עוד יום, עוד כותרת שלילית על חברת NSO. כבר כמה שנים שחברת הסייבר ההתקפי עושה לישראל בושות בעולם ומשברי יח"צ מתגלגלים בגלל השימושים בפועל בתכנת הדגל של החברה "פגסוס" על ידי משטרים אפלים ודיקטטורים, ונגד עיתונאים, פוליטיקאים באופוזיציה, מתנגדי משטר ופעילי זכויות אדם.
אך יש חדש תחת השמש, והפעם, לראשונה – סיפור שמערב ישירות בין פעילות NSO לבין ישראל וגורמי הביטחון שלה, וייתכן שגם אחרים במדינה: השבוע נחשף כי פגסוס שימשה לריגול אחר טלפונים ניידים של שישה פעילים חברתיים ופעילי זכויות אדם פלסטינים, חלקם תושבי ירושלים המזרחית בעלי תעודת זהות ישראלית. כך דיווחו ביום ב' הארגונים הבינ"ל סיטיזן לאב, אמנסטי אינטרנשיונל ופרונט ליין דפנדרס.
כזכור, רק בשבוע שעבר הכריז הממשל האמריקאי על NSO כעל גוף הפועל בניגוד לאינטרס הלאומי של ארה"ב, במהלך שמצר את צעדי החברה משמעותית כמו גם פגע בה פגיעה אנושה מבחינה תדמיתית. בעקבות ההכרזה פנתה החברה לממשלת ישראל בתחינה שתעזור לה בוושינגטון, וכי "מאות משרות" של עובדי NSO תחת סכנה. באותו יום בו נשלחה הפנייה התפטר מנכ"ל החברה הנכנס, איציק בנבנישתי (לשעבר מנכ"ל פרטנר ישראל) לאחר פחות משבועיים בתפקיד.
לפחות שלושה מהמותקפים הפלסטינים עבדו בארגוני החברה האזרחית שהוכרזו לפני כשבועיים על ידי שר הביטחון בני גנץ כארגוני טרור, צעד שזכה לביקורת רחבה מצד ממשלות בעולם שחלקן מממנות את פעילותם. חלק מהארגונים המדוברים הם בעלי רקורד בינלאומי מוכח של עשרות שנים, וההחלטה של מושאי הביקורת העיקריים – ממשלת ישראל וצה"ל – להוציא אותם מחוץ לחוק בישראל ובגדה המערבית באופן דרסטי וחסר תקדים, עשתה הדים רבים ונתפסת בעולם כצעד דיקטטורי של ישראל.
הטכנולוגיה של NSO אינה זרה לגורמי הביטחון בישראל. אפשר להניח בסבירות קרובה לוודאי שכלי הפריצה של השב"כ וצה"ל אינם נופלים ממה שהמערכת הביטחונית מאפשרת לחברה למכור לחו"ל ברישיון הייצוא שלה. נשאלת השאלה – מדוע הפעם השתמש הגורם הישראלי שהזמין את הפריצה דווקא ב outsourcing לחברה פרטית, ובניגוד לתנאי הרישיון שלה שאוסר עליה לפעול בשטח ישראל או הגדה המערבית.
מדוע הפעם השתמש הגורם הישראלי שהזמין את הפריצה דווקא ב outsourcing לחברה פרטית, ובניגוד לתנאי הרישיון שלה שאוסר עליה לפעול בשטח ישראל או הגדה המערבית
לשאלה זו מספר תשובות אפשריות, כולן מדאיגות, אך בראש ובראשונה יש להבין שהארגונים המדוברים נמצאים על הכוונת של גורמים בישראל כבר מספר שנים – ולאו דווקא בגלל חשד שהם קשורים לפעילות טרור. המאמצים הישראלים לקטוע את המימון של הארגונים החלו בגלל הקשרים שלהם עם פניית הפלסטינים לבית הדין הבינלאומי בהאג שפתח בחקירה רשמית נגד ישראל בגין ביצוע של פשעי מלחמה, כמו גם לפעילות חרם נגד ישראל. ברור מדוע פעילות כזו אינה עולות בקנה אחד עם האינטרס הישראלי כפי שנתפס על ידי ממשלת ישראל (בין זו הקודמת ובין הנוכחית) – אך המרחק בין זה לבין טענות לקשרים לפעילות אלימה והוצאה מחוץ לחוק גדול מאוד.
