"התחושה היא של קרקע שנשמטת מתחת לרגליים, תחושה של השפלה וזעם כלפי מי שהביא אותנו למצב הזה." אומרת נ' (39) ממרכז הפיתוח של חברת טבע בנתניה שהמתינה היום במשרדה להודעת פיטורים. "אנחנו עוברים כאן טלטלות רגשיות. כל פעם שומעים על מספרים אחרים. בתור מנהלת אני צריכה להחזיק את עצמי וגם לי קשה".

לתחושה של נ' שותפים עוד כ-7000 עובדים של חברת התרופות טבע, רבים מהם בפריפריה. ההודעה שהוציאה הנהלת החברה לבורסה הייתה מאופקת. במסגרת תוכנית הארגון מחדש, נכתב שם, טבע תצמצם כ-14 אלף משרות ברחבי העולם בשנתיים הקרובות. בתרגום לעברית שעשתה ההסתדרות זה אומר שלפחות 1750 עובדים בישראל יאבדו את פרנסתם עד סוף 2019. 1250 מהם יפוטרו כבר בשנה הקרובה. נ' יודעת שהשם שלה יכול להופיע ברשימות המפוטרים, ממש כמו כל חבריה לעבודה.

ההנהלה לא מדברת אתכם?

אנחנו בשבועיים האחרונים מגששים באפילה. כל יום מקבלים מיילים חדשים עם שמועות כאלה ואחרות ומוזנים בעיקר מהעיתונות.

נ' עובדת בטבע כבר 13 שנה בתחום הפיתוח ואימא לשני ילדים. היא בעלת שני תארים בכימיה וזהו מקום העבודה הראשון שלה עד כה מאז סיום לימודיה. כמו כל חבריה לעבודה, גם היא שואלת את עצמה איך ההנהלה הביאה חברה משגשגת ופורחת למצב הזה.

"לא מובן לי איך הם לא ראו את זה מתקרב ובא? היו לנו פה בשנתיים האחרונות שיחות מסדרון על הרכישות שהחברה ביצעה. זה נראה לנו תמוה, אבל סמכנו על ההנהלה וחשבנו שהם יודעים מה הם עושים. גם כשחשבנו שיהיו פיטורים לא צפינו את המפץ הגדול. קאר שולץ (מנכ"ל טבע – ר"ע) לא מכיר אותנו באופן אישי. הביאו אותו במטרה למחוק חובות והוא צריך לעמוד ביעדים. הטענות שלי הם כלפי אותם אנשים שקיבלו החלטות שגויות ועוד קיבלו עליהם בונוסים. שיחזירו אותם. בכסף הזה שיעזרו להקים חברות ולתמוך באנשים".

 דני גוטוויין: את טבע צריך להלאים

מה זה בשבילך לעבוד בטבע?

"טבע היא המשפחה שלי. הסתובבתי בחוץ כל הזמן כמו טווס. בניגוד למה שחושבים זה לא היה בגלל המשכורת. יש כאן אנשים טובים וסביבת עבודה מצוינת. תחושה של בית. מעבר לכך יש כאן אתגר אינטלקטואלי אדיר, אבל עכשיו אני מרגישה כמו בורג קטן במערכת".

עובדי טבע מפגינים, הבוקר

את מבינה כשאומרים שמצבך כאקדמאית טוב יחסית לפועלי היצור שעומדים להיות מפוטרים?

"רמת החשש שלי היא באותו מפלס כמו אצל עובדי הייצור. אין אף אחד בטוח. במשק הישראלי אין היום צורך בכל כך הרבה מפתחים עם רמת הכשרה כמו שלי. אני עלולה להיות אובר קוואליפייד בהרבה מקומות. זה לא פשוט בכלל.

"העובדים שלי התקשרו ואמרו לי שהם מרגישים מפונצ'רים. הבנתי אותם. אני העדפתי להגיע לכאן במקום לאכול לעצמי את הראש בבית וגם כדי לתמוך במי שצריך ולהפגין סולידריות".

מה אומרים לך המנהלים?

"הם מנסים להרגיע. אני נוטה להאמין שהמנהלים הקרובים אליי שרויים בעלטה בעצמם. כל ההרפתקה הזאת לא נעשתה בידיעת הבכירים אצלנו. יש לי אמון בהם".

