במוצאי שבת בשעה שבע עמדנו, כ-400 בני אדם, ברחבת בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בתל אביב. באנו לדרוש טיפול ציבורי ראוי בחולי הנפש – מספר יפה בהתחשב בכך שהסיכויים היו נגדנו. בתוך שעה תתחיל ההפגנה הגדולה נגד מתווה הגז בכיכר הבימה, שעתיים לפני כן התכנסו אנשים בכיכר רבין כדי להזדהות עם צרפת.
זה ציני ונוראי, לספור בקטנוניות כל מפגין ומפגין, אבל במשך כל השבוע המארגנים גייסו אנשים דרך הטלפון, בידיעה שקשה להתמקד כיום בנושא שלנו.
כדי למנוע את בחירתה של סופי בין גז לנפש, העתיקו מארגני ההפגנה את מיקומה מירושלים לתל אביב, ערכו אותה כשעה לפני הפגנת הגז והתקשרו להרגיע מתלבטים. מנגד, מארגני הפגנת הגז הפנו אנשים להפגנה שלנו כדי להגביר את המודעות לנושא. רק בדאעש החליטו לא לשתף פעולה. מה שמוכיח שרוצחים הם לא בהכרח חולי נפש – הם לא מבינים שזה הזמן לדבר על בריאות ולא על פוליטיקה. ההלצה הזאת עולה במשך הצעדה, לנוכח השימוש הנפוץ בביטוי "חולה נפש" ברשתות ובתקשורת כמילת גנאי לאדם אלים.
יצאנו להפגין למען השירות הציבורי בבריאות הנפש. ארבעה חודשים עברו מאז שנכנסה הרפורמה לתוקף, וכמו שחזו לא מעט, היא אינה מיטיבה עם צרכני בריאות הנפש.
חולים רבים, שאינם זוכים למענה טיפולי ראוי, מדווחים לארגון "בנפשנו" – ארגון עצמאי של פסיכולוגים ומתמחים – על התלאות שמעבירה אותם המערכת בדרכם לטיפול.
"הכי מרתיח אותי, זה שאני שומע מאנשים חולים שהם התייאשו, והפסיקו להילחם במרפאות כדי לקבל עזרה. זה מתיש פיזית ונפשית", אומר פסיכולוג קליני שמעדיף להישאר בעילום שם. "זה בדיוק מסביר למה הרפורמה הזו גרועה. אם המערכת מעמיסה על חולה קושי במקום להקל עליו, עד כדי כך שהוא חושב לוותר על טיפול, לאן הגענו? הרי ככה בדיוק המערכת יכולה לפספס אנשים, עד שהם יתאבדו או משהו".
אני ממשיכה להסתובב בין אנשים. את רובם אני מכירה מפייסבוק, מוועדות הכנסת, משיחות טלפון, קבוצות וואטסאפ ועוד. המון מוכנים לדבר, אבל לא בהכרח להיות מצוטטים בשמם. "אני מעדיפה שבכותרות יופיעו שמות ראשי הארגונים", אומרת סטודנטית לעבודה סוציאלית. "לא יודעת איך זה ייראה אחר כך. לא בטוח שתהיה לנו עבודה מחר או בעוד שנה. אם יישאר לנו בכלל מקום בתחום בריאות הנפש, הדבר האחרון שאני ארצה זה לסמן את השם שלי".
היא מספרת על פעילויות הארגון שלה, אבל בכל רגע נקטעת השיחה כי אנשים מחבקים אותה. אני מבינה שעדיף לוותר על שיחות עומק היום. "זה לא משהו שקורה כל יום, בגלל זה האווירה מרגשת וכולנו קצת בהיי", היא אומרת. "זו פעם ראשונה שכולם מפגינים: רופאים, חולים, משפחות ומטפלים. כולם נאבקים על הזכות לתת ולקבל טיפול אמיתי. נוצרה אחדות שאולי תועיל גם ברמה הטיפולית ליחסי מטפל-מטופל".
