1.
זאת תספורת מטומטמת וזה בחיים לא יתפוס (ראשון המוהיקנים. ויש לו חברים:)
2.
אם מרביצים לי, מה לעשות? (ראשון גיבורי הפעולה. וגם:)
3.
ראשון ימי כבר קרוב אולי (שיר שרחל מעולם לא כתבה, כי אם כל זה קרה לפני ראשון ימיה, אז היא עדיין לא היתה, מה שאומר שזה זיוף, ואולי כתבה את זה מישהי אחרת בכלל. רבקה. או צילה. או מתוקה. או כל אשכנזיה אחרת מעל גיל 95. אבל לא רחל)
4.
יש אחרי מלא אופטימים, תתעלם מהם (ראשון ראשון חביב. כי ברור שכל ראשון מתנשא על מי שמגיע אחריו. אלה כבר צריכים בידול. צריכים שיווק. צריכים מיתוג. כי אתם יודעים, נגיד, שהיתה ישיבה כזאת במשרדי רני רהב:)
5.
אנחנו חייבים לעשות איזה מעשה שיבדיל אותנו מעמורה (מי אמר את זה? מי? נו? הבנתם כבר, או שצריכים רמז? טוב, קחו הצצה לפרוטוקולים של הישיבה:)
6.
במה אתם טובים?
לא יודעים. סדום. סתם מקום.
גם עמורה היתה סתם עמורה לפני שהם המציאו את קפיצת עמורה.
מה זה קפיצת עמורה?
אתה לא מכיר? זה כמו צוקהארה, עם ניפנוף בידיים.
למה זה טוב?
למה זה טוב צוקאהרה?
לאולימפיאדות.
אז גם זה.
אני עוד לא ראיתי שקופצים קפיצת עמורה באולימפיאדה.
כי לא היתה עוד אולימפיאדה, טמבל.
אה. אז הם מקדימים את זמנם, בעמורה.
באלף שנה בערך.
אז יש סיכוי שבעתיד ישכחו את "קפיצת עמורה".
אולי.
אז זה לא מספיק טוב, רני רהב. זה לא מספיק טוב.
אני לא רני רהב.
אה. כי אתה נראה כמוהו.
הרבה אומרים לי את זה.
ואתה יושב במשרד שלו.
הרבה אומרים לי גם את זה.
אבל אתה לא הוא.
לא.
תגיד, אתה אידיוט?
הרבה אומרים לי גם את זה.
(והישיבה כמעט התפרקה, אבל אז המזכירה של רני רהב נכנסה עם בורקס – לא משנה אם היא המזכירה של האמיתי או של המתחזה, הבורקס היו אמיתיים. אז אכלו קצת וגילגלו רעיונות:)
7.
תאכלו, זה מלא מרגרינה. זה טוב.
תשמע, רני ר… מי שלא תהיה.
שומע.
אנחנו, בסדום, צריכים להמציא משהו שנהיה הראשונים בו. משהו שיהיה רק על שמנו.
במה אתם טובים?
אה… אנחנו עושים מיטות?
שוק רווי. יש איקאה, יש עמינח – עזבו.
אוקיי, אז… אנחנו עושים סביח מדהים.
לא רואה את העולם מדבר על סביח במשך אלפי שנה. אבל אולי אני טועה.
טוב, עזוב, אתה כל כך לא רני רהב שזה כואב.
לא לא, חכה רגע. יש לי רעיון.
נו, נשמע (ואז זה בא. רגע האאוריקה של סדום:)
8.
סתם, אני זורק ככה… זוכר שאתה ואיציק עשיתם משהו לפני איזה שנתיים?
אני ואיציק?
איפה זה היה… בחמאם?
אה, כן.
הוא בדיוק יצא מהסאונה –
ואני בדיוק התחלקתי על הסבון –
וככה נפלתם אחד על השני. זוכר?
כן, נו. היה מה זה לא נעים.
לא נעים?
מבחינה חברתית.
אה. אבל מבחינת ההרגשה?
נעים מאוד מאוד. למה, נראה לך שזה יכול לתפוס?
יכול להיות.
לא… לא נראה לי. זה יותר משהו שנהנים ושוכחים.
אתה אולי שכחת –
או, הנה זה בא.
אבל איציק –
אוי נו, באמת.
לא שכח!
איך אתה יודע?
הוא שואל אותי כל יומיים למה אתה לא מתקשר.
טוב, זה לא המקום.
הוא, מבחינתו, לא ישכח את זה לעולם.
אתה מאוד קרוב לאיציק, אה?
כמה שהוא מאפשר להתקרב. אתה מאוד פגעת בו.
אני? אני בקושי זוכר שזה היה!
זה בדיוק מה שפגע בו.
יופי, באמת… ואת זה אתה רוצה שיקראו על שמנו, רני רהב?
אני לא רני רהב. דיברנו על זה.
אה. נכון. אז רגע, לא הבנתי – מה אתה עושה במשרד שלו?
שוב אתה מתחמק כשמתחילים לדבר על איציק?
ממתקי סדום.
מתחמק.
צעצועי סדום.
מתחמק.
סדום.קום
עדיין מתחמק.
טוב נו. בסדר. שיהיה ה… איך נקרא לו, למעשה הזה שעשיתי לאיציק? (ועד כאן, כי חורף וחנוכה וילדים עצבניים מאוכזבי-פסטיגל ממלאים את השכונה שלי שאי אפשר לזוז, אז כמה כבר אפשר להתרכז)
