״יחסי החוץ שלנו לא ירודדו להחלטה עסקית״

"הצבא שלנו לא יהיה כלי לביצוע עינויים, וחיילנו לא ישמשו כמרצחים או מבצעי פעולות לא חוקיות״

כולם עסוקים בנאום של קלינטון: היה חזק? נדוש? ארוך? האם היא מדברת יותר מדי על התוכניות שלה, ועל מדיניות, ונותנת מעט מדי סאונד-בייטס – משפטים שיתאימו לפיסות מידע קצרות וקצובות של מהדורות החדשות?

לפי מה שראיתי ברשתות החברתיות, לצד העיסוק בנאום קלינטון, יש עיסוק רב בנאומו של קייזר קאן, האב המוסלמי-אמריקאי של הומיאן קאן, חייל אמריקאי שנהרג בעיראק ב-2004. קאן הציע לטראמפ לפתוח חוקה ולקרוא אותה, ״האם בכלל קראת את החוקה האמריקאית? בשמחה אשאיל לך את העותק שלי". הוא הותיר רושם רב על הקהל.

אבל אני חשבתי שהחלק הכי מיליטנטי היה כאשר מיודענו ג'ון אלן, גנרל ארבעה-כוכבים, עלה אל הבמה מוקף בתריסר גנרלים, ובסגנון צבאי נחוש, ועגה מעט מרתיעה – כמעט צעקות צבאיות – הסביר מדוע חייבים להצביע להילרי קלינטון. אלן היה המפקד הכללי של המארינס, סגן ראש פיקוד צבאי, מפקד כוחות נאט"ו באפגניסטן, שליח מיוחד של אובמה להתמודדות צבאית עם דאע"ש וגם – שליחו המיוחד של קרי למיפוי הביטחוני בין ישראל לפלסטין.

ומה היה מדהים בזמן נאומו של אלן? שהקהל באולם השתולל בשאגות פטריוטיות (USA! USA!), הניף דגלי ענק, ולמעשה היה נראה כאילו מדובר במפלגה הרפובליקנית ולא הדמוקרטית.

בכלל, בתום 4 ימי הועידה הדמוקרטית, אפשר היה בקלות להבחין ששיעור גבוה של הדוברים היו יוצאי צבא, קרובי משפחה של יוצאי צבא או מחוברים באופן כלשהו לצבא. גם כאשר דיברו אנשים על נושאים חברתיים, הם הדגישו את הרקע הצבאי שלהם. ייתכן שכותבי הנאומים והמפיקים של הערב סיננו את הדוברים לפי הרקע הצבאי והמשפחתי ולאחר מכן, הכתיבו לכל אחד ואחת, משפטי מפתח עם הקשרים צבאיים.

כך עם אביה של השחקנית אווה לונגוריה, אביה של השחקנית אליזבת׳ בנקס, המתמודדת על הסנאט תמי דאקוורת׳, האסטרונאוט מארק קלי וכמובן – ליאון פנטה לשעבר מזכיר ההגנה וראש ה-CIA, הזכירו כולם את ההיסטוריה שלהם עם צבא ארה"ב.