ביום ה-138 לכהונתו השישית של ראש הממשלה נתניהו, אפשר לומר שיחסי ישראל-ארה"ב נמצאים במשבר אמיתי. העילה למשבר ברורה: ניסיון ממשלת נתניהו לקדם את חוקי המהפכה המשפטית.
המשבר עשוי להעמיק במידה שלא תאומץ פשרה המקובלת על הצדדים בישראל או אם תתקדם הממשלה במהפכה המשפטית. וושינגטון כנראה מחכה לראות מה יחליט נתניהו, לאן מועדות פניו. בבית הלבן הוא לא ידרוך לפני שתוכרע הסוגייה.
ב-28 במרץ, כשנשאל מתי יזמין את ראש הממשלה לבית הלבן, ענה הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן "לא אזמין את נתניהו לבית הלבן בעתיד הקרוב", והוסיף שהוא מודאג מהמצב בישראל בהקשר של המהפכה המשפטית. בתחילת אפריל פרסמה רשת Sky News דיווח שלפיו נתניהו יוזמן לביקור בבית הלבן בסוף אפריל. זה, כמובן, לא קרה.
מדובר במשבר בעל פוטנציאל נזק אדיר. יותר מהמשבר בתקופת הנשיא ברק אובמה ב-2015 סביב הסכם הגרעין עם איראן, ויותר מהמשבר בתקופת הנשיא ג'ורג' בוש האב ויצחק שמיר ב-1992 סביב האולטימטום להקפיא כל בנייה בשטחים, תמורת קבלת ערבויות אמריקניות שנדרשו לצורך בניית שיכונים לעולים הרבים מבריה"מ לשעבר.
הפוליטיקה בארה"ב מושתתת על קוד דיפלומטי ברור. למעט בתקופת כהונתו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, כל הממשלים התנהלו כך שאפשר היה להבין את מי הנשיא והממשל מחבבים וממי הם סולדים. המהירות שבה מגיע ראש ממשלה לבית הלבן, תלויה בצרכי הממשל בוושינגטון ובכימיה הבין אישית.
כך, משך הזמן שעובר בין השבעת ראש ממשלה בישראל לבין הגעתו לביקור ראשון בבית הלבן, איננו אקראי. מקופל בו מסר ברור הנוגע ליחסים בין הממשל בוושינגטון לראש הממשלה הישראלי.
כדי לבדוק לעומק את הסממן הזה במשבר הנוכחי, בדקנו כמה ימים לקח לכל אחד מראשי ממשלת ישראל להגיע לבית הלבן מיום השבעתו לראשות הממשלה, החל מ-1996, מועד כהונתו הראשונה של נתניהו.
כשהנשיא מחבב
לאחר רצח יצחק רבין, לקח לממשל בארה"ב בראשותו של ביל קלינטון, מספר ימים להתאושש מכך ששמעון פרס לא נבחר לראשות הממשלה, מה שטרף להם את הקלפים לגבי הניסיון של קלינטון לקדם הסכם שלום ישראלי-פלסטיני.
ועדיין, עברו רק 22 ימים מאז שנתניהו הושבע לכהונתו הראשונה ב-18 ביוני 1996 ועד שהתארח בבית הלבן. זהו משך הזמן הקצר ביותר של נתניהו מיום שנבחר באחת משש כהונותיו כראש ממשלה ועד שהתארח בוושינגטון, אבל היה מי שהקדים אותו.
נתון השיא שמור לראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. רק 10 ימים עברו מיום השבעתו לראשות הממשלה ב-1999 ועד שכף רגלו דרכה על מדשאות הבית הלבן, שם פגש את הנשיא קלינטון שהיה אז בשלהי כהונתו.
כנראה לממשל בוושינגטון היה חשוב גם לאותת כי הם שמחים על חילופי השלטון, וגם לא לבזבז ולו יום אחד בניסיון לקדם הסדר מדיני ישראלי-פלסטיני.
לא הרחק מאחוריו נמצא אריאל שרון. 14 ימים חלפו מאז השבעתו הראשונה לראשות הממשלה ב-7 במרץ 2001, עד שצעד במדשאות הבית הלבן.
היחסים של שרון עם הנשיא ג'ורג' בוש הבן היו חמים כל כך, עד שהשניים נפגשו שוב כעבור 98 ימים. בוש העריץ את שרון הגנרל, הרעיף עליו תשומת לב כמו שרק נשיאים שמחבבים אדם יודעים לעשות.
גם אהוד אולמרט עקף את נתניהו בשיא ההתייצבות בבית הלבן. אולמרט הושבע כראש ממשלה ב-4 במאי 2006, וכעבור 19 ימים הוא כבר נח על הכורסא בחדר הסגלגל, שם פגש בנשיא ג'ורג' בוש הבן.
להשקיע היכן שמשתלם
מאז הכהונה הראשונה, משך הזמן בין השבעתו של נתניהו לראשות הממשלה ועד הרגע שהוא מגיע לבית הלבן הולך ומתארך. השבעתו השנייה הייתה ב-31 במרץ 2009, ורק אחרי 49 ימים הגיע נתניהו לפגישה עם הנשיא ברק אובמה. כימיה ואמון לא היו שם, וההזמנה המאוחרת יחסית הייתה בהחלט איתות לבאות.
כהונתו השלישית של נתניהו, שהושבע ב-18 במרץ 2013, קשה למדידה בהקשר זה, מכיוון ששלושה ימים אחרי השבעתו הוא נפגש בישראל עם הנשיא אובמה, בביקור שתוכנן מראש. אחרי הביקור עברו 194 ימים עד שנתניהו הוזמן לבית הלבן.
