שבוע בלבד נותר לנתניהו עד החזרת המנדט לנשיא. החזקת המנדט על ידי נתניהו ללא קיומם של שיחות או מגעים קואליציוניים באופן נראית תמוהה. מדוע נתניהו מסרב לשחרר את המנדט ולהעבירו לבני גנץ כמתבקש? זה לא שסיכוייו של גנץ להרכיב ממשלה טובים יותר. אבל נתניהו כנראה מבין משהו שאחרים לא, והוא מפחד.
נתניהו הוא ראש הממשלה ה"לא נבחר" ביותר בתולדות ישראל. הוא יושב על כיסאו מכוח עקרון הרציפות השלטונית, אולם הוא וממשלתו לא זכו לאמון הציבור והכנסת מאז הכנסת ה-20. מדובר במצב חסר תקדים: ממשלה וראש ממשלה הממשיכים לכהן בתפקידם למרות שלמעשה נבחרה כנסת חדשה פעמיים ובשתי הפעמים לא ניתן אמון בממשלה. נתניהו כעת הוא ראש הממשלה עם הכי פחות לגיטימציה אי פעם.
אם לא תוקם ממשלת אחדות, וכל עוד כחול-לבן תתעקש על לא לשבת עם נתניהו לאחר הגשת כתב אישום הסיכויים לכך קטנים מאוד – ייתכן ואין מנוס מהקדמת הבחירות לכנסת ה-23. אולם הטבע שהתרגלנו אליו של נתניהו כראש ממשלת מעבר נצחי עד להקמת הממשלה הבאה, אינה מחויבת המציאות. אופציה שלא מספיק מדוברת עד כה היא הקמת "ממשלת מרכז-מיעוט-בחירות" בראשות גנץ.
זו ממשלה שבה תהא חברה רשימת כחול לבן ושתזכה לרשת ביטחון חד-פעמית שיעניקו לה ישראל ביתנו, העבודה, המחנה הדמוקרטי והרשימה המשותפת (62 עד 65 ח"כים). מיד אחרי הקמתה תתפזר הכנסת ונצא לבחירות לכנסת ה-23 כשעל כיסא ראש הממשלה יישב גנץ ולא נתניהו. גנץ ימנה שרים זמניים לחודשי הבחירות.
הטבע שהתרגלנו אליו של נתניהו כראש ממשלת מעבר נצחי עד להקמת הממשלה הבאה, אינה מחויבת המציאות. אופציה שלא מספיק מדוברת עד כה היא הקמת "ממשלת מרכז-מיעוט-בחירות" בראשות גנץ
אמנם תהא זו ממשלת מעבר, שסמכויותיה מוגבלות אולם ממשלה כזו תהיה בעלת לגיטימציה גבוהה יותר למשול מהממשלה הנוכחית בראשות נתניהו, שנשענת עדיין על לגיטימציה של הכנסת ה-20. על האינטרס של בני גנץ ורשימתו בממשלה כזו אין מה להרחיב, הרי הרבה יותר קל וכדאי לצאת לבחירות שלישיות כראש ממשלה מכהן. אולם ממשלה כזו עשויה גם לשרת את האינטרסים גם של רשימות אחרות.
אם יוצאים לבחירות נוספות לליברמן יש עניין בהרחקת נתניהו מלשכת רה"מ, על מנת לצמצם את יכולתו לפעול נגדו כפי שעשה בבחירות האחרונות. תמיכתו בהקמת ממשלת מיעוט לא תהווה הפרת הבטחה לבוחר, כיוון שישראל ביתנו לא תיכנס לממשלה שאיננה ממשלת אחדות אלא תעניק לה רשת ביטחון חד-פעמית, לאור מצב החירום הפוליטי שנוצר.
במקרה כזה ליברמן יקבע כי הגורם לאי-הקמת ממשלת האחדות שרצה בה הוא נתניהו, על כן כדי להגדיל את הסיכוי להקמת ממשלת אחדות אחרי הבחירות לכנסת ה-23 הוא בוחר להזיזו מכיסא רה"מ. בכך ליברמן הופך לאדם ש"מעלה ומוריד ראשי ממשלות" בישראל ויחזק את מעמדו הפוליטי.
תמיכתו של ליברמן בהקמת ממשלת מיעוט לא תהווה הפרת הבטחה לבוחר, כיוון שישראל ביתנו לא תיכנס לממשלה שאיננה ממשלת אחדות אלא תעניק לה רשת ביטחון חד-פעמית
גם אם מפלגת העבודה והמחנה הדמוקרטי מעוניינות לשבת בממשלה עם גנץ הן תצטרכנה להבין שהדבר יהפוך אותה לממשלת מרכז-שמאל ולא יאפשר לליברמן להעניק לה רשת ביטחון. על שתיהן תחול חובה לוותר בנושא זה כדי להוביל למערכת בחירות כשבלשכת רה"מ לא יישב עוד האדם המסית נגדם. המהלך יהווה גם קיום הבטחתם לבוחר להביא לסיום כהונת נתניהו. גם רוב חברי הרשימה המשותפת (למעט בל"ד) עשויים להסכים להעניק רשת ביטחון חד-פעמית לגנץ מאותו טעם שצוין וגם לאור שהמליצו עליו לנשיא להיות זה שירכיב ממשלה.
אמנם מדובר במהלך מרחיק לכת ובחירות נוספות הן חלום בלהות עבור חלקינו, אבל בחירות נוספות כשנתניהו בראשות הממשלה עשויות להוות גורם מדרבן מספיק שיוביל את הגורמים הרלוונטיים להוציא לפועל תוכנית שכזו. למה נתניהו מפחד? כי העברת המנדט לגנץ בעוד שבוע, גם אם לא יצליח להרכיב ממשלה, עשויה לסמן את סוף דרכו. ייתכן שלאור פחדיו מתסריט שכזה, עתה נתניהו יהיה מוכן לסחור במטבעות פוליטיים שלא הסכים עדכה לסחור בהם במסגרת המשא-ומתן להרכבת ממשלה.
