אומר זאת כבר עכשיו בבירור: אני נגד שילובן של נשים חרדיות בכנסת.

מה תעשו לי. הא?

לאחרונה יצאה מחאתן של נשים חרדיות שקולן לא נשמע בכנסת "אנו קבוצת אוכלוסיה עם אורח חיים חרדי ייחודי, המשפיע על מגוון גדול של תחומי חיינו.. הגיעה העת שנקבל את הכבוד המגיע לנו כמפרנסות עיקריות וכמחזיקות על גבינו את עולם  התורה בדמות ייצוג נשי ראוי ברשימות החרדיות", הן כותבות ומסיימות במשפט: "זה הזמן לצדק  היסטורי וזה בידכם", ואף מאיימות: "אם לא יהיה ייצוג נשי במפלגות החרדיות לא נוכל להצביע למפלגה שלא מייצגת אותנו".

 ואני אומרת: אתן לא  מחליטות עלי.

שאלתן לדעתי?

את מי אתן מייצגות?

אני, יעל מזרחי, אם ל-11 ילדים, חרדית  גאה, עובדת במשרה מלאה בלשכת שר (ולא רק בלהגיש קפה, מה שאגב אף פעם לא הפריע לי. ראה ערך "משרת אמון") – מעולם לא הרגשתי מקופחת מגזרית או מגדרית או שקולי לא נשמע.

החיים המסרטנים של סיזיפוס מהדרום- דויד פרץ

ב"ה יש לנו נציגים נהדרים גם בדגל התורה וגם בש"ס, אני סומכת ובוטחת בהם ובעיקר בקב"ה.

אין לי שום עניין להתפלש במסדרונות הכנסת, להתחכך להתווכח ולצעוק, שהבנים יעשו לי את העבודה. כן כן.

ושלא תבינו, אני מאמינה בכישוריהן המופלאים של נשים במגזר החרדי, הן חולשות בכל תחומי האקדמיה, העסקים, המשפט ואף בפוליטיקה (ראש הסגל בבית הנשיא, רבקי רביץ היא חרדית ואמא ל-11 ילדים).

ייתכן שהעולם בחוץ מסתכל עלי ברחמים: אשה חרדית, חשוכה מסכנה, ולדנית  שמפרנסת פארזיט (דווקא בעלי חורש את הארץ בהקניית קריאה לילדים) כורעת תחת נטל הכביסות (מה שנכון, אגב). אפילו מקום באוטבוס לא נותנים לי אז אתן רוצות מקום בכנסת? נו באמת.

אבל אני חברותיי היקרות, אני לא מבקשת שתוציאו אותי מהגטו החרדי, לא רוצה ולא צריכה שתעצימו אותי, שתוציאו אותי מאפלה לאורה. טוב לי בשלי! טוב לי! באמת שטוב!

כי הכל נעשה מתוך בחירה. אני בוחרת ללדת את ילדי ולגדל אותם ככה. אני בוחרת לעמוד במטבח ולטגן כל היום שניצלים, לחזור הביתה בשעה שפויה, לרדת לגינה לספר סיפור, לכבס, לתלות, לקפל, לגהץ את אותה חולצה לבנה 20 אלף פעם ולא להתייאש. אני בוחרת לשבת שלא בקדמת אוטובוס המהדרין על מנת שלא לפגוע ברגשות של אנשים שאולי לא ממש כמוני, וזה בסדר. אני בוחרת שלא ללחוץ יד לגבר שאינו בעלי, נכון זה קשה וזה מביך כשאתה בעבודה ממשלתית ובמפגש עם אנשים רמי מעלה (ולפעמים ההפסד כולו שלי…) ואני בוחרת שלא תהייה רשימת נשים חרדית לכנסת. למה? כי ככה.

כי כך חונכנו ואין מתוק ונכון ובהיר מחכמינו ז"ל, אמונתם היא נר לרגלינו ואם רבותינו פסקו כך – אז זה מה שאני עושה, הם מכירים את נפש האדם יותר מכל אחד אחר, ואם היה נכון שאשה חרדית תכהן בכנסת אז חכמינו היו פוסקים אחרת. כנראה שגם הם עלו על זה שגברים ממאדים ונשים מנוגה.

ואם פוסקי הדור יתנו הכשר לכך – אני הראשונה שתתמודד לכנסת. אין ראויה ממני. אני אשה, אני מהפריפריה. היתה לי ילדות עשוקה  ואפילו אין לי תעודת בגרות. בינתיים אני בוחרת שלא לבחור ברשימת נשים חרדיות בכנסת. אולי אשנה את דעתי. תמיד אוכל לומר לכן ש"דברים שרואים מכאן לא רואים משם" ו"רק חמור לא משנה את דעתו".

הפמיניזם הציוני: כלי אינטרסנטי- חנין זועבי