שואלים אותנו למה צריך הפגנה נפרדת על נשים ושל נשים, למה לפצל?
נשים הן הראשונות במחאה נגד ההפיכה המשטרית, כואבות וזועקות את העוולות של כולם. הן עושות לילות כימים, כמו תמיד. רבות מהן בעבודות שקופות, מאחורי הקלעים, נטולות תהילה ואגו.
בחזית ההגנה על הדמוקרטיה בישראל עומדות נשים – הנשיאה אסתר חיות והיועצת המשפטית גלי בהרב מיארה – מול ממשלה גברית ועויינת לנשים.
אבל עכשיו אנחנו עוצרות לרגע ולוקחות מקום, כדי לתת שם וקול לסכנה שנשקפת לנו כנשים מהתהום שהממשלה הזאת שואפת לדרדר אליה את כולנו.
כשנשים לוקחות מקום, זה צורם. זה לא נוח לסביבה, והאמת היא שגם לנו זה לא בא טבעי. אנחנו טובות בלהצטמצם, לוותר, להתחשב, לזוז הצידה. אבל עכשיו אנחנו אומרות בלי להתנצל – אנחנו כאן, ולא ניתן שיפגעו בנו.
לא ניתן לממשלה להפוך את החברה הישראלית, חברה שנוסדה על אתוס של שוויון מגדרי, שעל ספר החוקים שלה כבר משנותיה הראשונות נחקקו חוקי שוויון מתקדמים, שפסיקות בתי המשפט שלה המגינות על נשים נלמדות ונקראות במתקדמות שבדמוקרטיות – לחברה מקוטבת ומפלה, גזענית ומיזוגנית.
פירורים של כבוד האדם
אנחנו כאן כדי להזכיר לממשלה שפגיעה בנשים היא פגיעה בחברה הישראלית כולה. שוויון בין המינים הוא גם צודק וגם מועיל. והוא צודק לא רק בגלל שהוא מועיל.
אני מדברת על הממשלה הזאת, אבל חשוב לומר – זו לא כל הממשלה. אין לי ספק שיש בממשלה ובקואליציה חברים שמתכווצים, שלא לומר מתפלצים ממה שמתרחש בשמם. אני פונה אליכם ואל מצפונכם: תעצרו את זה. גלו אומץ ציבורי וצאו נגד המחטף ההרסני. יש לכם כוח ותפקיד בסדר גודל היסטורי. אל תשתקו, אל תדחיקו את האמת שלכם למען מטרות פוליטיות קצרות טווח.
הבליץ שמתרחש כאן בשבועות האחרונים – של ניסיונות לחקיקת פסקת ההתגברות, לשינוי שיטת מינוי השופטים, ביטול מוסד הייעוץ המשפטי ושלל יוזמות נוספות, הוא רק ההקדמה שנועדה לאפשר הוצאה לפועל של התוכנית העיקרית.
התוכנית העיקרית היא לעיצוב מחדש של החברה הישראלית, כך שכל מי שאינו גבר, יהודי, סטרייט ובעל הון, יהפוך לאזרח סוג ב׳. נשים, ערבים, להט״בים, אנשים עם מוגבלויות, עניים – כולם ישפילו מבט וישופפו את קומתם, ילקטו פירורים של כבוד האדם ושל זכויות וההשתתפות וקול.
הממשלה מתכננת להרחיב את סמכות בתי הדין הרבניים, ערכאות שמכהנים בהן גברים בלבד ומתנהלות לפי דין שעוצב על ידי גברים לפני מאות ואלפי שנים, כשאנחנו עוד היינו לגמרי נטולות זכויות. אנחנו אומרות ״לא״.
הממשלה מתכננת לאפשר לבעלי עסקים לטעון שחופש הדת שלהם מתיר להם לסרב לתת שירות לאישה ״לא צנועה״ או לתבוע ממנה להיכנס בכניסה נפרדת או לעמוד בתור נפרד. אנחנו אומרות ״לא״.
הממשלה יושבת על המפות להרחבת ההפרדה המגדרית. אנחנו אומרות ״לא״.
הממשלה רוצה לבטל את האקדמיזציה של מקצועות טיפוליים. להפלות מטפלות שלמדו והתמחו שנים ארוכות, וחשוב מכך, להפקיר מטופלים ומטופלות לידיים לא מיומנות. אנחנו אומרות ״לא״.
