אַבָּא, הָעֲבוֹדָה שֶׁלְּךָ, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהָרְגָה אוֹתְךָ, כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה יָצָאתָ בְּכָל בֹּקֶר מֵהַבַּיִת בְּשָׁעוֹת לֹא סְבִירוֹת וְהַלֵּב שֶׁלִּי דָּפַק כְּשֶׁשָּׁכַבְתִּי בַּמִּטָּה וְרָצִיתִי לַהֲרֹג אֶת כֻּלָּם וְאֶת עַצְמִי בִּגְלַל שֶׁנֶּאֱלַצְתָּ לָקוּם מֻקְדָּם וְלִנְסֹעַ וְלִנְסֹעַ, הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ הָרְגוּ אוֹתְךָ, הִרְכַּבְתָּ מִשְׁקָפַיִם מְיֻחָדִים, הַשֶּׁמֶשׁ סִנְוְרָה אוֹתְךָ וּבַלַּיְלָה לֹא רָאִיתָ כְּלוּם, וּבְכָל זֹאת נָסַעְתָּ בְּמִין נֶאֱמָנוּת כַּלְבִּית לַמָּקוֹם הַזֶּה, תָּמִיד הָיִיתָ נֶאֱמָן לִמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, כָּל מְקוֹם עֲבוֹדָה: פַּעַם בְּ"הַסְּנֶה" שָׁם הָיִיתָ מַנְכַּ"ל חֶבְרַת הַהַשְׁקָעוֹת וְאָז הִיא הֻפְרְטָה, הִתְמוֹטְטָה וְנִסְגְּרָה וְהַלֵּב שֶׁלְּךָ נִשְׁבַּר, אַחַר כָּךְ נִסִּיתָ לִהְיוֹת עַצְמָאִי וְהָלַכְתָּ לַעֲבֹד בְּאֵיזֶה בַּנְק פּוֹלָנִי וְאַחַר כָּךְ הֶחְלַטְתָּ לַחְזֹר לִהְיוֹת שָׂכִיר וְהָלַכְתָּ לַעֲבֹד בְּ"כּוּר" שֶׁגַּם הִיא הֻפְרְטָה וּפֻטַּרְתָּ וְאָז נָסַעְתָּ לְאַפְרִיקָה לַעֲבֹד בְּ"סוֹלֵל בּוֹנֶה" וְחָטַפְתָּ הִתְמוֹטְטוּת עֲצַבִּים בִּגְלַל הַלַּרְיַאם שֶׁנָּתְנוּ לְךָ כְּדֵי לְחַסֵּן אוֹתְךָ מֵהַמַּחֲלוֹת שֶׁל אַפְרִיקָה, הִתְקַשַּׁרְתָּ אֵלֵינוּ בּוֹכֶה מִשָׁם, אָבוּד וְחַלָּשׁ וְקָטָן, אֲנִי לָמַדְתִּי מִשְׁפָּטִים, אִמָּא שָׁבְרָה אֶת הָרֶגֶל, דִּבַּרְתִּי אִתְּךָ בַּטֶּלֶפוֹן וְהִרְגַּעְתִּי אוֹתְךָ, הַכֹּל בְּסֵדֶר אָמַרְתִּי לְךָ, רוֹאִים בַּתְּמוּנוֹת שֶׁשָּׁם הָיָה לְךָ טוֹב, חִיַּכְתָּ חִיּוּךְ קָטָן וְסוֹדִי לְיַד הָאִשָּׁה הַשְּׁחוֹרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָמְדָה לִימִינְךָ, וּלְיַד קַטְנוֹעַ שֶׁנָּסַעְתָּ בּוֹ, וּלְיַד הֲמוֹן דָּגִים שֶׁפִּתְאֹם אָכַלְתָּ וּבְיִשְׂרָאֵל הִתְנַגַּדְתָּ לָהֶם בְּכָל תֹּקֶף, אַחַר