קשה לזהות בינינו קורבנות של טראומה מינית בילדות. אלה שלא מאושפזות או מאושפזים במוסד טיפולי כלשהו פתחו מנגנוני הסתרה והדחקה משוכללים שקשה לתאר. רק באחרונה התאבדו עוד שתי נפגעות במהלך שבוע אחד (נטלי וייסברג וחן מילוא, זכרן לברכה) שלא יכלו עוד לעמוד בסבל ושמים לו קץ.
אני וצוות "עושים צהריים" בגל"צ פתחנו בקמפיין בנושא כי אסור לשתוק יותר, חייבים לטפל בנושא הזה ברמה הממשלתית. בשבוע שעבר יצאתי עם הצוות של תוכניתי למרכז לבריאות הנפש באר יעקב, למחלקה החדשה המיוחדת לנשים בטראומה מינית. חזרתי משם נסערת. המפגש שלי עם י' למשל היה בלתי נתפס. צעירה מדליקה, בת 23, חייכנית עם צעיף כתום על הראש ומשקפיים עבות מאוד. י' נפגעה מינית בגיל מוקדם מאוד, ככל הנראה גיל שנתיים-שלוש, ועד גיל 11, אז עלתה לארץ ונגאלה מידי הפוגעים. היא מספרת שלמעט בעיות נפשיות קשות היא לא ידעה על הפגיעה. רק לפני שנים אחדות החלה ליפול ולהתעלף. עם ההתעלפויות החלו להופיע גם הדמויות שמשתלטות עליה. היא ספרה 14 דמויות שונות, בנות גילים שונים ואופי שונה לחלוטין. יום אחד בן זוגה ראה אותה מטיילת עם הכלבה ובלי משקפיים. כשהתקרב אליה שם לב שהיא רואה היטב, אבל מדברת אליו בגרמנית. כך התוודעו לאחת הדמויות, דמותה של אנסטסיה. אני שואלת את י' אם היא דוברת גרמנית והיא עונה שממש לא. אף מילה. ואיך זה שאנסטסיה לא זקוקה למשקפיים. מתברר שכל הדמויות שלה רואות מצוין לטענתה. "רק אני חצי עיוורת", היא צוחקת.
באותו נושא: פגיעה מינית בילדים
"איך את מטפלת במפלצות האלה? מגיע להם למות"
העובדות הסוציאליות שמטפלות בעברייני מין מספרות על השיחות עם פדופילים ואנסים, ועל הסלידה כלפיהן
חרדית שבנה הותקף מינית נלחמת במסורת ההדחקה
במגזר החרדי הורים שילדיהם הותקפו מינית חוששים מפגיעה בשמם הטוב (ובשידוך העתידי), מקשיבים לרב שמורה לא להתלונן ובכלל, לא תמיד יודעים להגיד מה בדיוק קרה. אמא אחת מביתר עילית החליטה להילחם בהשתקה
זה נשמע סנסציוני למדי, אבל האמת היא שמדובר בתופעה קשה ועצובה עד מאוד. מדובר בהפרעה קשה במיוחד שמתפתחת אצל נפגעות טראומה מינית קשה ומתמשכת בילדות. מאז שהבאתי בגלצ ואחר כך גם בטלוויזיה את סיפורה של תהילה בת ה 52 אישיויות, פגשתי עוד עשרות נשים שסובלות מאותה תופעה ממש בצורות שונות. החיים עם הדמויות קשים וגם מסוכנים. חלק מהדמויות יכולות לפגוע במי שנושאת אותן ואפילו להרוג. התופעה הזאת, ממנה סובלות בדרגה זאת או אחרת כ-30% מנפגעות הטראומה, היא רק אחת ממגוון תסמינים נוראים של הפוסט טראומה ממנה סובלות/ים הנפגעים מינית בילדותם. המומחים אומרים כי הפגיעה המינית בילדות היא הנוראית וההרסנית מכולן, יותר מכל סוג אחר של אלימות.
ילדה בת 4 מקופלת מתחת לשולחן
פגשתי בתופעה האיומה הזאת לראשונה לפני כ-20 שנה, בראיון שערכתי עם אורלי פרוינד בגלצ, ומאז היא לא מרפה ממני. התחלתי את הראיון עם צעירה נואשת להעמיד לדין את הדוד שפגע בה כל ילדותה, וסיימתי אותו באמצע עם ילדה בת 4 מקופלת מתחת לשולחן באולפן עם אצבע בפה מבוהלת ומפוחדת עד מוות.
המפגש איתה שינה את חיי. עיני נפקחו לראות את הפגיעה שמסביבי ואינני יכולה עוד לעצום אותן. אני מגויסת כולי מאז להראות לציבור את מה שאני ראיתי כדי שלא יוכלו יותר לשבת בשקט ויחליטו גם הם לעשות משהו.
זה נשמע סנסציוני למדי, אבל האמת היא שמדובר בתופעה קשה ועצובה עד מאוד
ילדים וילדות שנפגעו מינית, לא זוהו ולא אותרו מוקדם (כפי שקורה ברוב המקרים) ולא טופלו כראוי – הופכים במקרים רבים מאוד לאנשים פגועים, נכים נפשית, בלתי מתפקדים שתלויים בחסדי המדינה ובמשאביה. הטראומה המינית בילדות היא גורם מרכזי להתמכרויות, הפרעות אכילה, הפרעות נפשיות, עבריינות, עיסוק בזנות ואובדנות.
נדרשת מהפכה תפישתית ביחס הממסד לנושא ושינוי סדר העדיפויות. חייבים להשקיע קודם כל במניעה ואיתור מוקדם כדי למנוע את הפגיעות המיניות והשלכותיהן שעולות למדינה כסף רב. יש דרכים לעשות זאת ויש ארגונים שעושים דברים נפלאים וחשובים – צריך רק גוף אחד מרכזי שירכז את כל המערך הדרוש לבצע את השינוי.
גייסתי את אורלי פרוינד לעזרתי ויחד בנינו את החלום להביא להקמת תוכנית חירום ממשלתית להצלת הילדים והילדות הנפגעים/ות. הבחירות האלה הן הזדמנות מצוינת לחלץ מהמועמדים והמועמדות לכנסת הבאה התחייבות שיפעלו להקמתה. הם צריכים לזכור שהמדינה היא זו שאחראית לגורלם של הילדים והילדות שמעונים מינית בביתם או בסביבתם ואיש מאנשי החינוך לא ראה אותם. היא האחראית לכך שהם הופכים בבגרותם לאנשים מוכי טראומה, נכים נפשית ותלויים במשאביה. חובה על נציגי הציבור לקחת אחריות על ההפקרה ולעשות שינוי דרמטי בתשומת הלב וההשקעה שקיימת בתחום הקריטי הזה.
#הצילו את נפגעות ונפגעי הטראומה המינית בילדות
