איור: טל גרנות
שבוע כזה גם זקני איכילוב לא זוכרים. מסדרונות המחלקות הפנימיות ריקים ממיטות, מעט חולים בחדרים, צוות רפואי וסיעודי בשפע, רק אמבולנסים מעטים שעוצרים בפתח המיון, הצפיפות המוכרת נעלמה, הכל לבן ונקי ובית החולים משדר, איך נקרא לזה, אחרית הימים? אמריקה?
נקרא לזה אַקְרֵדִיטַציה. סופו של תהליך קבלת תו התקן האמריקאי JCI, שאליו הגיע השבוע בית החולים איכילוב במרכז תל אביב, ושיאו – ביקור הסוקרים ובחינת הגמר. איכילוב התכונן לבחינת הגמר כמו שמתכוננים תלמידים לחוצים לבחינה: למד את הנושא לעומק, שינן תקנים, אילץ את הצוות להפנים שינויים מבניים מהותיים, עשה עבודה רצינית ויסודית, אבל בסוף לא התאפק ודחף כמה "שליפים" (לצעירים: פתקי העתקה) לשרוול.
שליף ראשון: מד"א התבקשו "להתחשב" עד יום חמישי במצבו של בית החולים ולהפנות אליו פחות מטופלים. בימים של עומס חריג על מחלקות מיון ובימי מגיפות שפעת קיים נוהל של התחשבות במצבו של בית חולים והפניה לחדרי מיון אחרים. לרוב הנוהל הזה מתקיים בבתי החולים קפלן, וולפסון או אסף הרופא המטפלים באוכלוסיות גדולות – השבוע הוא ככל הנראה יושם על איכילוב. אמבולנסים עם חולים הופנו לבתי חולים אחרים באזור, בעיקר תל השומר ובילינסון. לא מדובר בעצירה של מקרים דחופים, וגם לא בסגירה מוחלטת של המיון (לזה נדרשת הוראה ממשרד הפנים, הניתנת לרוב רק בחורף, ימות השפעת), אבל איכילוב קיבל עדיפות.
שליף שני: ביטול תורים במרפאות, הקדמה או דחייה כדי לצמצם את כמויות החולים שמסתובבים בבית החולים בימי הבדיקה. רופאים מעידים כי במסגרת ההכנות בוטלו כמחצית מהתורים שנקבעו להשבוע, ביניהם ניתוחי יום קטנים (שאינם דורשים אשפוז) ובדיקות פולשניות, גם כאלה שאנשים ממתינים להם חודשים. בבית החולים לילדים "דנה" דאגו מראש שמקרים לא דחופים לא יתקבלו לטיפולים בשבוע הזה, וכך הקטינו את כמות החולים הנוכחים בכל רגע נתון.
שליף שלישי: הצוות תוגבר לשבוע הבדיקה, בשאיפה להגיע למקסימום כוח האדם האפשרי. במחלקה הנוירולוגית למשל נוסף עוד תורן לאחד הקבוע (כלומר, מצבת העובדים הוכפלה), חופשות מיוחדות וכנסים בוטלו, בחניון הלילה הכללי נוסף שומר כדי שנשים יוכלו להגיע לשם ולחנות בלילות, כי החניונים של הצוות היו מלאים.
התקינה האמריקאית מדברת על סדרי גודל שנחשבים בלתי אפשריים בישראל, כמו אחות לשני חולים (במחלקות פנימיות בלילות יש לעתים אחות אחת על יותר מ-20 חולים, וגם במחלקות ילדים שבהן יש רגישות מיוחדת אחות יכולה לטפל בארבעה-חמישה ילדים בו זמנית), אבל השבוע הכל היה אפשרי, ולו לרגע.
שליף רביעי: אין זקנה במסדרון. לא זקנה ולא צעיר, מיטות המסדרון – חלק ממראה החורף בכל בית חולים – קופלו והועמדו בפינות. לחדרים במחלקות נוספו מיטות אשפוז, שחלקן ניצבו ריקות בגלל המיעוט בחולים – מחזה בלתי נתפש במחלקות פנימיות.
שליף חמישי: קבוצה של ילדים מעזה המטופלים ב"דנה" נשארים עם הוריהם בישראל לתקופות שבין הטיפולים, לפי הנחיות הצוות. בעבר היו משכנים אותם במלון שבמגדל ויצמן, אבל לפני כשנתיים הועברו למחלקה שנסגרה והוכנה עבורם בבניין הישן, ורק למעטים יש גישה אליה. רוב ההורים מדווחים על תנאים בינוניים ומטה, ומעדיפים להיות לצד הילד באשפוז מלשהות ב"מלונית" המאולתרת. השבוע התגשם חלומם והם נשלחו בחזרה למלון "ויטל". המלונית המחלקתית נסגרה, ואין לדעת מתי תיפתח שוב. אבל אפשר לשער.