ביניים: העובדים ניזונים מהתקשורת

גם הנהלת טבע-טק בבאר שבע אינה מדברת באופן ברור עם העובדים. "אנחנו מההנהלה שומעים תקופה ארוכה שהכול בסדר ומבקשים שנמשיך לעבוד כרגיל, אבל מהתקשורת אנחנו מבינים שהכול לא בסדר" מספרת מ' (36), אמא לשני ילדים קטנים, עובדת מעבדה במפעל זה שש שנים ומשתכרת 7000 שקלים בחודש.

מה נאמר לכם הבוקר?

"גם הבוקר אמרו לנו שהכול בסדר ושנמשיך לעבוד, אבל אנחנו מבינים שזה לא נכון". מ' ושאר עובדי טבע-טק חשו בטוחים יחסית, כי המפעל עבר גל פיטורים של 110 מעובדיו רק לפני חודש. "הרגשתי הכי בטוח, המנהל אסף את כולנו ואמר שעברנו כבר תהליך התייעלות ואין מה לדאוג. עכשיו הם מדברים על פיטורים של 50 אחוזים מבין 900 העובדים. אנחנו בעצם הולכים לסגירת המפעל בתוך שנה-שנתיים.

"התחושות קשות. את מרגישה שעוקרים לך את הלב, שהבית נחרב ואת לא יודעת מה להגיד את במצב של חוסר וודאות. לא היינו מסוגלים לעבוד היום. יצאנו החוצה. הייתה אסיפה של הוועד. הוחלט שאנחנו נלחמים על הבית כדי לאותת לאלו שלמעלה שאנחנו מפה לא יוצאים ולא ניתן שיפטרו אותנו".

ואם יגידו שהפיטורים הכרחיים, מה את מצפה שיקרה?

"אז שיתנו לכל אחד פיצוי הולם כמו המנכ"ל שפרש ושאר הבכירים. שיתנו לנו לנו מרווח נשימה ושנוכל למצוא עבודה.

"אני בסוג של דיכאון. בבאר שבע יש אבטלה גבוהה. כשכל כך הרבה עובדים יפוטרו יחד, לאן נלך? מי יקלוט אותנו? אני מודאגת. הילדים שלי כל הזמן שואלים אותי 'אמא למה את לא משחקת איתנו? למה אין לך סבלנות?' ואין לי שום דרך להסביר להם בלי לבכות".

שיעזרו לנו כמו לטייקונים

מאיר בן אלול יו"ר ועד העובדים של מפעל מיגדה בקריית שמונה, מפעל מקבוצת טבע, היה חייב לצאת להפגין. "הוצאתי את כל העובדים החוצה. אי אפשר לעבוד במצב הזה. ההנהלה ניסתה להכניס אותם אבל בסוף ויתרו. יש לנו פה 270 עובדי ייצור, 80% מהם נשים. הרוב פה מרוויחים שכר מינימום או קצת יותר, 5500 עד 6000 שקלים".

למה הוצאת אותם?

"עובדים אצלנו עם מכונות ומשתמשים כאן עם פטישים ומכונות. במצב הנפשי שהעובדים מצויים בו זה ממש מסוכן. מישהו יכול להוריד פטיש על היד שלו. בשבילי החיים של בן אדם שווה יותר מכל המפעל הזה".

צילום: שאטרסטוק

בשעות הצהריים חסמו העובדים את הכביש המקשר בין אזור הצפון לרמת הגולן. עדנה מרדכי, בת 55, עובדת 11 שנים במפעל כעובדת יצור. "יש לי 3 ילדים. אף אחד לא נשאר בצפון כי אין עבודה. אם הצעירים לא מוצאים, אז בגילי מי ייתן לי עבודה? צריך להבין: אנחנו עומדים להיות נטל על המדינה. המפעל הוא מקום מחבק, התנאים טובים. המשכורת לא בשמיים אבל זה מקום מכבד שנתן לי ביטחון שיהיה לי תמיד איך לשלם את המשכנתא ושמכאן אצא לפנסיה".

גם עדנה אומרת שהמנהלים הבכירים לא מדברים עם העובדים. "אנחנו ניזונים מהתקשורת. אף אחד לא בא לדבר אתנו, ורק מבקשים שנמשיך לעבוד כרגיל. יש כאן הרבה חד הוריות, אלמנות וגם עובדים של 'המשקם'. את כולנו עומדים לזרוק".

איך מרגישים אצלכם?

"תחושה שנטשו אותנו. שאנחנו הבורג הכי קטן במערכת ושאף אחד לא סופר אותנו. תכלס רק מההסתדרות ומהשמאל באים לתמוך בנו. איפה יפעת שאשא ביטון שהיא בת המקום? איפה כחלון שקיבל בקריית שמונה הרבה קולות? הם מכירים בנו רק בקלפי.

