כבר ביציאה מהחניה הסמוכה לכיכר גורן בפתח תקווה, היה אפשר להרגיש את המתח באוויר. כמו רגע לפני משחק דרבי בין שתי קבוצות ששונאות אחת את השנייה שנאה תהומית. "האוהדים" של שני הצדדים עטופים דגלי ישראל וזמבורות נהרו, לא בהמוניהם יש לציין, לכיכר.
בצד של הפגנת "נגד ביבי" אפשר היה לפגוש את אותה חבורת אנשים מבוגרת, שחלקה הגדול נמצאת כבר אחרי גיל 60, אבל עם מרץ, אנרגיות ואש בעיניים שספק עם בכירי ארגון לה-פמיליה היו מעיזים להתעמת איתה. כבר שלוש שנים הם מפגינים פה, מדי שבת. את ההפגנה הובילה עו"ד סיגלית קסלר, שראתה בפעם האחרונה את חדשות סוף השבוע עם דנה וייס, עוד כשערוץ 2 היה מאוחד.
אחריה עלו שורת דוברים וביניהם הפעיל החברתי אייבי בנימין. בנימין עבר סעיף סעיף כדי להבהיר לקהל כמה כסף עלה לנו שלטון ביבי. מודה שבאמצע איבדתי אותו בגלל התרחשות בקהל, אבל מכר שעמד לידי אמר לי שלפי החישוב שלו, הסכום שבנימין מדבר עליו חצה כבר את כל תקציב ארה"ב והאיחוד האירופי ביחד.
מדי פעם הפריעו לנאומים פעילי ליכוד שפרצו לתוך הקהל. חלקם ניסו להרים יד אבל רק אחרי שווידאו שהגיע שוטר שיוכל לבלום אותם "ברגע האחרון". לפתע מהומה בצד ההפגנה. מסתבר שיורם שפטל הגיע לעשות פרובוקציה. הקהל במקום להתעלם התנפל עליו לשביעות רצונו, נוצר בלאגן וכך כל הצדדים הגיעו על סיפוקם.
"תסתכלי אחורה, הוא שמאלני"
המשטרה, לזכותה יאמר, נערכה היטב. ההפרדה ביו שני צידי הכיכר באמצעות גדרות היתה כמעט מוחלטת. נראה שרק עמדת החתמת דרכונים היתה חסרה במעבר בין שני החלקים. מי רצה שתי מדינות לשני עמים ולא קיבל? הצד של "רק ביבי" כלל קהל מגוון של חילוניים, חובשי כיפות סרוגות, בודדים ומשפחות.
היה אפשר למצוא שם כאלו שהם רק ביבי כי הם רק ביבי שקיבלו בירושה מהמשפחה. והיו כאלה שרק אם היית מבקש, הם היו פורשים בפניך טיעונים בעדו, כמספר השעות שפרקליטי נתניהו היו בשימוע. מה שברור שההגברה שהם הביאו נשמעה היטב גם מאות מטרים משם. ייתכן ורק זה יגרום למנדלבליט לזרז את ההחלטה שלו כדי שיוכל לקבל קצת שקט לו ולשכנים שלו. לא בטוח שנתניהו יאהב את זה.
הכרוז בצד של "רק ביבי" מלהיב את הקהל בקריאות חוזרות: "ביבי -חוקרים! לא ביבי – לא חוקרים!". רק חבל שהוא אומר את זה בדיוק באותו רחוב שבו נעצרו רק לאחרונה לחקירה אזרחים תמימים שהסתובבו בו בערב שישי, ושכל חטאם היה שהם היו ממחנה "לא ביבי".
הכרוז בצד של "רק ביבי" מלהיב את הקהל בקריאות חוזרות: "ביבי -חוקרים! לא ביבי – לא חוקרים!". רק חבל שהוא אומר את זה בדיוק באותו רחוב שבו נעצרו רק לאחרונה לחקירה אזרחים תמימים שהסתובבו בו בערב שישי, ושכל חטאם היה שהם היו ממחנה "לא ביבי"
מלפני עמדו שתי נשים כבנות 40 פלוס. האחת לוחשת לשניה: "תסתכלי אחורה, הוא שמאלני". השנייה מסתובבת מסתכלת עלי כאילו על הדרך ועונה לה: "מה פתאום?". ויכוח פורץ בינהן. השאלה הגורלית אם אני בעל מאפיינים של מפגין ימני או שמאלני הופכת לנושא העיקרי אצל השתיים. מעניין מה היו אומרות אילו היה עומד מאחוריהם אשכנזי, אליטיסט, מיליונר, שמוקף בחבריו הטייקונים ואשתו שאומרים עליה שהיא מתעמרת בביתה בנשים מהמעמד הנמוך – בדיוק כמו זה שהם באו לתמוך בו באותו ערב.
פתאם עובר לידי שמעון ריקלין. די היה מפתיע לראות אותו שם לאור העובדה שצייץ זמן קצר קודם לכן שתיק 4000 קרס כמו תיק 3000. אם כבר יש החלטה – אז למה להטריד את היועמ"ש סתם במוצ"ש? גם פעילת הליכוד מקרית שמונה, אורנה פרץ ש"משעממת" את נתניהו, היתה. לא ברור אם חיפשה בבילינסון חדר מיון פנוי או שסלחה לנתניהו על העלבון והגיעה לתמוך.
ואם יש למנדלבליט טענות למישהו על העוצר שהוא ותושבי שכונתו עברו אתמול, הוא יכול להפנות אותן בעיקר לעצמו. מי שאיחד תיקים, שבחלקם היתה יכולה להתקבל הכרעה כבר לפני שנה, שמסרבל את ההליך וגרר רגליים, הביא על עצמו אתמול כאלף איש לכיכר ותשעה מיליון אזרחים ללא ממשלה. כנראה שלא בפעם האחרונה. אם אפשר לסכם את הערב אתמול במשפט אחד: בין שתי הקבוצות, למרות המחלוקות ולמרות האווירה המתוחה, שרר קונצנזוס על דבר אחד – מנדלבליט הוא האשם בכל הסיפור הזה.
