ביום שישי ה-19.1.2019, בשעה 14:42, התקשר גורם מטעם משפחתו של יהודה ביאדגה מבת ים למשטרת ישראל והתריע כי יהודה, הלום קרב ומתמודד נפש, יצא מביתו עם סכין. כל הפרטים האלה, על כל הרגישויות והמשמעויות שלהם, נמסרו למשטרה באותה שיחה. בבואה לעצור את ביאדגה, ניתן למשטרה מידע שיכול היה לסייע לה להיערך למעצרו באופן אחראי ומושכל, והשוטרים יכולים היו תיאורטית להיערך אחרת.
האם המידע שנמסר בטלפון למשטרה חלחל לכוחות בשטח? לא ברור.
ב-50 הדקות הבאות נעשו מספר שיחות נוספות למשטרה, במהלכן ניסה מודיע משטרתי לאתר את ביאדגה. צוות סיור הגיע במהלך אותו הזמן לבית ביאדגה, אף על פי שהוא לא היה שם.
לאחר שאיתר אותו עקב המודיע אחר ביאדגה בן ה-24, תוך שהוא שומר על קשר עין איתו. בשעה 15:31 שאלה המשטרה את המודיע היכן נמצא יהודה. דקות מעטות לאחר מכן, בשעה 15:34, חברו כוחות המשטרה לביאדגה בצומת הרחובות ז'בוטינסקי והרצל בבת-ים, שם נורה דקה מאוחר יותר מירי השוטר.
באותה שעה 15:35, ישבה דניאלה קסנובסקי במרפסת ביתה שברחוב הרצל בבת ים. היא ישבה עם חברה כאשר שמעה רעש, שנשמע לדבריה כמו יריות, ואז החלה לצלם: "פתאום שמענו רעש ונבהלתי ורציתי לראות מה זה. חששתי שזה מחבל". ביאדגה עטה על צווארו צעיף לבן גדול. קסנובסקי אמרה שהיא בכלל לא ידעה מה מוצאו כשצילמה כי הצעיף הסתיר חלק מפניו. בסרטון שצילמה נשמע רעש של ירייה בעוד ביאדגה שכוב על הכביש.
בסרטון אחר שהופץ במקביל ברשתות החברתיות, וככל הנראה צולם באותן שניות אך מזווית שונה מעבר לכביש, לא נשמעת ירייה. ביאדגה נראה שכוב על הכביש וידיו זזות. קסנובסקי והצלם השני העידו כי אף אחד מהם לא ערך את הסרטונים, לא פיברק ולא שינה דבר. המשטרה הכריזה שהסרטון של קסנובסקי מפוברק. קסנובסקי מכחישה וטוענת שאין לה שום אינטרס בכך. לדבריה, היא העלתה את הסרטון לחשבון האינסטגרם שלה כדי שאנשים ידעו מה קרה.
עם היוודע דבר האירוע, נמסר ממשטרת ישראל כי תגובתו של השוטר נבעה מהערכתו כי נשקפה סכנה לחייו ועל כן נורו היריות, וזאת ללא כל קשר למוצאו של החשוד. עוד הודיעה המשטרה כי "כמקובל בכל מקרה של ירי במהלך פעילות מבצעית של המשטרה, נפתחה בנושא בדיקה במח"ש ואין זה ראוי להסיק מסקנות שיש בהן כדי להטעות את הציבור ביחס לאירוע זה טרם השלמת הבדיקה על ידי הגוף המוסמך לכך".
ארבע שניות בין היריות
ביאדגה נורה בבטנו ובכתפו השמאלית סמוך למעבר החציה שבצומת. כמו כל חוליה בשרשרת האירוע הזה, גם סוגיית היריות מעוררת שאלות קשות: מדוע נורה בבטנו ובכתפו ולא ברגליו, כפי שקובעים הנהלים? מדוע לא השתמשו באמצעים אחרים שיש בידי המשטרה כדי למנוע ממנו לדקור את השוטר, ולגרום לו לשמוט את הסכין? מדוע הסתובב ביאדגה במשך כמעט 50 דקות עם סכין ברחובות בת ים שעה שהמודיע שעקב אחריו עמד בקשר עם המשטרה כמעט כל הזמן הזה? מדוע השוטר התקרב כל כך לביאדגה בצומת רחבה ומוארת, כאשר ניתן היה לראות אותו עולה מהרחוב ממרחק עשרות מטרים?
אחת הטענות של המשטרה היא שביאדגה רץ לעבר השוטר עם סכין. הממצאים בשטח לא בהכרח תואמים את הגרסה הזו. זווית הנפילה של ביאדגה, לצד שמאל ולא לצד ימין, מעלה שאלה האם אכן ביאדגה עמד לתקוף את השוטר בריצה.
עו"ד צחי לסרי, המייצג את משפחת ההרוג, מעלה טענה נוספת לפיה שתי היריות לא היו עוקבות ומיידיות אלא חל שיהוי של כארבע שניות ביניהן, וישנן עדויות נוספות התומכות בכך. למרות זאת, מח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים) טרם גבתה את העדויות הללו.
