הדיווח על התפשטות נגיף הקורונה במגזר הערבי כולל פריט מעניין ביותר: בכפר דבורייה, שלמרגלות התבור, נדבקו התושבים המקומיים מתושב אחר, שנדבק בנגיף כשעבד בבית אבות במושבה יבניאל. כלומר, התפשטות התמותה בין הקשישים המתגוררים בבתי האבות אינה מחסלת רק את בני השמונים פלוס והתשעים פלוס, אלא פוגעת גם במי שבא במגע חיצוני עם עובדי המוסדות הללו.
העובדה שבתי האבות לא סומנו מלכתחילה כיעד דחוף ומיידי לטיפול – עריכת בדיקות, מיגון אנשי צוות, הפרדה בין דיירים בריאים לחולים, בידוד חולים מאובחנים וכדומה – היא מחדל בקנה מידה לאומי. אם חודש לאחר פרוץ בהלת הקורונה הקשישים ממשיכים למות כמו זבובים לכודים, ורק לפני ימים ספורים יוצאת הוראה לתת למוסדות הללו טיפול מיוחד ולהחיש לשם ערכות בדיקה בכמות ניכרת – מישהו פישל פה בגדול.
הילה קורח ראיינה את מנכ״ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, אתמול בחדשות 13. בתמצית, קורח רצתה לדעת מדוע לא נעשה דבר בנושא הזה מוקדם יותר. בר סימן טוב, כמו רבים מבוגרי האוצר, העביר את התשובה לפסים אחרים כשהסביר שאחוז תמותת הקשישים אצלנו הוא מהנמוכים בעולם. היא שואלת על שחור, הוא מדבר על לבן. אבל קורח התעקשה ובר סימן טוב נאלץ להודות, בשפה רפה, שאפשר היה להתנהל טוב יותר בעניין בתי האבות. תודה רבה, באמת.
באמת ברסי? זה כל מה שיש לך לומר כאן? הרי כתבי הבריאות משדרים מבתי האבות נונסטופ ומתריעים מתחילת המשבר על התמותה הגוברת שם ועל העובדה שהבניינים הללו הפכו למלכודות מוות. אלמוג בוקר אפילו הפך את זה לפרויקט אישי וממש התחנן בשידורים חיים מ״משען״ בבאר שבע, אולי מחנה הריכוז האפקטיבי ביותר לקשישים גוועים מקורונה, שתשנעו לבתי האבות את כל הציוד האיבחוני, המיגוני והטיפולי הנדרש. ואני יודע, כמו שאתה יודע, שאתם צופים בזה כל הזמן.
המחדל של בתי האבות חושף עד כמה למשבר הקורונה אין פרויקטור שמנהל את הכל מלמעלה. ליצמן יודע לעשות פוליטיקה ולחתום על הצעות של אחרים כשהן לא מזיקות לחרדים שלו, אבל חוץ מזה אין לו מושג וחצי מושג במה שקורה, וכבר היה צריך לפטר אותו מתפקידו (שלא לדבר על כך שהשתתף ברצון בהדבקה יזומה של אחרים בנגיף – כלומר באותה תפילה מרובת משתתפים שנערכה לאחר שהוא עצמו הוציא הוראת בידוד גורפת ונאסרו תפילות המוניות). כן, כן, אני יודע, בממשלת ישראל שר אינו נמדד לפי תיפקודו אלא לפי הכוח הפוליטי שיש מאחוריו, וליתר דיוק לפי מידת הנזק המיידי שהוא מסוגל לגרום לראש ממשלה שהוא נאשם פלילי שמבקש לשלוט במערכת שמעמידה אותו לדין והוא צריך בשביל זה את החרדים של ליצמן.
אבל פרויקטור כזה לניהול המשבר הוא צו השעה. נפתלי בנט רוצה להיות האיש הזה, אבל יש יותר סיכוי שנראה חזירים מעופפים נוחתים בבית הכנסת שלו ברעננה מאשר ששרה נתניהו, ראש הממשלה בפועל, תסכים לתת לו כוח נוסף ועוד יותר סמכויות ויוקרה.
פרויקטור לניהול המשבר הוא צו השעה. בנט רוצה להיות האיש הזה, אבל יש יותר סיכוי שנראה חזירים מעופפים נוחתים בבית הכנסת שלו ברעננה מאשר שיינתן לו כוח נוסף
נתניהו יודע לנהל את המשבר הזה כמו שהוא יודע לנהל כל משבר אחר: בלחץ ובהיסטריה, עם קבלת החלטות בשליפה שחלקן משתנות מרגע לרגע בהתאם ללחצים הפוליטיים ולמשב הרוח בחוגי מקורביו. הוא מנהל את הקורונה כמו שניהל את משבר המגנומטרים בהר הבית, עם המון הופעות בתקשורת וניסיון לתת תחושה שיש בעל בית – כשבעצם המדיניות בפועל מוכתבת על ידי בר סימן טוב, שנתפס אצלו כצעיר רציני ויעיל שצריך להקשיב לו. לא דרג מיניסטריאלי, לא דרג מחליט, לא מישהו שאי פעם ניהל מערכות ענק במצב חירום. כלום.
איפה שרון של הקורונה?
כשאני אומר שדרוש פרויקטור לאומי, אני מתכוון למישהו שימונה על ידי ראש הממשלה כדי שיהיה כתובת העל לטיפול בעניין הזה. כשהגיעו לכאן מיליון וחצי יהודים מברית המועצות לשעבר, היה ברור שצריך בולדוזר רציני שינהל את כל זה. שיהיה מעורב בארגון סלי קליטה, יאגם משאבים פיננסיים, יפשט את תהליכי השיכון והבנייה, שיארגן מרכזי קליטה מסודרים לעודף הדמוגרפי שישראל לא הייתה מסוגלת לספק לו פתרון קבע בן לילה ושיהיה כתובת אחרונה לכל הפניות בנושא. יצחק שמיר מינה את אריק שרון לשר שיכון ובינוי עם סמכויות מורחבות והפך אותו לאחראי על פרויקט הקליטה העצום הזה.