כָּךְ הַסְּנִיף בְּאַפְרִיקָה נִסְגַּר וְחָזַרְתָּ לְכָאן וְנָתְנוּ לְךָ לְנַהֵל אֵיזוֹ מַחְלָקָה בְּ"שִׁכּוּן בִּנּוּי" – שׁוּב חֶבְרָה שֶׁל שָׁרִי אָרִיסוֹן, וְכָל הַזְּמַן הָיִיתָ בְּמֶתַח כִּי הָיוּ עֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת לִסְגִירַת רִבְעוֹן וְאַף פַּעַם לֹא הָיְתָה הֲפוּגָה אַף פַּעַם לֹא הָיִיתָ מְרֻצֶּה, וְלֹא יָדַעְתִּי כְּלוּם מִמַּה שֶּׁאַתָּה עוֹשֶׂה חוץ מִזֶּה שֶׁיֵּשׁ לַחַץ וְאַתָּה לָחוּץ וְהַכֹּל לָחוּץ מְאֹד וּמִתְנַפֵּחַ מֵרֹב לַחַץ עַד שֶׁיֵּשׁ סִכּוּי שֶׁיִּתְפּוֹצֵץ הַמָּקוֹם וְאִתּוֹ כָּל הָעוֹלָם, הָלַכְתָּ בְּעוֹלָם בְּתוֹךְ עוֹלָם שֶׁלֹּא הָיָה לִי בּוֹ חֵלֶק וְזֶה הָיָה הָעוֹלָם הַיָּחִיד שֶׁלְּךָ וְאֶת כֻּלְּךָ הִכַּרְתָּ לַאֲנָשִׁים זָרִים וְהִשְׁאַרְתָּ לִי צְדוּדִית בְּשָׁעוֹת מְאֻחָרוֹת מוּל מָסַכֵּי טֶלֶוִיזְיָה שֶׁעִם הַשָּׁנִים הָפְכוּ דַּקִּים וּגְדוֹלִים יוֹתֵר דַּקִּים וּגְדוֹלִים יוֹתֵר וְעוֹד יוֹתֵר, אַבָּא, אַבָּא, רָצִיתִי לַעֲבֹד אִתְּךָ בַּמִּשְׂרָד, שֶׁתִּקַּח אוֹתִי לַמִּשְׂרָד, שֶׁתִּקַּח אוֹתִי בַּיָּד לְשָׁם, שֶׁתִּתֵּן לִי לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹנוֹת, עָשִׂיתִי חָמֵשׁ יְחִידוֹת בְּמָתֶמָטִיקָה וְקִבַּלְתִּי תִּשְׁעִים וְחָמֵשׁ כְּדֵי לִהְיוֹת טוֹבָה בְּחֶשְׁבּוֹן, אֲבָל לֹא לָקַחְתָּ אוֹתִי אַף פַּעַם, לָמָּה לֹא קִבַּלְתְּ מֵאָה? צָחַקְתָּ, זֶה הָיָה הַצְּחוֹק הַיְּחִידִי שֶׁלָּנוּ, וְכָל זֶה הָיָה נִמְשָׁךְ וְנִמְשָׁךְ כָּכָה חָשַׁבְתִּי שֶׁיִּמָּשֵׁךְ עַד שֶׁנָּמוּת אֲבָל פִּתְאֹם חָלִיתָ וְלֹא סְתָם אֶלָּא בְּמַחֲלָה סוֹפָנִית, וְזֶה הָיָה הַסּוֹף שֶׁלְּךָ, סוֹף הָעֲבוֹדָה, סוֹף הַצְּדוּדִית, תְּחִלַּת מַרְאֵה הַפָּנִים, הַתְחָלַת הָאַהֲבָה שֶׁלְּךָ. כָּכָה נֵס הַסּוֹף קָרָה לָנוּ.
השיר "רואה חשבון" לקוח מספר הביכורים של המשוררת תהל פרוש, "בצע", שיצא בהוצאת מוסד ביאליק בסדרת כבר. השקת הספר תתקיים מחר, יום שישי, בלבונטין 7 בשעה ארבע אחרי הצהריים
