"העדפתי להישאר לבד כל החיים מאשר לחזור להיות איתו"

משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך

"כשהייתי בת 28 הכרתי אותו. גרתי אז בהודו ועבדתי בסוכנות נסיעות. הוא הגיע לסוכנות שבה עבדתי כדי לקנות כרטיס טיסה. לא היינו חברים או משהו כזה. אחותו הציעה לי להתחתן איתו וככה היה – כנראה זה היה אמור לקרות. הכל מלמעלה את יודעת….

"עשינו עלייה לישראל לפני שמונה שנים, הילד שלנו היה אז בן שלוש וחצי. אנחנו דתיים אז הגענו לירושלים וגרנו בשכונת סנהדרין בעיר. למדתי קורס סייעות ועבדתי פה, וגם הוא התחיל לעבוד בתור נהג. לא היה לי אף אחד בארץ, לא משפחה ולא חברות. כלום. לאט לאט הכרתי נשים שהפכו לחברות ועזרו לי.

"כבר לפני החתונה הוא אמר לי שהוא טיפוס עצבני. לא התייחסתי לזה יותר מדי, חשבתי שאפשר לטפל בו. הייתי כל כך בטוחה שאשנה אותו שזה לא הטריד אותי בכלל. אבל עוד ביום הראשון של החתונה ראיתי למה הוא התכוון. הוא רב עם אחותו ונהיה לי בלגן שלם שהמשיך כל חיי הנישואים שלנו.

"שמעתי סיפורים על נשים שהיו עגונות במשך 20 שנה וכבר הייתי בטוחה שגם אני אמצא את עצמי במצב שלהם"

"לפני ארבע שנים פתחתי תיק בבית הדין הרבני, אבל הרבנים שלו ביקשו שאעשה שלום בית והסכמתי. החלטתי לתת לנישואים שלנו הזדמנות אחרונה. לצערי ראיתי שלא רק שלא הסתדרנו, המצב בבית הפך להיות יותר גרוע. התחלנו בטיפול פסיכולוגי ביד שרה והתחזקתי הרבה בזכותם, אבל הוא הפסיק את הטיפול ואני נכנסתי לדיכאון. פחדתי על עצמי, לא היה לי כוח מבחינה נפשית. הרגשתי שהמים עלו עד למעלה, וידעתי שאני עומדת לטבוע. שאם אני נשארת איתו עוד שניה, זהו – אני גומרת עם החיים שלי.

"למה לא עזבתי קודם? כי לפרק את המשפחה זה תמיד קל. תמיד חשבתי שבמקום לפרק אני רוצה לבנות. ניסיתי בכל דרך להציל את המשפחה שלי. והייתה לי תקווה, תקווה שהכל יהיה בסדר, שנלך לטיפולים ושזה יעזור לכולנו. אז הלכנו לטיפולים אבל הוא לא התמיד בהם ולא שיתף פעולה.

"כשראיתי שהנישואים שלנו משפיעים על הבן שלי, התעוררתי. אמא לא יכולה לראות את הבן שלה סובל. לפעמים את יכולה להגיד שבסדר, קורה. אבל אחרי גבול מסוים אי אפשר יותר. ב-2 לפברואר 2016 פתחתי תיק בבית משפט ובבית דין רבני. הציעו לי לא להיות בבית באותו ערב שהוא מקבל את התביעה, ובאמת חברה באה לאסוף אותי ואת הילד ועברנו לגור אצלה. מאז שיצאתי מהבית לא חזרתי אליו.

שמחה שהשתחררתי, אבל זה כואב

"הוא לא הסכים לוותר. כל הזמן בדיונים בבית הדין היה אומר שהוא רוצה שלום בית, שהוא אוהב אותי. היה לי ברור שאין סיכוי. היה קשה לדיינים לשכנע אותו לתת גט. הם ניסו המון פעמים להסביר לו שהוא לא יכול לחייב אותי להיות איתו. האוזניים שלו היו סתומות. הוא עקשן, זה חלק מהבעיה.

"בינתיים שכרתי דירה בשכונה אחרת בירושלים. עברתי המון טיפולים נפשיים, גם הילד עבר. ברוך השם החברות שלי תמכו בי וגם הרב שלי עמד לצדי ונתן לי כוח נפשי. הוא גם בא לדיון להעיד בשבילי. שמעתי סיפורים על נשים שהיו עגונות במשך 20 שנה וכבר הייתי בטוחה שגם אני אמצא את עצמי במצב שלהם. שזה ימשך לנצח, עד שאני אמות. אבל לא הייתי מוכנה לוותר על עצמי ועל הילד שלי בשום אופן. העדפתי להישאר לבד כל החיים מאשר לחזור להיות איתו.

"בשלב מסוים הגעתי לארגון "יד לאישה". הם נתנו לי רק לא רק תמיכה משפטית, אלא גם נפשית. עורכת הדין והטוענת הרבנית, תהילה כהן, וגם העובדת הסוציאלית – הייתי כמו אחות שלהן, כמו בת משפחה. הן דאגו לנו להכל, שלא יהיה חסר לנו כלום. תהילה באה לבית הדין וביקשה סנקציות. התחילה עם עיקולים של חשבון בנק וכשראתה שזה לא עובד ביקשה לפגוע במקום העבודה שלו. אני תמיד אמרתי שהדבר היחיד שיפגע בו הוא הכסף, חוץ מזה שום דבר לא יגרום לו לשנות את דעתו.

"אני יודעת מה אני והילד שלי עברנו במשך 14 שנים. אני עדיין מכבדת אותו ואת העובדה שהוא האבא של הילד שלי, אבל היו דברים שאף אישה לא הייתה אוהבת"

"אבל גם אז הוא עשה לנו בעיות. הציב תנאים ואז התחרט. פעם אחת הוא לא הגיע לדיון. ואז הגיע הרגע שבית המשפט הוציא צו הבאה ופקודת מעצר ועוד עיקולים. לדיון האחרון כבר הביאו אותו שוטרים. הוא היה שבור, הבין שאין לו אופציה אחרת. וזהו, זה נגמר.

"אני שמחה שהשתחררתי, אבל זה כואב. ממש כואב. עדיין לא התאוששתי ממה שקרה. להיות גרושה זה לא כיף, לפרק את המשפחה זה לא נעים. עברתי טראומה בחיי הנישואים ואני עדיין לא במצב שאני יכולה לחשוב על להמשיך הלאה. זה לא פשוט בשבילי. כרגע המטרה שלי היא לעמוד על הרגליים ולעזור לבן שלי.

"כאישה דתייה זה כל כך סימבולי עבורי שקיבלתי את הגט עכשיו, כמה ימים לפני חג פסח. אחרי 14 שנים של נישואים לא טובים ואחרי שלוש שנים שבהן נאבקתי למען החופש שלי ולא ויתרתי – יצאתי מעבדות לחרות".

מהמקום הכי נמוך – לחירות || ארבעה סיפורים

חם

חיילים קיבלו הוראה לפנות בסיסים בדרום הארץ. אלו שנותרו מופקרים בלי יכולת להתמגן

❘ מערכת המקום