בהפגנה נוכחים נציגי "ארגון ההורים הארצי", שדואג בין היתר לזכויות של ילדים המתמודדים עם מצוקה נפשית; "שוויון לכל נפש" – ארגון פסיכולוגים ועובדים סוציאליים הפועלים למען מתן טיפול נפשי ציבורי נגיש ושוויוני; "עתידנו" – ארגון עובדים סוציאליים צעירים; פורום של "פסיכולוגים לרפורמה מיטיבה" הפועל כמה שנים במעקב אחר הרפורמה; "בנפשנו"; ו"כולנו דגל לבן" קבוצה שהקים ומנהל פנחס בלחסן, חולה במחלת נפש, לזכר אחיו, גבריאל בלחסן ז"ל.
"זו קבוצה שהוקמה כדי ליצור קהילה דוברת עם קול פעיל", אומר בלחסן. "אנחנו קיימים ארבעה חודשים. היום כבר אנחנו כ-6,500 איש, אנשים יוצאים עם הסיפורים האישיים שלהם, ולאט לאט הקול גדל. ייקח זמן, אבל נצליח לשנות. אנחנו לא נאבקים רק ברפורמה. יש הרבה כשלים מערכתיים שחולי הנפש נפגעים מהם".
הצעדה קצרה יחסית. מבית הכנסת באלנבי עד לכניסה לשוק הכרמל. הכרוז קורא "ילדים במצוקה לא זקוקים לאבחנה" (בהתייחס לסעיפים ברפורמה שלפיהם טיפול נפשי יינתן רק על סמך אבחנה פסיכיאטרית); "ליצמן, ליצמן, תתעורר, הבריאות שווה יותר"; "ליצמן, מספיק, הרפורמה רק תזיק"; ו"העם דורש טיפול נפשי".
על במה קטנה בכניסה לשוק, ירדן מארגון "בנפשנו" מציגה ליין-אפ מרשים של נואמים. ביניהם חנה שטרום-כהן יו"ר פורום הפסיכולוגים והעו"ס למען רפורמה מיטיבה, גלי הלר מארגון "עתידנו", קובי שטיינברג יו"ר ארגון ההורים הארצי, פנחס בלחסן, ח"כ דב חנין, ח"כ יוסי יונה וח"כ מיכל בירן שמדברת בחריפות על פגעי הרפורמה.
"התרענו שתהיה פגיעה בסודיות של המטופלים? התרענו. שתהיה בעיה בזכאות לטיפול? התרענו. התרענו שתהיה פגיעה בעובדים? התרענו", קוראת בירן. "כל מה שחששנו ממנו קרה. אנחנו מקבלים עדויות של אנשים שמחליטים לא ללכת לטיפול בגלל הרפורמה. השאלה היא מה עושים? אם הרפורמה הזאת קורית, לוחצים על הסכמים מול העובדים. צריך לוודא שלא פוגעים בנותני השירותים של בריאות הנפש. צריך לנצל את ההישג הכי גדול שלכם עד כה, ועדת המשנה לטיפול ברפורמה בבריאות הנפש, ולטפל בבעיות שעליהן התרענו".
"אנחנו נמצאים כאן כדי להתריע ולמחות", אומר ח"כ יוסי יונה. "אנחנו יודעים יפה מה קורה לשירותים חברתיים כאשר הם מנוהלים כמשק כספים סגור. הקופות ירצו לחסוך והחיסכון יהיה על חשבון מטופלים, סגירת מרפאות ופגיעה ביכולת להכשיר דור עתידי של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים".
את ההפגנה חותם המוזיקאי ידידיה בלחסן עם שיריו של אחיו גבריאל, "מנו בשער" ו"בית חדש". הביצועים מצמררים ועדינים. בשביל אירוע ראשון מסוגו, יש גאוות יחידה. לפחות אני הרגשתי כך, כשחיבקתי את כולם עד חנק. מה הלאה? עוד נראה. כולם מבטיחים: המשך יבוא.
