ב-1992 שחררה להקת מגהדת' את האלבום המופתי שלה, Countdown to Extinction: הספירה לאחור להכחדה. מדובר באלבום הטראש-מטאל אולי הכי קל לאוזן הלא מיומנת לשירי רוק כבד בכלל, אבל עם מסרים פוליטיים חתרניים. דייב מאסטיין, סולן ומקים הלהקה, הידוע בעמדות הימניות הלא-מתפשרות שלו, לא חוסך ביקורת מצד אחד על העלאת המיסים של ג'ורג' בוש האב, על מלחמת עיראק, על חוסר שוויון חברתי ועוד.

אבל השיר הפוליטי ביותר באלבום הזה, הוא Symphony of Destruction, שמדבר על מצב אבסורדי שבו אדם פשוט מהרחוב נכנס לתפקיד שלטוני וההמונים עוקבים אחריו כעדר. כמו החלילן מהמלין, גם אחרי אותו מנהיג עוקבת האומה כעכברים, עד שהוא מייצר את סימפוניית החורבן ומשמיד את האומה.

אם לשפוט מאיך שעברו השבועות האחרונים על מדינת ישראל, אז מודל של שליט כל-יכול שמחריב את המדינה בדרכו למטה לא נשמע רחוק במיוחד מהמציאות. נכון להיום צפויים לראש הממשלה חודשים לא קלים של שימועים בפני היועץ המשפטי לממשלה, ואם נלמד מאיך שבנימין נתניהו נלחם בשבועות האחרונים ביריב אחר, "השמאל", נבין שהכוונה שלו היא לשחק מלוכלך. ועוד כמה מלוכלך? אם מה שנתניהו עשה כדי להציל את שלטונו הוא דוגמא, אז הדרך שבה הוא יגן על החירות שלו צופה לנו מאבקים ומשחקים שעוד יכולים למוטט לגמרי כל מוסד דמוקרטי אחרון שנשאר.

מה נתניהו עשה בשבועות האחרונים? רק כדי להזכיר, כי שבועות קצרים בישראל נראים כמו שנים של חדשות, נתניהו לא הצליח להקים קואליציה במאי 2019 ופיזר את הכנסת במקום להחזיר את המנדט לנשיא. כאשר הוא הבין שזה עשוי לפעול נגדו, הוא בחן את ביטול הבחירות.

כשהוא הבין שזה לא אפשרי, הוא התחיל את קמפיין הבחירות שלו בהתערבות בוטה במפלגות אחרות, וגרם לכך שמפלגה אחת תוריד את עצמה מההתמודדות תמורת תפקיד מיניסטריאלי וקידום אידיאולוגיה והביא לאיחוד במפלגות הימין באמצעות הבטחות (אחרי שבבחירות הקודמות איחד את מפלגות הימין הקיצוני תמורת ויתור על מקום אחד ברשימתו לכנסת). 

כאשר נתניהו הבין שיש סיכוי שתקום התעוררות בקרב אזרחי ישראל הערבים לבוא להצביע, הוא החליט לקדם חוק שיאפשר לו לצלם אותם כדי להרתיע אותם מלהצביע, אחרי שגם היועץ המשפטי לממשלה וגם היועץ המשפטי לכנסת הבהירו שהחוק לא חוקתי. לאחר שהחוק נפל נתניהו לא חסך שבטו ממיעוטים ועבר להסית. בהתחלה הסית (והאשים את הש"ג) נגד אזרחי ישראל הערבים, עד שנחסם מפייסבוק.

אבל כל זה מתגמד לעומת ניצול ציני אחר: מתברר שנתניהו היה פסע מלצאת למלחמה לצורך דחיית הבחירות, מאחורי גבה של הצמרת הביטחונית, לאחר תקרית מביכה בקמפיין שלו שבו נתפס בעדשת המצלמה בורח מהבמה כאשר טילים עפו על אשדוד.

