המטופלת שנכנסה כעת לחדר הרופא נראית לי בריאה. אשה מטופחת, מרשימה, מתנסחת בבהירות, מתנצלת כבר בכניסה שזה צריך להיות קצר כי היא ממהרת לחזור לפגישת עבודה. היא במעקב אצלו הרבה שנים, הם מחליפים מלים על ההצבעה הסוערת אתמול בכנסת, על הילדים שלה ועל מסעדה טובה שהרופא ביקר בה לאחרונה. היא נראית לי עסוקה, עניינית, במצב רוח טוב.

כעבור שלוש  דקות מתוך העשר שהוקצבו לה, היא מתחילה להתקלף מהשכבות. ראשית, היא מספרת, התרופה שהתחילה לקחת לפני שלושה חודשים גורמת לה לתופעות לוואי לא נעימות. היא מוצאת את עצמה נזקקת לאסלה בדחיפות גבוהה מבעבר, ובשעות מאוד לא נוחות. לחץ הדם שלה יצא מאיזון, ויש לה קצת יובש בעיניים. היא לא יודעת אם זה קשור. הרופא מודה שגם הוא לא יודע.

שנית, אמה הקשישה לא בקו הבריאות לאחרונה, וזה מעיק עליה ומעציב אותה. הרופא מהנהן בהזדהות.

שלישית, הקטטר הקבוע קצת מציק לה במזג האוויר הנוכחי, אבל היא מסתדרת.

רגע – מה? איזה קטטר קבוע? אני לא רואה עליה שיש לה קטטר קבוע. הרופא מציע שנתקדם לבדיקה הגופנית.

היא עוברת למיטה, תוך שהיא מסירה את הבגדים. מתחת למכנסיים, צמודה לשוק ימין, שקית שתן שמנקזת את הקטטר. בבטן ובבית החזה יש לה צלקות מפה ועד להודעה חדשה. הרופא מסביר לי על מחלתה ועל הניתוחים שעברה בשנים האחרונות בזמן שהוא בודק אותה. היא מקבלת את נוכחות הסטודנטית לרפואה בהבנה ובחיוך, "אני כבר רגילה אליכם", היא מפרגנת.  

הוא מבקש ממנה להוריד את התחתונים ובודק את מיקום הקטטר הקבוע. ללא רגישות מקומית, ללא עדות לאודם או דלקת. הוא גומר להתרשם. היא אורזת את עצמה בחזרה לתוך הבגדים.

הם חוזרים לשבת משני צדי השולחן. הוא מציג לפניה את היתרונות והחסרונות של החלפת התרופה שהתחילה לקחת לפני שלושה חודשים. לכל טיפול יש מחיר של תופעות לוואי, הוא מסביר. היא מבקשת לחשוב על זה עוד, עד הביקור הבא. היא תיוועץ גם בבעלה, ותעשה חושבים בינה לבין עצמה. היא מספרת לו שהיא צריכה לסיים עם כל פגישות העבודה שלה מוקדם היום, כי יש יום הולדת לנכד.

חלפו עשר דקות, הביקור נגמר. הרופא לא פתר אותה מהצורך בקטטר. הוא לא החליף לה תרופה. הוא לא שינה כלום במהלך הרפואי של מחלתה. הם דיברו, היא שיתפה אותו במה שבחרה לשתף, היא התפשטה, היא התלבשה, היא תחשוב על מה שהוא אמר ותמשיך לנווט בעולם תחת המגבלות שהחיים שלה מטילים עליה.

הייתי סטודנטית בשנה השלישית ללימודי רפואה, וכל מה שנדרש ממני היה לשבת בחדר בזמן שהרופא מקבל חולים. הפער בין מה שנראה כלפי חוץ לבין מה שאפשר ללמוד מבן אדם אם מספקים לו סביבה מוגנת ומקשיבים, אפילו לעשר דקות בלבד, נצרב בבשר. מאז, גם כשאני עושה קניות במכולת, אני מחפשת קטטרים מוחבאים ברגליים של אנשים. לעולם אין לדעת, You never know.

סיר ויליאם אוסלר: "בקהילה מאורגנת היטב, על האזרח לחוש כי הוא יכול, בכל עת, לקבל את שירותיו של אדם אשר זכה להכשרה הגונה במדע ובאומנות הרפואה, ובידיו יוכל להפקיד בבטחה את חיי יקיריו".

* * *

דנה דורון היא רופאה מתמחה ברפואה פיסיקלית ושיקום במרכז הרפואי על שם חיים שיבא בתל השומר. לא תאמינו, אבל היא נתקלת בזקנה במסדרון ובחלוקים הלבנים (והירוקים) אפילו יותר מכם. איך נראית ההכשרה הרפואית וחיי היום-יום במחלקה מנקודת המבט של הרופאה הצעירה? על השאלה הזאת היא תנסה לענות כאן. אין בקריאה רציפה של טור זה בכדי להכשיר את הקוראים לעיסוק ברפואה.

כל הארועים והתיאורים המובאים בטור מדמים מפגשים שמזמן היום-יום בקליניקה ונכתבים תוך שמירה קפדנית על הסודיות הרפואית וזכויות החולה.