את המאבק נגד BDS ונגד בית הדין בהאג לא מנהלת ישראל הרשמית, לפחות על פני השטח. ישראל כלל לא מכירה בסמכותו של בית הדין לחקור את ישראל, ולכן לא מגישה אליו ישירות מסמכים. עם זאת מספר ארגוני ימין, שנתמכים על ידי גורמים בממשלת ישראל לעתים מתחת לפני השטח, מנהלים עבורה מלחמה תודעתית ומשפטית נגד ארגונים פלסטיניים שכאלו. האשמות בקשרים לארגוני טרור הן כלי עיקרי ושכיח כדי לנסות לגרוע מעוצמת הביקורת על מדיניות ישראל בשטחים, ו"לעשות דה-לגיטימציה לדה-לגיטימציה". המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה ז"ל שבוטל לאחרונה, פרסם בעבר דו"ח אשר הסתמך על מחקר של עמותות ימין, ובו כונו הארגונים הפלסטינים "מחבלים במדים" עקב פעילותם המשפטית והציבורית נגד ישראל.
ביום חמישי התקבל אישור נוסף, למי שהיה צריך, לכך שלמעקב שביצעה NSO בשטחים הכבושים אין קשר למניעת טרור אלא למלחמת ההסברה. פורסם שתכנת פגסוס נמצאה גם על טלפונים ניידים של שלושה בכירים במשרד החוץ של הרשות הפלסטינית, אשר עסקו בפניית הרשות הפלסטינית להאג. על פניו, מדובר בשיבוש הליכי חקירה של בית הדין הפלילי הבינלאומי, עבירה בפני עצמה.
האשמות בקשרים לארגוני טרור הן כלי עיקרי ושכיח כדי לנסות לגרוע מעוצמת הביקורת על מדיניות ישראל בשטחים, ו"לעשות דה-לגיטימציה לדה-לגיטימציה"
גורמים רשמיים מישראל, למשל חברת הכנסת רות וסרמן לנדה , כבר הודו שעמותות ימין ישראליות בלשו בפועל אחר הארגונים הפלסטינים ודחפו במסדרונות הממשלה את ההחלטה להכריז עליהם כארגוני טרור. המעורבות הנחזית של ארגוני הימין בפרשה, מציאת תוכנת פגסוס בטלפונים של עובדי הארגונים, עם התהיות אודות הצורך של המערכת הביטחונית להיעזר בחברה חיצונית פרטית כ-NSO, מעלות יותר מחשד, ותהיה – האם הגוף שהורה ל-NSO לחקור את אותם ארגונים מוסמך לכך? מי נתן את ההוראה? והאם בוצעה כאן פגיעה בזכויות אדם כדי לחסל ביקורת פוליטית פלסטינית, ולא כדי למנוע טרור?
מעקב בלתי-מורשה ככל שקרה כרוך בביצוע עבירות פליליות חמורות שהעונש הפוטנציאלי עליהן הוא בעשרות שנות במאסר. כמו כן, יצוין ש-NSO מכחישים שהם מוכרים את הטכנולוגיה שלהם לארגונים פרטיים שאינם סוכנויות ממשלתיות – אך אדם שנעצר במקסיקו השבוע בחשד לשימוש בפגסוס כדי לעקוב אחר עיתונאים עבד בחברה פרטית ולא בממשלה המקסיקנית, כך שההכחשה הרגילה שלהם ראית היום קלושה במיוחד. בכל מקרה, החשיפות האחרונות ורבות שבאו לפניהן מלמדות שאין סיבה להאמין למילה שיוצאת ממקלדתו של דובר החברה והגיע הזמן לחקירה.
הכותב הוא עו"ד לזכויות אדם