דיני בחירות כאות מתה

ואז מגיעות ההפרות הסדרתיות של דיני הבחירות. דיני הבחירות נועדו להגן על איזון עדין ודמוקרטי של רצון הציבור, מלחמה פסיכולוגית וחופש ביטוי. הם נועדו להרחיק כסף מפוליטיקה, להרחיק השפעה זרה. מבחינת נתניהו? אם נלמד מהביצוע בפועל, דיני הבחירות הן אות מתה, ואפשר להפר אותם הפרה יעילה.

מדוע? כי כאשר הוגשה בקשה למנוע שידור של "הודעה דרמטית מצד ראש הממשלה", הגיש הליכוד תגובה שמסבירה שלא מתוכננת תעמולה אלא רק הודעה מדינית דרמטית. כאשר התברר כי לא מדובר ביותר מתעמולה גרידא, נקנס הליכוד בסכום זעום. ניחא.

כאשר נתניהו השתמש בפייסבוק כדי להפיץ סקרים שלא כדין, החשבון שלו נחסם מאוחר מדי (הרבה יותר מדי שעות אחרי ההפרה) והחסימה בוטלה מהר מדי. כאשר הליכוד חילק גלידה לבוחרים בניגוד לחוק, הוא לא נענש אלא רק הוצא נגדו צו מניעה, כאשר הליכוד הפעיל גוף צללים תוך הפרת חוקי התעמולה, הוא נקנס ב-15 אלף שקל בלבד.

עכשיו, 21 עתירות בחירות הוגשו כנגד הליכוד במערכת הבחירות הנוכחית, מדובר על בערך שליש מכמות העתירות בסך הכל. הקנסות שהוטלו על הליכוד היו סמליים במקרה הטוב. נתניהו יודע טוב מאוד שהפרה של החוק משתלמת. הוא למד את זה על בשרו. יותר קל להסית ולהתנצל, לשלם קנס, ולחזור להסית. כמה קל לחזור? כאשר חנן מלצר, יו"ר ועדת הבחירות הוציא צו מניעה שאוסר על נתניהו לפרסם תוצאות סקרים, התראיין ראש הממשלה ברדיו ופרסם אלו תוך ידיעה ברורה: הפשע משתלם.

נתניהו יודע שהפרה של החוק משתלמת. הוא למד את זה על בשרו. יותר קל להסית ולהתנצל, לשלם קנס, ולחזור להסית

ראינו כיצד נתניהו צפצף על החוק בחודשים האחרונים ואיך הוא התנהל מלוכלך בקמפיין הבחירות כאשר היה מדובר על השלב הראשון במלחמה שלו: המלחמה על הכיסא. מה יקרה בשלב הבא, במלחמה על החופש?

כל אחד מהדברים שראינו, לכשעצמו, היה אמור לזעזע את המדינה. היה אמור לגרור גל התפטרויות עצום בקבינט, במערכת המשפטית, בוועדת הבחירות, היה אמור לגרום לכך שמדינה שלמה תצא לרחובות. אבל זה לא קרה. מה שקרה הוא שהבייס התחזק: נתניהו הבין את דוקטרינת ההפרה היעילה: משתלם להפר את החוק ולהיענש אחר-כך. העונש לא נורא כמו התועלת הגדולה שצומחת שם.

בלי פחד ובלי אלוהים  

אם כל אלו היו מדגם מייצג של מה נתניהו עשה כדי לשמר משכורת של 48 אלף שקל בחודש וחסינות פרלמנטרית, אז לא תאמינו מה אנשים יהיו מסוגלים לעשות כדי לשמור על החירות שלהם. אם המאבק של נתניהו בשמאל, הדה-לגיטימציה, שינוי כללי המשחק בזמן המשחק והחלפת כל שומרי הסף האפשריים היו נראים לכם קיצוניים, חכו שתראו מה עוד יכול להיות מתוכנן לנו כדי לשמור על החירות המלאה שלו.

