ארדן ואלשייך, אני רוצה לראות אתכם בדמעות, יורדים על ברכיים, מבקשים סליחה

מכתב פתוח לשר ארדן ולמפכ"ל אלשייך

מאת: אזרחית

אז זהו?

אופס, טעות, הרגנו לכם את הבן/הבעל/האבא/האח, כי… התבלבלנו. אנחנו לא אשמים, הוא נסע עם האוטו שלו וחשבו שהוא בא לדרוס, ירינו באפלה, כן, קראנו לו מחבל מתועב, כן, פשלה, קורה.  

וזהו? ככה זה ייגמר?

זה מה ששווים היום חיים של בן אדם, אזרח במדינת ישראל?

השר גלעד ארדן, מה שלומך היום?

איך אתה מרגיש?

אתה חושב שאתה עדיין יכול להיות השר לביטחון פנים שלי?

המפכ"ל אלשייך, מה איתך, איך אתה מרגיש?

מה לוחש לך היום הקול הפנימי – האמוני שלך?

כשאתה מביט היום במראה, ומהדהדים בך המשפטים ששחררת לתקשורת באותו יום, על יעקוב אבו אלקיעאן, מה אתה אומר לעצמך?

עוד באותו נושא:

• תא של דאעש באום אלחיראן? ועוד כמה דברים שלא ידעתם על הכפר
• תושבי אום אלחיראן מספרים על איש חינוך שניסה לעזוב את המקום
• אלמנתו של ההרוג מאום אלחיראן בכלל הייתה מאוהבת באחיו

אתה חושב שאתה עדיין יכול להיות מפכ"ל המשטרה שלי?

ברצינות?

אני דורשת לדעת מה שניכם אומרים לעצמכם היום.

אני חושבת שזו זכותי.

מה – אופס, טעות? איזה באסה, הלך בנאדם. אבא ל-13 ילדים. מורה נהדר,  איש ספר. מחנך. מה –  שיט, התבלבלנו? נכון, הפקרנו אותו, 20 דקות הוא דימם עד שמת, לא הצלנו את חייו. היינו בטוחים שהוא מחבל, אז מיהרנו לרוץ לתקשורת להוציא דיבתו רעה, לספר לכל העולם שהוא רצח, בוגד, איש דאעש. טוב, טעויות קורות, ועכשיו… פשוט, עוברים הלאה, לעניין הבא?

לא.   

אני אזרחית במדינה הזו, יש לי זכויות, ואחת מהן היא לדרוש עכשיו ממך, מפכ"ל המשטרה "שלי" וממך, השר לביטחון פנים "שלי", הסבר:

מהיכן נולד הסיפור הבדיוני שטוויתם והפצתם?

איך בדיתם תוך דקות סיפור שכולו טיוח ומריחה?

ואני דורשת מכם מפכ"ל המשטרה שלי והשר לביטחון שלי לקיחת אחריות והסקת מסקנות. כן, "שלי", כי זאת המדינה שלי. אתם כאן לשרת אותה ולשרת אותי. לשרת את כל אזרחיה.

כאזרחית, יש לי חוזה עם המדינה שלי, יש בו זכויות וחובות לכל הצדדים. יש בו סעיפים כתובים וגם כמה לא כתובים. אתם הפרתם את אחד הסעיפים הכי מהותיים והכי משמעותיים שיכולים להיות – כי החובה הראשונה  של המדינה היא להגן על חיי אזרחיה – אז אני לא מוכנה לוותר לכם ואני לא מסכימה לעבור על זה לסדר היום.

אני תובעת מכם את דמי חייו של יעקוב אלקעיאן.

דמיו זועקים מהאדמה החרוכה של אום אל חיראן, עליה הנחתם לו לדמם עד שמת בגלל חזיונות שווא ובוחן מציאות לקוי של אנשיכם. שוטרים שאתם ייצרתם, שהיו שם בשטח, ירו באדם, באזרח ישראלי, שהחליט לנסוע מביתו האחד (שאותו באתם להרוס לו) אל ביתו השני במרחק שני קילומטר משם. בדמותכם נוצקו שוטרים נמהרים, פזיזים, מוסתים.

השר ארדן והמפכ"ל אלשייך, אני תובעת מכם את עלבונם של יעקוב אלקעיאן ובני משפחתו: אימו שרה ואביו מוסא, אשתו, רעבאה, אשתו, אמאל, אחיו ואחיותיו, 13 ילדיו, אחייניו ואחייניותיו. 

ואני תובעת מכם את עלבונם של כל הבדואים באום אלחיראן ובחורה, שפגעתם בהם פגיעה בלתי הפיכה. אני דורשת מכם הודאה בפה מלא. לא אסתפק בפחות מזה. אני רוצה לראות אתכם מחר בבוקר מגיעים לאום אל חיראן, לחורה, מסתכלים להם בעיניים. מכים על חטא, בדמעות, יורדים על ברכיים, מבקשים סליחה.

