אידיאולוגיה במשקל

בסופר. יש שתי קופאיות בקופה בה אני עובר: אחת מתלמדת, מאוד צעירה, והשנייה כנראה מלמדת אותה, אשה סובייטית מבוגרת. הכל הולך חלק, מעבירה מוצרים, עד שלפתע הקופאית המתלמדת מסתכלת על השנייה אחורה, עושה מבט, ואז:

קופאית מתלמדת: אני לא נוגעת בזה.
קופאית: מה?
קופאית מתלמדת: אני לא יכולה לגעת בזה.
קופאית: למה לא?
קופאית מתלמדת: כי אני לא, בסדר?
קופאית: אני לא מבינה… מה לא בסדר? את לא מרגישה טוב?

היא אומרת את זה בנחמדות אבל גם בטון אחראי, יש עוד שלושה אנשים מאחוריי בקופה.

קופאית מתלמדת: לא.
קופאית: אז אני לא מבינה. כולם פה בסופר יכולים להעביר מוצרים שאת לא יכולה להעביר?

היא כבר חסרת סבלנות, גם בגלל הטון שהיא עונה לה. היא לא מעבירה את המוצר, לא מסבירה למה ויש אנשים בתור. והטון בו היא מדברת מוכר לי, כאילו מחפשת להיכנס לויכוח מתלהם, או מצפה לאחד כזה.

הקופאית המתלמדת: אוף, אני לא צריכה להגיד למה, זה בשר אוקיי? בשר זה רצח!

אני מסתכל למטה ורואה, קניתי בשר טחון ופרגיות.

קופאית: מה?
קופאית מתלמדת: בשר זה רצח!!!

"אני לא נוגעת בזה". בשר בסופר

בלי לחכות שנייה, הקופאית ניגשת, מעבירה את המוצרים, אומרת לי מה הסכום, אני משלם באשראי, מחייכת חצי חיוך ואמרת לי המשך ערב טוב. אני מחייך וממלמל "תודה רבה" בחזרה, לא יוצר קשר עין עם אף אחד ויוצא.

כשאני מתרחק אני שומע קצת מתח ביניהן, ואני אפילו שומע אותה אומרת "אני יכולה להראות לך סרטונים…".

בדרך הביתה וגם אחר כך בבית, אני מרגיש חצוי בנושא הזה.

בתור מישהו דעתן עם פה ג'ורה, אני מאוד גאה בזה שבחורה צעירה עומדת על שלה ועל משהו שחשוב לה.

אבל מצד שני בתור מישהו שעובד במשרד, אני לא מאמין שמישהי חושבת לעצמה שמקום העבודה שלה זה מקום טוב להביע דעות.

אבל בתור מתנדב עם נוער, אני מאוד מקווה ומצפה שלנערים והנערות האלה יהיה את האומץ להפגין כך.

אבל בתור לקוח בסופר הזה, היא גרמה לי להרגיש מאוד שפוט ורע עם עצמי, במקום שאני לא אמור להרגיש כך.

אבל האקטיביסט שבתוכי חושב שאם היא לא דוחפת את האג'נדה שלי במקום שחשוב לה (כמו מקום העבודה), איך היא תקדם את האג'נדה שלה?

אבל בתור הבן של מישהו שתמיד לימד אותי לכבד את כולם, אני חושב שתמיד צריך למצוא את הזמן והמקום הנכון.

אבל הפמיניסט בתוכי מתלהב שאנחנו חיים בעולם בו נשים יכולות להפגין את הקול שלהן, ובקול רם, ואני מעדיף לקבל הטפת מוסר מאנשים שאכפת להם ממשהו ולמדו עליו מאשר עלובים שלא יודעים כלום על שום דבר.

אבל הכלבה שבי מגלגלת עיניים, על איך הילדה הזאת חשה את עצמה ומרגישה שהעולם הוא הבמה שלה והיא יכולה לעשות סצנה איפה שבא לה.

אבל החמוד שבי חושב שהיא בטח רגילה לשמוע שטויות בכל מקום ואני לא יכול להאשים אותה על האופן היא מגיבה באימפולסיביות לכל האנשים המטומטמים שיש בעולם סביבנו.

אבל הפרגמטיסט שבי אומר "חמודה מתוקה, אם יש לך בעיה עם בשר, אל תעבדי במקום שחלק גדול ממנו הוא להתעסק בבשר".

אבל הבנזונה שבי אומר "שיזדיינו כולם!!! תשרפי את כולם כפרה!!!"

אבל הפסיכולוג בשקל שבי אומר שזה לגיטימי לחלוטין להפגין את הדעה הזאת, רק אולי היא הפגינה אותה במקום הלא נכון, ותוהה איזה חוויות הבחורה הזאת עברה שזה הוביל אותה למקום שהיא מחפשת להתעמת בכזאת קלות.

אבל בתור מישהו שקונה בסופר הזה כמעט כל יום, אני מרגיש שאני צריך לשלוח מייל תלונה, כי לא ממש אהבתי איך שהיא גרמה לי להרגיש במהלך הקנייה, ואני לא רוצה שעוד אנשים ירגישו כך.

אבל השמוק הרגיש שבי יודע שזה אומר שהעובדת החדשה הזו תקבל על הראש ואולי אפילו תאבד את העבודה ואת הפרנסה שלה, ואני לא יודע מה מצבה ומצב משפחתה ומי אני בשביל לקבוע את זה.

בסוף, הראיתי כמויות עצומות של חמלה, פאסון אומץ בלצאת כמה שיותר מהר מהסופר ולחשוב על מה שקרה בדרך הביתה ובבית.

אני עדיין לא יודע מי צודק ומי לא, ואני בספק אם בסוף אגיע לרזולוציה מסוימת, אבל זה מדהים איך אתה יכול להסתבך סתם בסיבוב בסופר בשביל לקנות וודקה.