עכשיו, לנתניהו עומדות חלופות טובות. הוא יכול כבר עכשיו לצאת, להערכתי, בלי זמן כלא על מה שעשה, אם יעשה את הדבר הנכון. אבל הוא יעדיף, כמובן, לשחק את המשחק הארוך ולהחריב כל זכר למוסד דמוקרטי אמיתי לפני שהוא ימשיך. הנה כמה דוגמאות טובות לתהליכי עבודה אפשריים, הזויים ככל שניתן לדמיין:

קמפיין הסתה ודה לגיטימציה למערכת המשפט. יש כבר קבוצה של אנשים שמפעילה קמפיין נגד שומרי הסף ומערכת המשפט. הקבוצה כוללת עיתונאים כמו אלי ציפורי, אראל סג"ל ושמעון ריקלין. אותם אנשים חוזרים על שקרים לא מבוססים כמו שחקירות נתניהו עלו רבע מיליארד שקל. נתניהו לאחר מכן מהדהד את אותם שקרים. אבל זו רק ההתחלה.

סביר להניח שברגע שנתניהו יעמוד מול כתב אישום ימצא את עצמו השופט שדן בתיק עם כתבות תחקיר על עברו – על הקשר של אשתו עם הקרן החדשה ועל החברים שלו לספסל הלימודים שהתפקדו לבית היהודי. זו דרך עבודה של קמפייני הכפשה.

סביר להניח שברגע שנתניהו יעמוד מול כתב אישום, ימצא את עצמו השופט שדן בתיק עם כתבות תחקיר על עברו ועל הקשר של אשתו עם הקרן החדשה

שינוי רטרואקטיבי של חקיקה פלילית. הדבר השני שלמדנו מאיך שנתניהו מתנהל הוא שאין לו בעיה לשנות את החוקים בזמן שרצים. נתניהו ניסה לשנות את האופן שבו מתנהלות בחירות פחות משבוע לפני הבחירות. לא מן הנמנע שהוא יוכל לקדם חקיקה שתבטל את העבירות הספציפיות שלו, ושתגדיר את המעשים שלו כחריגים.

החלפה של שומרי הסף. אנחנו על סף החלפה של שי ניצן, פרקליט המדינה, ללא מפכ"ל במינוי מלא, ובדרך לפרישה של חנן מלצר מבית המשפט העליון (בעוד כשנתיים). כמו שראינו בפארסת מינוי המבקר, כאשר נבחר אדם לא רק עם שיוך פוליטי אלא תוך הבנה שלא יפעיל ביקורת על השחיתות השלטונית, אנחנו נראה בשומרי הסף הבאים: יועץ משפטי לממשלה, פרקליט מדינה, פרקליטי מחוז ושופטים מחוזיים ועליונים. שומרי סף ידעו את מקומם, וידעו גם לא להתמודד אנשים ראויים.

כל אלו, ביחד עם קמפיין דה-לגיטימציה הם מאפיינים של ארגוני פשיעה, לא מאפיינים של גופים שלטוניים. העלמות מסתורית של עדים, סחיטה באיומים של שופטים, ודה-לגיטימציה של המערכת. כל מה שראינו במקרים של ארגוני פשיעה עוד עשוי לצוף כאשר אנחנו מדברים על המאבק של נתניהו על החירות שלו. אל תשכחו את כל זה כאשר אתם שוללים כל כך מהר את עסקת הטיעון שצפוייה לעמוד על השולחן.

נתניהו יילחם כי אין לו מה להפסיד. הוא הראה שאין לו בעיה להשאיר אדמה חרוכה, שאין לו בעיה לשסות חצי מהעם בשאר הציבור, שאין לו פחד ואין לו אלוהים. כל הדברים האלו מלמדים אותנו מה העתיד צופה: הבחירות היו רק הפרק הראשון בסרט האימה הזה.

 יהונתן קלינגר הוא משפטן, בעל הבלוג Intellect or Insanity