הממשלה רוצה להכיר בהסמכה לרבנות, תואר שניתן בישראל היום לגברים בלבד ורק לבג״ץ יש כוח לשנות זאת, להכיר בהסמכה לרבנות כתואר ראשון לצורך מינוי לתפקידים ציבוריים. אנחנו אומרות ״לא״.
ממשלה של עולם הפוך
שר האוצר בממשלה הזאת שואף לקדם חברה דרוויניסטית, של החזק שורד, ולהסיר את הרשת הדקה של ביטחון כלכלי וחברתי שעוד נותרה פה אחרי שנים של הפרטה, לפגוע בזכות ההתארגנות, בחקיקת המגן ובמוסד הקביעות. אנחנו אומרות ״לא״.
הראשונות שישלמו את מחיר ההפיכה המשטרית הן נשים, הן אנחנו, כולנו, ללא הבדל דת, עדה, או השקפה פוליטית.
לא מדובר בתוכניות מגירה. החוקים לדיכוי נשים ומיעוטים מגדריים כבר כתובים ונמצאים עכשיו על השולחן, בראש הערימה. הם ימומשו מיד אחרי שיושלם ניטרול מערכת המשפט, שלא תוכל עוד לעצור את זה.
הממשלה הזאת היא ממשלת גזלייטינג. ממשלה של עולם הפוך. האמת היא שקר, השקר הוא אמת. זו ממשלה שעבור חלק מחבריה, נשים הן רמאיות ופוגעות וגברים הם קורבנות.
זו ממשלה שעבור חלק מחבריה, נשים הן רמאיות ופוגעות וגברים הם קורבנות
זו ממשלה שמצדדת במחיקת תמונותינו ובהעלמתינו מהמרחב הציבורי. זו ממשלה שמנסה לגרום לנו להאמין שבושה בגופנו היא למעשה כבוד. היא מנסה לשכנע אותנו שמה שאנחנו יודעות הוא תעתוע, שמה שאנחנו מרגישות הוא הגזמה, ושמה שאנחנו רוצות הוא בהגדרה יותר מדי.
החירות מרוממת בפיהם, אבל הם יכבדו את החירות שלנו רק כל עוד אנחנו ״בוחרות״ את הבחירות הנכונות. להקטין את עצמנו, לשבת מאחור, לא לעשות בלגן, להיות נחמדות.
הם אומרים לנו שזה רצון הרוב, שככה זה בדמוקרטיה. אבל הרוב המוחלט של אזרחיות ואזרחי ישראל, גם אלה שהצביעו למפלגות הקואליציה, רוצה מדינה שיש בה הזדמנות שווה ובטחון לכל. הרוב המוחלט של ישראלים וישראליות לא רוצה מדינה הומופובית, מדינה שבה ילד נזרק מבית הספר בגלל זהותו המגדרית.
הרוב רוצה מדינה שבה נשים לסביות זכאיות לטיפולי פוריות ושבה יולדות שוכבות זו לצד זו במחלקת היולדות בלי הבדל דת ולאום. הרוב המוחלט בישראל רוצה מדינה שיש בה חופש להיות דתיה אבל גם חופש להיות חילונית.
הם טוענים שהם מגנים על חופש הדת, אבל לא חופש הדת הוא הזכות השברירית, הזקוקה להגנת החוק והתרבות. השוויון המגדרי הוא הזקוק להגנה. הם נושאים את שם היהדות, אבל הם נושאים את שם היהדות לשווא. לא יהדות הם מקדמים, אלא גירסה מעוותת, שולית וקיצונית של פונדמנטליזם משיחי, גזעני ושונא נשים וכל מה שהוא אחר. ביהדות שלי מי שרוצה לבוא בין אנשים, ללמוד, לעבוד, לשרת, צריך להסכין עם קיומן של נשים בישראל בכל מקום, בכל משרד, כיתה, קרון רכבת, חנות ומדרכה.
הם אומרים ״תזוזי קצת, רק קצת לאחור. תתחשבי, תכבדי״, אבל זה לא עניין של התחשבות או של כבוד. זה עניין של קיום ושל אוויר. זה עניין של חופש ושל שוויון.
אנחנו לא נזוז הצידה. לא ננמיך את קולנו או נשפיל את מבטנו. אנחנו רוצות תקווה ואופק. אנחנו דורשות צדק.
אנחנו כאן.
ד״ר יופי תירוש היא סגנית דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, וממובילות המאבק בהפרדה בין המינים ובהדרת נשים.
