לפני כמה שנים, כשהדרכתי בבית דרור, ההוסטל היחיד בארץ לנוער להטב"ק במצוקה, היה נער אחד מתוק, חכם, מוכשר וכובש לבבות. ילד שהוא קסם על פני האדמה, שברור שיהפוך לאדם מיוחד.
בין היתר הוא גם היה טרנס בתהליך להתאמה מגדרית, והוא רק התחיל אז לקחת הורמונים. רצינו לסייע לו להסתגל לעצמאות, אז עודדנו אותו לעשות בעצמו (ובתמיכה שלנו) את כל הארגונים שהיה צריך – לקבוע תורים לרופאים ולרופאות, ראיונות עבודה, בירורים לגבי שירות לאומי וצבא. אבל הוא התקשה, אז האמנו שהוא פשוט צריך דחיפה קלה. אז אחר צהריים אחד התיישבתי לצידו, באמונה שהנוכחות שלי תקל על העניין, וזרקתי לו "יאללה, להתקשר. אני כאן". והנער הזה ישב שם בחצר, עם הפלאפון ביד, וקפא במקום. ברגע אחד הגוף שלו הפסיק לזוז והוא הסתכל עליי בעיניים דומעות ואומללות ולחש: "אני לא מסוגל שישמעו את הקול שלי".
זה קרע לי את הלב, כי ברגע הזה הבנתי שיש פה משהו מורכב יותר ממה שחשבנו. ברגע הזה הבנתי שהנער הוורבלי, הכריזמטי והחכם הזה שיושב מולי פשוט לא מסוגל לחשוב על לפתוח את הפה שלו מול זרים. ברגע הזה הבנתי למה הוא לא עונה לנו לטלפונים כשהוא מחוץ להוסטל, ולמה הוא תמיד לוחש אם כן, ולמה בפעם ההיא שכולנו נסענו יחד באוטובוס וכולם.ן דיברו וצחקו הוא שתק והתכנס, ולמה הוא תמיד רוצה שאני אזמין בשבילו כשאנחנו יושבים.ות בקפה של שישי בערב. כי הוא מת מפחד.
כי הוא עבד כל כך קשה להגיע לנראות שמרגישה לו קצת יותר נוחה, כי הוא סוף סוף מרגיש ביטחון מסוים באיך שהסביבה תופסת אותו, כי סוף סוף הוא "עובר" כבן, אבל רק עד שהוא פותח את הפה. כי הוא יודע שברגע הזה, ברגע שישמעו את הקול שלו, הוא אוטומטית נכנס למצב מסוכן עבורו. כל עוד הוא לא מדבר הוא יכול להיעלם במרחב, להרכין ראש, לטבוע בהמון, לנשוך שפתיים עד שהקול יתחלף. ברגע שהוא פותח את הפה, נגמר המשחק. אי אפשר להתחבא יותר.
הקול הוא חתיכת עניין לא.נשים על הרצף הטרנסי. במצבים רבים זה משהו שמורכב לשנות, והרבה פעמים זה לא יכול להיפתר עם הורמונים או ניתוח. במצבים רבים, אם זה כבר מתאפשר, זה לוקח זמן ויש פער בין הנראות לבין הקול. לפעמים יש מרחבים שזה מסוכן בהם שהקול יהיה אחר, וצריך שתהיה שליטה על זה. תחשבו על אישה טרנסית, שעברה את גיל ההתבגרות הזכרי, ואין לה דרך לשנות את הקול שלה כחלק מהתהליך להתאמה מגדרית. היא יכולה להתנתח, ולשנות את הנראות שלה, ולקחת הורמונים, אבל הקול שלה לא ישתנה. והיא אולי תנסה להשתמש בו אחרת, אבל היא לא תדע איך ותפגע לעצמה במיתרי הקול. ומה המשמעות של זה, מעבר לפגיעה בבריאות הפיזית? אפליה בקבלה לעבודה, קשיים במפגשים עם גורמים שונים, הטרדה, אלימות. דמיינו עם מה עשויה להתמודד אישה עם קול בס במציאות שלנו.
