יריב לוין. בן 47, שר התיירות, חבר כנסת מטעם הליכוד זו הפעם השלישית ברציפות.

ליריב לוין יצא שם של פוליטיקאי קר רוח, נץ ימני, וחביב על מתפקדי הליכוד (נבחר בעשירייה הראשונה בפריימריז). לוין הוא לא אחד ששולף מהמותן. הוא יריב מחושב ורהוט – וכאלו הם גם הפוסטים שהוא מפרסם בעמוד הפייסבוק שלו (34,411 עוקבים פלוס סחבק). יריב לוין הוא אדם שמבין טוב-טוב מהי החשיבות של המילה המדוברת והכתובה: בצבא היה מתרגם, באזרחות כתב מילון עברי-ערבי-אנגלי, הוא בן לאם מנהלת מחלקה בספריה הלאומית ולאב חתן פרס ישראל בבלשנות. לכן, כשיריב לוין מדבר או כותב – שווה להתעמק.

חלק א׳: אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין.

בואו ניקח לדוגמא את ההתייחסות של יריב לוין השבוע לחוק ההסדרה. אצל יריב לוין, המילים הן לעיתים קרובות שמיכה בעזרתה הוא מסתיר את הכוונות האמתיות שלו ואת הכישלונות הנקודתיים של הימין.

"אני מברך על אישור חוק ההסדרה, אותו יזמתי כבר בכנסת הקודמת, הערב בוועדת השרים לענייני חקיקה״

יריב לוין מברך על אישור החוק. הוא לא מברך על ניצחון, כי הוא בכלל לא מתכוון לנצח בקרב על עמונה. לוין מתכוון ומתכנן להפסיד. אמנם הפסד טכני בבית המשפט, אבל עדיין הפסד. תשאלו, ״אבל לוין הרי מתבסס על מתפקדי ליכוד התומכים בהתיישבות – אז למה לו לעזאזל לחוקק חוק שגם אם יעבור בכנסת ברור שייפסל בבג״ץ?״. נו-נו, התשובה כבר נמצאת בגוף השאלה.

לוין בונה על זה שהחוק ייפסל, כי לוין מבקש להרוויח שניים במחיר של אחד: גם להיראות בעיני בוחריו כאילו הוא פועל למען ההתיישבות (״חוק אותו יזמתי כבר בכנסת הקודמת״), וגם לוודא שכאשר הפעולות הללו נכשלות – האצבע המאשימה לא תופנה כלפיו אלא כלפי השופטים ובג"ץ.

יריב לוין אולי נראה כמו מתאגרף משקל-נוצה שמפסיד מדי פעם טכני בקרבות בבג״ץ, אבל הוא עדיין מתאגרף, והוא בונה את עצמו לניצחון עתידי. לא אכפת לו להפסיד קרב אחרי קרב אחרי קרב, כי מבחינתו הכל חלק מאסטרטגיה של מתאגרף רבע-עוף שמתכוון לשחוק את היריב שלו עד שיוכל לנצח אותו. והיריב של לוין זה לא מי שכל פעם הוא מתאגרף מולו נקודתית. היריב של לוין זה בכלל השופט. הוא יודע שכל הפסד שלו בבג״ץ היום, מקרב את הניצחון שלו עליו מחר. בינתיים, בין קרב לקרב, לוין מחפה על כישלונות הימין בכל התחומים באמצעות שיסוי הציבור בזה ששורק.

פרק ב': השופט בנזונה

ישראל משלמת פיצויי עתק למשפחות הטורקים מהמרמרה שעד לא מזמן הגדירה כמחבלים? תראו!!! – חנין זועבי קראה לחיילי צה"ל רוצחים והיא נמצאת פה רק בגלל בג"ץ!

על ישראל עובר גל טרור והממשלה לא מצליחה לייצר פתרון וביטחון? תסתכלו!!! הנה בג"ץ שוב מפקיר את אזרחי המדינה!

כמו במקרים רבים נוספים בעבר, גם במקרה הצפוי של כישלון הימין בנושא עמונה לוין כבר מכין את פעולת ההסחה – "אישור החוק הוא צעד חשוב להצלת עמונה ולהפסקת הפגיעה של מערכת המשפט בהתיישבות״.

כשתצא מהימין אש על הפינוי, לוין יוודא שהיא תשרוף את שופטי העליון הפוסט-ציונים-אוטו-אנטישמים-יהודי-איש-קריות שיושבים 500 מטר צפונית לכיסא שלו בכנסת, ולא אותו.

יריב לוין הוא עורך-דין ומשפטן בהשכלתו. הוא יודע היטב שחוק ההסדרה הוא חוק שנועד להסדיר בדיעבד התיישבות בשטחים פרטיים, והוא יודע היטב שאחד מיסודות המשפט הוא שחוק לא יכול לחול רטרואקטיבית. יותר מכך, לוין גם יודע שמערכת המשפט בישראל לא רק שאינה פוגעת בהתיישבות בשטחים, אלא היא זו שבהיעדר סיפוח מלא של השטחים – מהווה את הבסיס המשפטי להמשך מפעל ההתנחלות. בלי מערכת המשפט והפסיקות של בג״ץ – ישראל לא הייתה יכולה, במשך עשרות שנים, להצדיק את המשך קיומן של ההתנחלויות מול העולם. אז למה ללוין להילחם במערכת המשפט? כי לבית המשפט יש כוח, ולוין רואה את חלוקת הכוח במונחים של משחק סכום אפס: כל מיליגרם השפעה שיש למשפט הוא מיליגרם השפעה שנגרע מהמחוקק לוין.

חלק ג׳: תפילת הדרך (אפילוג)

״יחד עם זאת, עדיין יש בפנינו דרך ארוכה ומאבק ממושך כדי להבטיח את זכותם של תושבי עמונה להישאר בבתיהם״.

הסיבה שיריב לוין כותב על דרך ארוכה ומאבק מתמשך, היא בגלל שמערכת המשפט מבוססת על אמון הציבור – ואת אמון הציבור קשה לאבד ביום אחד. את רמת אמון הציבור במערכת המשפט לוין מנסה להנמיך טיפין טיפין, וכדי שלא ישעמם, מדי פעם הוא משחק עם הווליום:

הנה בג"ץ בתור שמאל קיצוני –

הנה נשיאת ביהמ"ש העליון כבריונית ואויבת הפוגעת במדינת ישראל ובחוסנה:

והנה בג"ץ מחבל:

חץ אחרי חץ, ביס אחרי ביס, לוין ימשיך וימשיך – עד שאמון הציבור בבית המשפט יהיה מספיק נמוך ורופף כדי שגם משקל-נוצה כמוהו יוכל לתת אחת ימנית לראש ולהפיל את בג״ץ אל הקרשים. כשזה יקרה, כשיבשילו התנאים שלוין מנסה לקדם וישוחררו הבלמים שהוא מבקש לנתק, הדבר היחיד שיוכל להגן על הדמוקרטיה מפני המשך שלטונם של פוליטיקאים מסוגו זה שאנשים ייצאו מהבתים שלהם ויקומו נגד מי שרכב עליהם במעלה הדרך לבלפור 7. אבל עכשיו החורף מגיע, ולמי יש כוח לקום, שלא לדבר על לצאת מהבית. הרבה יותר נוח להמשיך להתכסות במילים של לוין.