אפשר לומר על שרון הרבה דברים, אבל גם מבקריו יסכימו שהיה בולדוזר בעל עוצמה. הטיפול במשבר הקורונה הוא פרוייקט לאומי וצריך היה למנות לו אחראי לאומי בדרג הזה. בפועל, מונה פרוייקטור כזה, האלוף במילואים רוני נומה, לנהל בפועל את ענייני המדגרה הנגיפית הקרויה בני ברק וזהו זה, בערך.
כשאני אומר שדרוש פרויקטור, אני מתכוון למישהו שימונה על ידי ראש הממשלה כדי שיהיה כתובת העל לטיפול בעניין הזה
אז למה אין פרויקטור לאומי? כי בבלפור כנראה לא יסכימו ששום החלטה קרדינלית בעניין משברי שכזה תעבור דרך מישהו שלא קוראים לו נתניהו. כי צריך להראות שם עד כמה ראש הממשלה הוא אחד ויחיד בדורו והוא, ואין בלתו, הוא שיציל את עמו לא רק מהשמדה על ידי האיראנים – אלא גם מכליון מול הקורונה. אגו פוליטי שאותו ינצל נתניהו במאבק ההישרדות שלו, כמו גם כחלק מהקמפיין שלו לקראת הבחירות הרביעיות ההולכות ומתרגשות עלינו.
בשורה התחתונה: נתניהו הוא האחראי העליון לניהול הכושל של המשבר הזה. עד לרגע זה, מתו מאה בני אדם, רובם העצום בגלל פאשלות ניהוליות של נתניהו, ליצמן, בר סימן טוב ואחרים. אחרי המשבר נעבור דרך המתווה המקובל: מבקר המדינה יגיד שהוא בודק, אחרי שנה יוציא דו"ח שמשבח את התנהלות נתניהו ומקורביו ומפיל את האשמה על בר סימן טוב או על כל דרג פקידותי אחר שלא מחזיק בכוח פוליטי. הממשלה, כולל גנץ, לא תעשה כלום כדי להמשיך ולשרוד ומחשש שנתניהו יקדים בחירות. עתירות לבג״צ שתוקם ועדת חקירה ממלכתית יגולגלו על ידי השופטים מכל המדרגות בטענה שהדבר חורג מסמכותו.
התעלמות מכוונת מבתי האבות?
ואני מציע להביא בחשבון דבר נוסף: מותם של עשרות הקשישים הללו ספג התעלמות בשל שיקול קר. מישהו, ואולי יותר מאחד, משך בכתפיו ואמר לעצמו: מה הנזק, לכל הרוחות, בכך שכמה עשרות (ואולי גם כמה מאות) קשישים, בני שבעים ושמונים ותשעים פלוס, חולים ממילא, הולכים לעולמם כמה חודשים מוקדם יותר ממה שבריאותם הרופפת היתה מאפשרת להם בלאו הכי.
ראשית, מותם המוקדם חוסך למדינה מיליוני שקלים בקצבאות זקנה, בטיפולי בריאות מסובסדים, במימון שירותים מוזלים לקשישים וכן הלאה. ושנית, כולנו הרי יודעים למי קשישים מצביעים במדינה הזו בדרך כלל. וכשיגיעו הבחירות הקרובות הם לא יוכלו יותר להצביע, נכון? אז איזה נזק בדיוק ייגרם אם הם ימותו עכשיו ולא אחר כך. אפילו המשפחות שלהם יגידו תודה על כך שזה נגמר ושזה חוסך להם תשלומים על בתי האבות.
לא מאמינים שיש מי שחושב ככה? תחשבו שוב. אני מכיר עוד כל מיני חישובים ציניים מהסוג הזה, כלומר כאלה שמביאים בחשבון שחיי תושבים מסוימים במדינה הזו שווים פחות. למשל, התעלמות מניצולי שואה שגוועים ממחסור בתרופות ובמזון. למשל, התעלמות מקשישים שקצבת הזקנה שלהם עומדת על 2,600 שקל ושעלתה בשנים האחרונות בשישה שקלים תמימים (שראש הממשלה, בני ביתו ושריו ינסו לחיות עם הדבר הזה).
אני מציע להביא בחשבון דבר נוסף: מותם של עשרות הקשישים הללו ספג התעלמות בשל שיקול קר
או למשל, התעלמות מתושבי עוטף עזה שכבר כמה שנים חוטפים טילים, רקטות, בלוני תבערה וריפוי נפץ, רואים את שדותיהם כלים בעשן ואת ילדיהם שרויים במצוקות נפשיות ובטראומות ליליות. שום תוכנית חירום, שום ביקור ביישובים, שום הקמת מנהלת לטיפול בנושא הזה, שום מדיניות ביטחונית מסודרת ומפורטת שניתן להציג לתושבים, שום התעניינות מינימלית. רק תשלום פרוטקשן במזומן לחמאס בסך 15 מיליון דולר בחודש.
אז כן, זה הקו המשותף בין כל המקרים הללו. ניצולי שואה, קשישים, תושבי עוטף עזה – וגם הישישים בבתי האבות שמתים כמו זבובים מהקורונה. כולם חסרי משמעות, נטולי כוח פוליטי, לא מחזיקים עסקים חובקי עולם משפיעים ורווחיים – וכולם, במקרה, כנראה גם לא הציבורים שבאופן מובהק שמים בקלפי פתק עם שלוש אותיות מסוימות.