כן, אני רצינית. לגמרי.

אני עומדת על זכותי לראות ולשמוע אתכם מבקשים סליחה ממשפחה ומקהילה שפגעתם בה פגיעה אנושה, לא פעם אחת כי אם שלוש פעמים:

פעם אחת, כאשר אנשיכם ירו ביעקוב החף מפשע; פעם שניה כאשר הוא הופקר אל מותו, באכזריות בלתי נתפסת, באטימות לב, תוך קריסה ערכית של כל מה שנהוג לייחס לנורמות המוסריות של מדינת ישראל; פעם שלישית כששניכם, שני האנשים הבכירים ביותר במדינה בתחום ביטחון פנים ומשטרה, כשלתם. שיקרתם. הסתתם. במקום לקחת אחריות, לקחת אוויר, לברר מה קרה, לבדוק את העובדות, במקום לנהוג במקצועיות ובהגינות, פצחתם מיידית בדואט של האשמה, של השחרה, כשאתם מייחסים ליעקוב המת את החמורה שבעבירות במדינת ישראל בעת הזאת; בגידה. השתייכות לדאעש. הכתרתם אותו יחד בתואר מחבל נתעב, כשראש הממשלה בנימין נתניהו מנצח על החגיגה הזו.

אני רוצה לראות את עשיית הצדק שמגיעה למשפחת אלקעיאן. את הפיצויים שמגיעים להם מהמדינה שלהם, שלי, ועד שזה לא יקרה, אי אפשר לעבור אל הענין הבא.

עוד מעט יתחילו אצלכם כל מיני עורכי דין מלומדים לתקתק במחשבים ולחשב כמה שווים חייו של יעקוב אלעיקאן. יש לי הצעה שיכולה אולי לעזור במלאכת החישוב.

נזיז לרגע את הלוקיישן של האירוע לא לעמונה, בשטחים, לא אל נחלת אדוני ויקירי הארץ, אלא סתם, נניח, לצפון תל אביב.

ואת הנסיבות נשנה כך: גבר ישראלי יהודי בן גילו של אלקעיאן, אבא לשלושה ילדים בלבד. משפחה מבוססת, סולידית, נורמטיבית. נגד האיש הוצא צו בית משפט שקבע כי עליו לפנות את דירתו מסיבות כאלה ואחרות והוא בא לפנות את דבריו מהדירה. דאגתם לבוא עם תגבורת של כמה שוטרים שמחכים למטה ברחוב. הוא יורד עם חפצים אחרונים שנטל מהדירה, מכניס אותם לרכבו, נוסע כמה מטרים, ואז, אחד השוטרים שלכם מרגיש שהוא עובר קצת קרוב מדי אליו. השוטר מתבלבל, נבהל, הדמיון משטה בו, הוא מאמין שהאיש הוא עוין-משטרה ושהוא מתכוון לדרוס אותו. הוא צועק – דריסה. דריסה. כמה שוטרים ממהרים לירות לעבר הרכב ופוצעים את האיש, כתוצאה מהירי, הנהג הפצוע מאבד שליטה, ועולה עם הרכב על שוטר אחר, ביש מזל. השוטר נהרג. השוטרים יורים עוד לעבר הנהג. משליכים אותו על הארץ. הוא מוטל על הרחוב ומדמם למוות. אתם, מלקטים כמה שמועות מהאנשים בשטח, יוצאים לתקשורת ומדווחים שמדובר בבן עוולה, בן בליעל, עבריין, פושע מתועב, אדם שתכנן בדם קר לדרוס שוטר והרג אותו.

כעבור זמן מה, אמת אחרת לגמרי יוצאת לאור – טעיתם. לא בן בליעל, לא אירוע דריסה מתוכנן ולא נעליים. השוטר טעה בהערכתו. זה כל מה שקרה. האיש המת הוא אזרח רגיל, מן השורה. בסך הכל ביקש לנסוע ממקום איקס למקום וואי ברכבו כשהתחילו לפתע לירות לעברו.

והשאר ידוע.

בכמה כסף תפצה מדינת ישראל את משפחתו התל אביבית האמידה הסולידית של הקרבן היהודי?

מה יהיה נוסח ההתנצלות של משטרת ישראל? של המשרד לביטחון פנים?

השר ארדן, האם היית מגיע אל בית המשפחה לבקש סליחה? מתנצל? האם היית מנסח מכתב התנצלות מפורט ומקריא אותו בטלוויזיה?

האם היית מתפטר?

המפכ"ל אלשייך, האם היית מגיע אל בית המשפחה בתל אביב?

האם היית ממרר בבכי? מבקש סליחה מאשתו ומילדיו?  

האם היית מתפטר?

יעקוב אבו אלקיעאן