אחרית הימים? אמריקה? בית החולים איכילוב השבוע
"מפריע לי שיש פה צביעות", אומר אחד הרופאים שדיברו אתנו, "אתם הרי יודעים שאתם לא יכולים לנהל בית חולים בתקנים האמריקאיים, לא בתקציב, בתשתיות ובלחץ שיש כאן, אז למה להעמיד פנים? איכילוב הוא בית חולים מצוין, 80 אחוז מהנהלים שנמצאים בתו תקן אנחנו יכולים לשפר תוך כדי עבודה שוטפת, אבל את השאר – מצב התקנים, המיטות והתשתית כאן לא מאפשר לעבור. רופאים באו ואמרו – 'בכוח אדם ובכמות העבודה שיש לנו, אי אפשר לעבור את הבדיקה', אז קיצצו את העבודה בחצי. הטריפו את בית החולים ואת הצוות בשביל לעבור ולקבל אותו. לשבוע איכילוב נהפך לבית חולים רפאים".
באיכילוב החליטו לא להשיב לשורת שאלות מפורטות בנוגע להתנהלות בית החולים השבוע, באשר למחלקה המיוחדת לילדי עזה ולצרכים התקציביים הקשורים באקרדיטציה. במקום, נמסר ממשרד הדובר: "המרכז הרפואי תל אביב מצוי בתהליך חשוב לשיפור איכות השירות לבאים בשעריו. במהלך שבוע האקרדיטציה, פועל בית החולים במתכונת רגילה למעט תוספת של שעות השקעה רבות, ערבים ולילות, של הרבה מאד עובדים מסורים המסייעים בתהליך האקרדיטציה".
איכילוב הוא לא הראשון שעובר את תהליך האקרדיטציה, והמחזות הללו נראו גם בעבר. בתי החולים סורוקה, קפלן, רבין (בלינסון והשרון), כרמל, אסותא ולפני חודשים מעטים גם תל השומר כבר עברו את הבדיקות ונהפכו לבעלי התו היוקרתי. באחד מהם, מספרות אגדות הרופאים, נבנה קיר גבס כדי לחפות על מעבדה לא תקנית. כולם מסכימים שמדובר בתהליך חשוב שיביא לא רק לשיתופי פעולה רפואיים עם מוסדות בעולם, אלא אמור לשפר לפני הכל תחומים כמו היחס לחולה ומניעת זיהומים בבתי החולים בארץ.
נושא מניעת הזיהומים לא נשא פרי כרגע, כי גם לאחר שכשמונה בתי חולים עברו אקרדיטציה, דוח מבקר המדינה מ- 2013 מצביע על עליה בזיהומים קטלניים בבתי החולים, וטוען כי בין 6,000-4,000 אנשים מתו בשנה האחרונה מזיהומים של חיידקים שבהם נדבקו כחולים במחלקות. בין גורמי ההדבקה: אי שמירה על הגיינת ידיים, הצפיפות במחלקות ומחסור בכוח אדם. הדוח מציין שהאקרדיטציה אמורה למנוע זאת, אך לא מציין האם אכן יש שיפור בבתי החולים שעברו את התהליך לעומת אלה שלא.
בצורה אופיינית, משרד הבריאות, שדוחף את הקופות ובתי החולים להיכנס לתהליכי קבלת תו התקן, אינו משקיע תקציבים בשיפורים העמוקים הנדרשים, וכך נשארים הרבה דברים על פני השטח. "אי אפשר לרצות להיות אמריקה בתנאים של אוזבקיסטאן תחתית", אומר הד"ר יצחק זיו נר, יו"ר ארגון הרופאים, "כשמגדילים אמצעים רואים תוצאות, אבל אי אפשר להגיד 'אני רוצה לתת תנאים פנטסטיים' בלי לשים כסף. התהליך בבסיסו הוא חיובי מאוד, יש לאמריקאים למשל הבנה עמוקה של איך דברים נופלים בתפר שבין מקומות בבית החולים ויש להם אמצעים למנוע טעויות כאלה, אבל היו לנו השגות על הדרך. אנחנו טענו ששינוי תרבותי לא משיגים בלהפיל על הצוות אלפי הוראות והנחיות, ולא לקראת תאריך דרמטי שבו מגיעים 'הבודקים'".
"זה ישרא-בלוף", אומרת רופאה אחרת, "הטקס המטופש הזה הוא מה שקורה כשהבוקיות האמריקאית פוגשת את הבלגן הישראלי. גוף דל משאבים מנסה להתקבל למועדון שפועל בסטנדרטים אחרים, והם באמת יכולים לקדם אותו, אז הוא עושה כל מה שצריך במציאות הישראלית כדי להתקבל".