כל עוד הוא לא מדבר הוא יכול להיעלם במרחב, להרכין ראש, לטבוע בהמון ברגע שהוא פותח את הפה, נגמר המשחק. אי אפשר להתחבא יותר
אפשר לפתור את זה בקלות יחסית, בסדנאות לנישוי/גברור קול, בפגישות עם קלינאי.ת תקשורת. אז ועדת סל התרופות חישבה עלות-תועלת והכניסה טיפול כזה לסל, מתוך הבנה של החשיבות שלו. ומה קרה? גופי התקשורת הגדולים במדינה קפצו על ההזדמנות לייצר כותרות והכריזו ש"ניתוחים לשינוי קול לטרנסג'נדרים נכנסו לסל הבריאות", חלקם אף הגדילו והוסיפו "על חשבון טיפולים מצילי חיים" – ומשכו לתגובות את כל הטרנספובים. אז הנה כמה דברים שחשוב לדעת בעניין:
1. הטיפול שנכנס לסל הבריאות הוא לא ניתוח, אלא מפגשים עם קלינאי.ת תקשורת, טיפול שילמד א.נשים טרנס* איך להשתמש בקול שלהםן בצורה שתאפשר להםן להתאים אותו לנראות שלהםן, ובאופן שישמור עליו ולא יצור נזק בלתי הפיך.
2. בסך הכל 0.34% מהתוספת לתקציב של סל הבריאות הופנה למטרה הזו. לא אשים פה נתונים על אחוזים שהופנו לצרכים אחרים כי אנחנו לא בתחרות, גם אם יש כאלה שמתעקשים.ות שכן. אפשר למצוא את הנתונים האלה די בקלות, אגב.
3. טיפולים להתאמה מגדרית נמצאים בסל התרופות כבר שנים, כי גם א.נשים טרנס הםן א.נשים, וגם להםן יש צרכים רפואיים. השיח על המקרה הספציפי הזה הוא לא יותר מאשר ניסיון לזרוק את הקהילה הטרנסית המותקפת גם ככה אל גוב האריות בשביל קצת אקשן.
4. תקשורת היא צורך בסיסי. לכן ילדים.ות עם קשיי שפה או דיבור מקבלותים טיפול של קלינאות תקשורת. המון א.נשים טרנס* מסתובבות.ים בינינו בלי היכולת לתקשר עם הסביבה, בסיטואציות הכי בסיסיות והכרחיות ויומיומיות, בגלל שהקול שלהםן לא תואם את הנראות שלהםן, וזה יכול להיות לא נעים, מורכב, מטריד ועד מאוד מאוד מסוכן עבורםן.
5. ועדת סל התרופות עושה שיקולים של עלויות אל מול הסיכוי לשנות את חיי המטופליםות. בדרך כלל יינתן תעדוף לטיפולים זולים ומשפרי חיים באופן מהותי, כמו הטיפול הזה.
6. זה לא "במקום" טיפולים מצילי חיים. זה – זה טיפול מציל חיים. ממש כך. זה טיפול שיכול לאפשר לא.נשים טרנס* ביטחון בסיסי, יכולת להתקיים בכבוד, להתפרנס, לתקשר עם העולם. אשכרה מציל חיים.
זה לא "במקום" טיפולים מצילי חיים. זה – זה טיפול מציל חיים. ממש כך. זה טיפול שיכול לאפשר לא.נשים טרנס* ביטחון בסיסי, יכולת להתקיים בכבוד
עד כאן כתבתי על אחרות.ים, כי זה הכי קל, אבל אכתוב גם כמה משפטים על עצמי בהקשר הזה: אני א-בינארי.ת, שזה אומר שהמגדר שלי לא נכנס לתבניות של "גבר" או "אשה". אני לא רוצה לעשות שינויים פיזיים, כי כרגע נעים לי כמו שאני, כי אני אוהבת את האנדרוגיניות שלי ואת זה שלמגדר שלי אין קו ברור.
בהחלט יהיו א-בינאריםות שכן ירצו לעשות שינויים פיזיים, אבל אני לא. ולמרות שלי נעים ככה, לסביבה שלי לא תמיד קל עם מה שאני. אם היתה לי את האפשרות לעשות, במצבים מסוימים, התאמות בקול שלי, ככה שיתחבר לא.נשים עם הנראות שלי, כנראה שהייתי מרגיש הרבה יותר בטוחה במרחב, כי חלק מהזמן אני לא. כי לא.נשים עדיין קשה עם כל מה שחורג מתבניות המגדר הברורות, ויותר מדי מהזמן אני שותק, כי חוששת לביטחון שלי.
בגלל זה אני עושה את מה שאני עושה. כדי שיהיו יותר מרחבים בטוחים עבורי, עבורנו. כדי שהקול שלנו יישמע. כי לכולםן מגיע להשמיע את הקול שלהםן, וכי לעולם מגיע לשמוע.
הכותב.ת מרצה ומלווה תהליכים בנושאים של זהות מינית ומגדרית ומיניות להטב"קית. עובד.ת עם נוער, הורים וא.נשות חינוך וטיפול.
