עוד פועל בניין נהרג השבוע בתאונת עבודה, שישי במספר מתחילת 2017. הזדמנות "טובה" להיכנס לעומק המציאות הבלתי נסבלת הזאת, לנסות להבין כמה, איך ולמה אנשים מקפחים את חייהם על מזבח הפרנסה והנדל"ן.
מתחילת 2010 ועד לכתיבת שורות אלו נהרגו בתאונות בענף הבניין 246 עובדים. זהו הענף הקטלני ביותר במשק הישראלי, וההרוגים בו מהווים למעלה מחצי מכלל ההרוגים בתאונות עבודה בישראל. גורם הפגיעה השכיח ביותר בענף הוא נפילה מגובה. באיזו קלות ניתן לאכוף לבישת רתמות בטחון, בנין פיגומים ראוי ובטיחותי? כמה יכול להיות פשוט להפחית ולנטרל במעט את הסכנה הזאת? יתכן שהנתון הקטן הזה מספר את הסיפור כולו – זה לא אמור להיות כל כך מסוכן, לא מדובר בגזירת גורל, פועלי הבניין הם לא ציידים או מטפסי הרים חובבי ספורט אקסטרים שמסתכנים במוות – מותם הוא תוצאה של רשלנות פושעת.
בשש השנים האחרונות הממוצע החמש שנתי של ההרוגים בענף הבניין נמצא במגמת עלייה. הסיכוי של פועל בניין ישראלי להיהרג במהלך עבודתו גבוה פי 2.2 משל עמיתו באיחוד האירופי. מדינת ישראל הפקירה את ענף הבנייה, ואולי הדוגמא הבולטת ביותר להפקרות הזאת היא העובדה שאתר בנייה זוכה לביקור מפקח אחד בשנתיים וחצי. במילים אחרות: אתרים שלמים הופכים לבנייני מגורים או בניינים ציבוריים מבלי ביקור אחד של מפקח מטעם מנהל הבטיחות. במציאות כזאת – איזו מוטיבציה יש לקבלן להתעקש על רתמות? להתעכב על בטיחות? מה יעצור בעדו כשהוא ירצה לפטר מנופאית שמסרבת לעבוד בגובה ברוח סערה?
וזה נהיה עוד יותר ציני ומדאיג: רוב תאונות העבודה כלל לא מדווחות למינהל הבטיחות, ומכאן שהן גם לא נחקרות. למרות שמוטלת על המעסיקים חובת דיווח למינהל על כל תאונה, לפי הנתונים של הקואליציה למאבק בתאונות בניין – רק שליש מהתאונות המדווחות לביטוח לאומי מדווחות למינהל הבטיחות.
אף רשות שלטונית בישראל לא יודעת להגיד מהו מספר התאונות המלא בענף הבניין, וכמה פועלים נפגעו במהלך העבודה באתרים. חקירה משמעותית של האירועים, הסקת מסקנות ועדכון נהלי בטיחות ועבודה – כל הצעדים הללו שהם פשוטים ומתבקשים, הם חלומות רחוקים.
איזו מוטיבציה יש לקבלן להתעקש על רתמות? צילום: שאטרסטוק
אלה שלא קוראים עליהם בעיתון
בענף הבניין בישראל מועסקים לצד פועלים ישראלים גם עובדים פלסטינים מהשטחים וכן עובדים זרים: סינים, רומנים, טורקים ועוד. יתכן שכאן נעוצה הסיבה לדיווחים הלקוניים בכלי התקשורת, שלרוב לא טורחים לציין את שמות ההרוגים, שלא לדבר על אזכור לתאונות ללא הרוגים. המספרים מלמדים כי למעלה ממחצית ההרוגים בענף הבניין בשנים 2010-2014 היו עובדים זרים ופלסטינים. באווירה בה כלי התקשורת בישראל מחביאים תאונות דרכים עם הרוגים ערבים בעמודים האחוריים, מה לנו כי נלין על הפועל הסיני שנשאר אלמוני גם במותו.
אנחנו חיים בעולם וורקוהוליקי מאי פעם, אלו זמנים בהם המקצוע שלך ומקום העבודה שלך נדמה כמגדיר אותך – מתנוסס בגאון למעלה בפרופיל בפייסבוק כדי שאף אחד לא יפספס חלילה. חברות שמחפשות עובדים מזמינו את המועמדים "להצטרף למשפחה", ספק בניסיון להעיד על טיב יחסי האנוש במקום העבודה, ספק רומזות – אלו הולכים להיות כל חייכם.
גברים ונשים עוזבים משפחות וחיים שלמים בניסיון להתפרנס בארץ זרה. לפעמים הארץ הזאת היא קטר – בה מונים את מספר העובדים הזרים (מרביתם מהודו, נפאל ובנגלדש) שקיפחו את חייהם בעבודות הבנייה לקראת גביע העולם בכדורגל באלפים – ולפעמים זאת ישראל – בה פועל בניין הולך לעבודה בכל בוקר בידיעה שפלוס-מינוס אחת לשבוע מישהו בענף שלו נהרג במהלך יום העבודה.
העובדים בענף הבניין לא מעניינים אף אחד ממקבלי ההחלטות. אפשר להבין אותם, בכל זאת לא יצאנו לרחובות על כל הרוג, עם ישראל לא הגיע בהמוניו להלוויות – אולי בגלל שמחצית מההרוגים הם לא בדיוק "עם ישראל". ההסתדרות לא משביתה את המשק על כל פועל שנופל אל מותו, כלי התקשורת לא מראיינים את שר העבודה והרווחה חיים כץ אחרי כל תאונה בבקשה לתשובות והסברים. כל עוד לא נדרוש הסברים, וכל עוד נמשיך לדמיין שהם רחוקים, לא "משלנו" – ואם כן אז מהשוליים – הם ימשיכו ליפול.
ואלה שמות חללי ענף הבנייה מתחילת 2017. להזכירכן, אנחנו רק בסוף פברואר:
מחמד חמודה, בן 27 מבועינה. מחמד הפעיל מנוף שהעלה בלוקים לדירת מגורים בנצרת ופגע בקו מתח גבוה. מחמד התחשמל ונפצע אנושות, הלך לעולמו כמה שעות לאחר מכן.
ת'איר אבו סנינה, בן 26 מג'לג'וליה. ת'איר נפגע ממשאית באתר בנייה בהרחבת הטיילת בבת ים. מנהל הבטיחות לא הוציא צו הפסקת עבודה לאתר, זאת למרות שהוא מחויב לעשות כן לאחר כל תאונה קטלנית.
יוסף אסבניולי, בן 50 מנצרת. יוסף נפצע אנושות בתאונה שהתרחשה בחצר מפעל אמרז בע"מ בראשון לציון, תוך כדי עבודה עם קונסטרוקציות מתכת.
ליו פייז'י, בן 50, פועל סיני. נהרג במתחם גרנד אביסרור בבאר שבע לאחר שיצירת ברזל נפלה על ראשו מגובה. ליו ניהל צוות של כ-12 עובדים סינים.
זוהיר עוידאת, בן 31 ממג'דל שמס. זוהיר נפל ממרפסת בגובה 3 מטרים באתר בנייה לא מוסדר במג'דל שמס. יום לאחר התאונה הוצא צו הפסקת עבודה באתר. זוהיר נהרג שלושה חודשים בלבד לאחר שנישא.
חאלד סויטאת, בן 47. ההרוג השישי במספר, הצטרף לרשימה אתמול בבוקר. חאלד נהרג לאחר שנפגע מקריסת בטונדה באתר לסלילת כביש 531.