גורמים המעורים בחקירה מספרים כי השוטרים בשטח התנהלו כאילו מדובר באירוע טרור/פח"ע והמילה "ניטרול", שכל כך מוכרת מאירועי פח"ע, מתחברת מאד גם לאירוע הזה ולתוצאותיו.
פינת הרחובות הרצל ז׳בוטניסקי בבת-ים
מיד לאחר האירוע, ניסו מספר אקטיביסטים צעירים לקיים מחאה על רקע היחס האלים של המשטרה כלפי יוצאי אתיופיה ובני מיעוטים אחרים. ההפגנה בוטלה בסופו של דבר לבקשת המשפחה שביקשה להמתין עד סוף השבעה.
ביום ראשון, יומיים לאחר האירוע, חזר השוטר לעבודתו. ביום שלישי הוא יצא לחופשה מרצון, ככל הנראה כדי להרגיע את הרוחות. מדוע לא הוצא לחופשה כפויה לנוכח המחדלים והשאלות הקשות שעולות מהאירוע? גם זה לא ברור. במקביל, הודיעה המשטרה כי החלה לאבטח את השוטר היורה, לאחר שלטענתה ספג איומים על חייו ברשתות החברתיות.
ביום חמישי האחרון נערכה הפגנה מול ביתו של השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, בקריית אונו. אפרת ירדאי כתבה על כך: "זה לא יעבור בשתיקה. אתמול היינו מול הבית של גלעד ארדן, השר לבטחון פנים. 20 פעילים שלא מוכנים לקבל את שתיקתו. מחינו גם על הנסיון למכור לנו סיפור של "קשר לא טוב עם העדה האתיופית". ארדן קרא "לחזק את הקשר עם העדה", אבל הסברנו שוב ושוב שאיננו מעוניינים בקשר עם משטרת ישראל אלא מעדיפים לא לבוא איתה במגע כי הם מסוכנים לנו, אנחנו רוצים שיעשו תכניות למיגור האלימות ותרבות השקר במשטרת ישראל, אנו רוצים שהשוטרים ילמדו שביקורת ציבורית זו זכות בסיסית ולא הסתה. הביקורת הזו אמורה להעיר אותם ולהפסיק את ההתחפרות שלהם בעמדה הקורבנית, כאילו הם (!) הנרדפים ולא צעירים אתיופים שמשלמים בחייהם".
למחרת, שישי בבוקר, שלושה שבועות לפני הפריימריז בליכוד, הגיע השר ארדן לבית המשפחה ביחד עם ראש העירייה, צביקה ברוט. השר אמר למשפחה כי הלקחים יופקו והוא יעקוב באופן אישי אחר חקירת מח"ש.
"מאז הצבא זה לא הבן שלי"
יהודה ביאדגה למד בישיבה והיה אחד התלמידים המבריקים. לאחר מכן התגייס לשירות ביחידה קרבית. אמו סיפרה כי בנה עבר טראומה במהלך שירותו הצבאי, שהשפיעה עליו עמוקות. "הוא פשוט קיבל שם הלם. הוא בא הביתה, נפל על הדלת ומאז שנתיים לא דיבר מילה. את כל המחלה הנפשית קיבל בצבא. איך שמצאתי אותו קראתי לאמבולנס, לקחו אותו לבית חולים ושלחו קצין זוטר. בצבא לא טיפלו בו, מאז זה לא הבן שלי".
בחודש מאי 2015 קיימו מפגינות ומפגינים, ברובם בני העדה האתיופית, שורה של מחאות על רקע גזענות ואלימות מצד המשטרה כלפי בני ובנות העדה. הייתה זאת מחאה כואבת וסוערת ועשרות מפגינים נפצעו במהלכה. מאז חלפו כמעט ארבע שנים. המשטרה ערכה שורה של פעולות שנועדו לשפר את היחסים ולבנות מחדש את האמון. על פי נתוני המשטרה, כמות המעצרים ירדה וכך גם הגשת כתבי האישום. תיקים נסגרו, נערכו שיחות עם מנהיגי העדה, שוטרים הוכשרו ועוד.
נתוני המשטרה מוכיחים כי אכן ערכה שינוי מאז שנת 2015, אולם צעירים ופעילים טוענים כי הנתונים אינם משקפים את המציאות. לטענתם, גם אם הדבר אינו מתבטא בריבוי מעצרים כמו בעבר – גם היום יש עיכובים ושיטור יתר כלפי בני העדה האתיופית.
נראה שמותו של יהודה ביאדגה יכול היה להימנע, אם המשטרה הייתה נוהגת אחרת כמעט בכל דקה בשרשרת האירועים שבין הטלפון מקרוב המשפחה ועד שנקבע מותו. דבר אחד ברור: במקרה הזה, להבדיל ממקרים אחרים (כמו מותו של יוסף סלמסה מזכרון יעקב ועוד) אי אפשר יהיה לוותר על חקירה יסודית של הגורמים שהביאו למותו של צעיר הלום קרב, מתמודד נפש, בן העדה האתיופית.
