כיום כבר ברור שלא נצליח להכניס מספיק פמיניסטיות לכנסת, למרות שרוב המועמדות הן בסך הכל בעד המאבק באלימות מגדרית. גם הגברים המכהנים בכנסת בעד המאבק, מילולית לפחות. הם נואמים נגד התופעה וממש רוצים להיות בצד הנאור מגדרית של הקשת הפוליטית. אך למעשה הם לא עושים הרבה, במיוחד אלו מהקואליציה שיכולים.
בפועל הכנסת היוצאת עשתה הרבה כדי לפגוע בתכנית הארצית למאבק באלימות נגד נשים. חברות הכנסת מהקואליציה לא נקפו אצבע כאשר תקציבים ממשלתיים המיועדים לתכנית נעצרו אי שם באוצר, הן גם הצביעו נגד ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את תופעת רצח הנשים בישראל ולקחו חלק בתהליכי החקיקה האנטי פמיניסטיים בחוק ״הפללת הלקוח״, שהצליח לעבור בקושי בגרסתו המסורסת.
בשנה שעברה נרצחו 26 נשים על רקע מגדרי, 14 מהן היו נשים ערביות. תדירות מקרי הרצח האכזריים דחפו אלפי נשים לרחובות בדצמבר האחרון, והפוליטיקאים שרחרחו את הבחירות באוויר יצאו למופע סולידריות מזויף עם המחאה. אז הגיע הזמן ללמד את חברי הכנסת לעתיד מה אפשר לעשות מתוך המשכן הנחשק לטובת המאבק של נשים ערביות ויהודיות על החיים שלהן.
ניטור, הרחקת גברים ואיסוף נשק חם
נתחיל בהקמת יחידה או ארגון שיעשה ניטור של כל מקרי הרצח והטיפול המשטרתי בהם, כולל הגשת כתבי אישום ומגמת הענישה. כאשר שמונים אחוז ממקרי הרצח של נשים ערביות לא מפוענחים, ורוצחי נשים יהודיות מקבלים הקלות בעונשים – צריך לתעד את הכל ולעשות מעשה. הגוף הזה גם ייתן הערכה לתפקוד המשטרה בטיפול בעבירות מגדריות בכל מחוז, ויסלול את מסלול הקידום של אנשי משטרה בהתאם לרמת התפקוד שלהם בנושא פשיעה מגדרית.
ויש את נושא התאמת שירותי המשטרה לנשים ערביות. הנתונים מראים ש-75 אחוז מהנרצחות הערביות פנו למשטרה והתלוננו על איומים ופגיעה. בדומה למערך של חוקרי ילדים, יש לייצר במשרד הרווחה מערך של חוקרות ערביות שמתמחות באלימות במשפחה שתדענה להעריך מסוכנות.
בנוסף, במקרה של אלימות במשפחה יש להרחיק מהבית את הגבר החשוד באלימות לתקופה ארוכה. ליצור מתקן חולות, רק לגברים אלימים שבו הם ישהו עד למשפט. זאת כדי לא לפגוע בפרנסת המפגע ועדיין להרחיק את הסכנה מהסביבה הטבעית של הקורבן. מודל כזה יאפשר לאישה ולילדים להישאר בבית ולא לחיות במקלט חירום, שם הם למעשה נכלאים ונענשים במקום הגבר האלים. ואגב, פתרון כזה יהיה זול יותר למדינה מאשר העתקת מגורי האשה למקלט. ובמקרה של הרבה גברים ערבים, צו הרחקה משטרתי הוא בדיחה שלא נאכפת. כאשר כל בני המשפחה גרים במרחק הליכה אחד מהשני ולפעמים אחד מעל השני, אף אחד לא באמת מורחק מלבד האישה עצמה.
כאשר רוב הנשים נרצחות בירי מנשק חם, בדרך כלל בלתי חוקי, צריך לא רק להתחיל לאסוף את הנשק הזה, אלא לעצור את הברחתו. המקור של אמצעי הלחימה הללו הוא לא בחנויות אלא במחסנים הגדושים של הצבא, ואת ההברחות האלו יכול לעצור רק משרד הביטחון. לטובת הנשים היהודיות שאף הן נפגעות מטרור הנשק בביתן, אפשר בינתיים להגביל את השימוש בנשק חוקי במרחב הציבורי. כך למשל לא לאפשר למאבטחים לחזור הביתה עם האקדח שלהם, ולבטל רישיונות נשק לגברים אלימים או חשודים באלימות מגדרית.
יש לחייב כל רשות בישראל להגיש למשרדי הפנים, הרווחה, החינוך ולמשרד לביטחון פנים תכנית הוליסטית יישובית כוללת למאבק באלימות מגדרית שתהיה מתוקצבת ומעוגנת בתקציב הרשות השנתי. הרכזת היישובית (ולא רכז עיר ללא אלימות) תכלול בה פעילות ציבורית וחינוכית, תכניות מניעה קהילתית, קורסים בנושא העצמה כלכלית והגנה עצמית, ועוד מגוון מיומנויות נחוצות לנשים נפגעות אלימות או לנשים שעלולות להיחשף לסכנה כזו.
בעבר הוצע להקים מנהלה מורחבת שתפעל ממשרד ראש הממשלה לטיפול בנושאי אלימות מגדרית. אני חושבת שפעולה מותאמת ליישוב או לרשות היא ברת ביצוע והרבה יותר ישימה. ואגב, רמת הבקיאות שהפגין ראש הממשלה במהלך הביקור במקלט לנשים מוכות הייתה מבזה, כך שלא הייתי מתקרבת למשרד ראש הממשלה עם הנושא הכאוב הזה בלי להחליף את העומד בראשו. שזה רעיון טוב לא רק למאבק שלנו באלימות מגדרית.