"כמו שעוזרים לטייקונים, ככה שיעזרו למפעל. אנחנו לא מבקשים הרבה. המפעל הרי רווחי. הממשלה צריכה לעזור שהמפעל לא ייסגר ושאנשים לא יזרקו לרחוב. מדובר לא רק בעובדי המפעל אלא גם בעובדי הניקיון, המטבח ההסעות. אנחנו נפגין ולא נתן למפעל להיסגר".

"אני פוחדת להפסיד את הפרנסה. הבת שלי שולחת הודעות כל הלילה. היא ראתה אותי בוכה ולא ישנה מרוב דאגה", אומרת מירב ביטון בת 45 , אם חד הורית, שעובדת 27 שנה במפעל כעובדת ייצור. "אני המפרנסת היחידה. היה לי כאן טוב מאוד. המשכורת לא גבוהה אבל עשיתי הרבה שעות נוספות והצלחתי איכשהו לפרנס את הבת שלי ולשלם שכר דירה. עכשיו מה יקרה איתי?

"זאת עבודה לא קלה. אבל לא היו לי טענות. אני אוהבת לעבוד והאנשים שעובדים איתי כאן מקסימים וחמים. הם הבית שלי. הכעס שלנו הוא על ההנהלה למעלה שלא מעריכה את העובדה שלנו ולא על המנהלים הישירים שלנו".

התנהלות מגלומנית

סניף פתח תקווה של חברת טבע הוא סניף המטה והשיווק. לאורך היום נשמר שם שקט מתוח. גם העובדים שיצאו מדי פעם לקנות לעצמם קפה לא הסכימו לדבר עם התקשורת. חלק מהם הסכימו רק לציין שמדובר ביום עצוב. חברי הדירקטוריון ברובם ויתרו על רכבם הפרטי, מחשש הביקורת הציבורית (בעיקר מאז שנודע שמנכ"ל החברה רכש לעצמו לאחרונה מכונית יגואר חדשה) והעדיפו להגיע ולצאת מהסניף במוניות.

"התנהלות מגלומנית של מנכ"ל". צחי ברמר, יו"ר הוועד בפתח תקווה

לקראת השעה 15:00 יצא חבר הוועד צחי ברמר והודיע כי הוועד קיבל הודעה לפיה הנהלת החברה תפטר 570 עובדים בסניף המטה. "אלו המספרים שהתרענו עליהם ועכשיו הקטסטרופה מתממשת. מפעל החיים של אדם אחד יקר (הכוונה לאלי הורביץ ז"ל – ר"ע) פשוט נהרס. אני בשוק.

"העובדים חוששים לדבר. כל אחד מקווה להינצל מהפיטורים. עכשיו הם גם די בהלם. יש כאן עובדים שעובדים במקום הזה מעל 30 שנה, יש כאן זוגות שעובדים, יש כאן אנשים עם קשיים שצפויים עכשיו להישאר בלי פרנסה".

מתי צפויים הפיטורים להתחיל?

"בטווח של 90 יום. בינתיים אף אחד לא ממש עדכן אותנו מההנהלה. האוצר צריך לעשות עכשיו צעדים כלכליים כדי להפחית מרוע הגזירה. העובדים יודעים שההסתדרות מאחוריהם ואנחנו מקבלים מהם הודעות תמיכה.

"מדובר כאן בעיקר בנהנתנות קשה של העובדים הבכירים וההנהלה. התנהלות מגלומנית של מנכ"ל שחשב שהוא יכול לעשות הכול. בסוף מי שמשלם את המחיר זה העובדים הקטנים. כל הבכירים יוצאים מרופדים. ביום ראשון בשמונה וחצי בבוקר אנחנו נארגן הפגנה ונצא מכאן לצעדת מחאה".

בצפון, במרכז ובדרום הדגישו העובדים שהם מצפים מהמדינה להתערב – לא למען המפעל ובטח שלא למען ההנהלה, אלא למענם. "הסתובבתי בחוץ כמו טווס, גאה כל כך שאני בטבע", חוזרת נ' ממרכז הפיתוח בנתניה שוב ושוב. "החברה הייתה תורמת למטרות חברתיות, והיינו מתנדבים כל שנה והיינו כל כך גאים. מה יהיה איתנו עכשיו? מה יישאר מכל זה?"