נשיאי ארה"ב אינם מרבים להיפגש עם ראשי מדינות בתדירות גבוהה, למעט במקרים חריגים, כך שקשה לדעת האם פרק הזמן הארוך נבע מחוסר כימיה או מהעובדה שנפגשו כבר בישראל. מסיבה זו לא הכנסנו את הנתון הזה לסיכום.
את אותו עיקרון החלנו גם על כהונתו השנייה של אריאל שרון. 94 ימים אחרי השבעתו פגש שרון את בוש בירדן, שם ביקר הנשיא האמריקאי. בוש הזמין את שרון ואת ראש הרשות הפלסטינית הנצחי, מחמוד עבאס.
59 ימים אחרי אותה פגישה, ראש הממשלה נפגש ביחידות עם בוש בבית הלבן. היה זה היום ה-153 לכהונת שרון. גם את הנתון הזה איננו מכניסים למשוואות לאור אותן סיבות.
בינתיים, משך הזמן הארוך ביותר שנתניהו חיכה להזמנה מהבית הלבן שמור לכהונתו הרביעית. הוא הושבע לתפקיד ב-14 במאי 2015 וירד מהמטוס רק כעבור 180 ימים.
הרקע לדחיית ההזמנה היתה הביקורת הקשה של נתניהו על הסכם הגרעין המתגבש עם איראן שנעשה בתמיכת הנשיא אובמה. חוסר החיבה ההדדי הפך לעניין גלוי ומדובר בכלי התקשורת.
פרט מפתיע מתגלה בכהונת נתניהו החמישית, כאשר בבית הלבן ישב מי שנחשב לידידו – הנשיא דונלד טראמפ. למרות החיבה ההדדית, והפרסומים שנתניהו מעדיף את טראמפ על פני הילארי קלינטון – עברו 122 ימים ארוכים מאז השבעת נתניהו ב-17 במאי 2020 ועד שהנשיא הזמין אותו לפגישה בחדר הסגלגל.
אם אפשר היה לחשוב שההתארכות בזמנים נובעת מהתרחקות הממשל בוושינגטון מישראל באופן כללי, כהונת נפתלי בנט מוכיחה אחרת. בנט הושבע לראשות הממשלה ב-13 ביוני 2021, וכעבור 75 ימים התארח בבית הלבן, שם פגש את הנשיא ג'ו ביידן. כלומר, אם אתה ראש ממשלה שאיננו נתניהו, משך הזמן שייקח לך להגיע לבית הלבן מתקצר.
כהונתו של יאיר לפיד כראש הממשלה לא נכנסת למשוואה משום שכיהן מרבית הזמן בממשלת מעבר לפני הבחירות לכנסת ה-25. לפיד הושבע לתפקיד שבועיים לפני הביקור המתוכנן מראש של הנשיא ביידן בישראל. הוא פגש בו בארץ ולא הגיע לבית הלבן.
הממשל בוושינגטון אינו נוהג להתערב במערכות בחירות בישראל וגם לא אוהב לבזבז אנרגיה לחינם. מרגע שנודע על היציאה לבחירות, הצביעו הסקרים על כך שיש סיכוי קלוש שלפיד ימשיך בתפקידו, ובבית הלבן לא אוהבים להשקיע היכן שלא משתלם.
ליטוף או סטירת לחי
בשבוע שעבר ביקר בכנסת יו"ר הקונגרס קווין מק'קארתי הרפובליקני, שהצהיר כי אם ביידן לא יזמין את נתניהו בקרוב, הוא יוזמן לוושינגטון על ידי הקונגרס והעומד בראשו. אמירה שלא ברור אם היא ליטוף או סטירת לחי מצלצלת לנתניהו. מדובר בתסריט בלהות עבור נתניהו, וספק אם יגיע לוושינגטון לבקשת הקונגרס כשהוא יודע שהדלת של הנשיא ביידן בבית הלבן סגורה בפניו.
נתניהו וממשלתו שכחו לרגע שהאג'נדה הדמוקרטית מצויה בלב ליבם של יחסי ארה"ב-ישראל, והבית הלבן בוחר להזכיר להם זאת.
מאז תום המלחמה הקרה והתפרקות הגוש הקומוניסטי, הקשר בין ישראל לארה"ב איננו אילוץ אמריקאי, לצורך עצירת התפשטות הקומוניזם במזרח התיכון, כפי שהיה בעבר. הציר המרכזי של הקשר נובע מהיותה של ישראל דמוקרטיה יציבה ובבואה של ארה"ב באזור.
אירועי הטרור של ה-11 בספטמבר 2001 חידדו עוד יותר את "האג'נדה הדמוקרטית" בוושינגטון. באותה תקופה הממשל האמריקאי הפך לכת מיסיונרית של הפצת הדמוקרטיה בעולם, ושלח כוח צבאי אדיר למרחק של חצי גלובוס ובזבז טריליוני דולרים, כדי להפיל ממשלים אוטוריטריים ערביים ובניסיון להעמיד תחתם משטרים דמוקרטיים במזרח התיכון. עכשיו מכהנת בישראל ממשלה שמנסה למוטט את המשטר הדמוקרטי-ליברלי ומבחינת הממשל הדמוקרטי בארה"ב מדובר במצב בלתי מתקבל על הדעת ובצעד שעשוי להוות נקודת מפנה ביחסים.