כך הם הלכו לשמשה האחורית, שם הם גם הצליחו. נכנסו חצי גוף כדי לפתוח את הדלת, פתחו את הדלתות ושלפו אותנו בחוזקה. השוטר אחז בי בזרוע ופשוט גרר אותי, לא על הרצפה, אבל הייתי צריכה לרוץ כדי לעמוד בקצב שלו. הוא גרר אותי למרות שלא התנגדתי״.
״הגיע הרכב של העצורים והכניסו אליו בנקאית, רופאת נשים ואשת אקדמיה מאוניברסיטת תל אביב״
״בהתחלה הוא הצמיד אותי לאוטו. אחרי זה לקח אותי לחומה, הצמיד אותי אליה והחזיק אותי חזק. ביקשתי שיירפה״. לעומת בת אל, השוטר ששלף את יפעת היה רגוע יותר. ״אמרנו להם שהם עובדי מדינה, שהם צריכים לשמור עלינו ולא על פושע. השוטר שעצר את יפעת הרכין את המבט, זה שהיה איתי רק החזיק בי חזק יותר. צרחתי ׳תעזוב אותי׳, הוא אמר שאני מתנגדת. עניתי לו ׳אני עומדת, אני צועקת, אבל אני לא מתנגדת׳. ורק אז הוא הרפה את האחיזה״.
״הגיע הרכב של העצורים והכניסו אליו בנקאית, רופאת נשים ואשת אקדמיה מאוניברסיטת תל אביב״. יחד עם בת אל ויפעת נעצרה גם מפגינה נוספת. ״השלישית שהייתה איתנו זה מישהי שהייתה ברכב אחר. אחרי שהוא עבר אותנו הוא הגיע אליה. אצלה הוא ישר בא וניפץ. נראה לי שאם הוא היה טיפה מתעקש, הוא לא היה צריך לשבור, היא הייתה פותחת. הוא אפילו לא ניסה״.
משם נסעו העצורות לתחנת מוריה בעיר. ״שמו אותנו בחדר ולא הבנו מה נהיה. באמת לא ידענו כלום. באנו להתקשר למערך העצורים ואז הם הופיעו בלי שהתקשרנו בכלל. מתברר שפנו אליהם. הם עזרו לנו מאוד״. לבסוף הוחלט לא לעצור אותן, ובין אחת לאחת וחצי בלילה, מספרת בת אל, הן שוחררו. ״אני חושבת שהופעל עליהם לחץ מהמון גורמים לשחרר אותנו, האקדח לא עזר להם״.
