הכדור בידיים של בר לב

במדינת ישראל נרצחות מדי שנה בממוצע 20 נשים בידי הקרובים להם, כשליש מהן נרצחות ביריה. בשנת 2020 נרצחו 12 נשים בנשק, חמש מהן בנשק ברישיון. 

לא רק נשים נהרגות בנשק. מדי שנה מתאבדים בירייה עשרות אנשים. בשנת 2018, למשל, התאבדו 13 מאבטחים בנשק שלהם. נשק הוא לא האמצעי היחיד לרצח והתאבדות, אבל המשוואה ברורה: יותר נשק שווה יותר סיכון. את המשוואה הזו הבינו במדינות רבות שנקטו במדיניות של "מניעה מצבית". כלומר, הגבלת הנגישות לאמצעים שאחראים לרצח, התאבדויות וכו'. בישראל, למרבה הצער, הולכים בכיוון ההפוך. 

למרות הסיכונים הברורים לחיי אדם שטמונים בריבוי כלי נשק במרחב הציבורי והביתי, השרים לביטחון פנים החליטו בשנים האחרונות על מדיניות מרחיבה של החזקת נשק. עד שנת 2018 היתה נהוגה בישראל מדיניות מצמצמת לרישוי כלי נשק פרטיים, שהגבילה את הזכאות לנשק פרטי לאנשים שזקוקים לו בשל סיכון מוגבר שבו הם נתונים, בשל עבודתם או מקום מגוריהם. המדיניות המצמצמת הזאת נקבעה על בסיס המלצות של ועדות פרלמנטריות, שעסקו בנושא בשנות ה-90 וה-2000 ולאור הישנות של מקרי רצח, התאבדויות ותאונות בנשק. 

למרות הסיכונים הברורים לחיי אדם שטמונים בריבוי כלי נשק במרחב הציבורי והביתי, השרים לביטחון פנים החליטו בשנים האחרונות על מדיניות מרחיבה של החזקת נשק

השר לביטחון פנים גלעד ארדן ולאחריו השר אמיר אוחנה, החליטו על שינוי מגמה – הרחבה דרמטית של הקריטריונים, כך שכל מי שעבר הכשרה קרבית בצבא, גם אם הדבר היה לפני 40 שנה, יהיה זכאי להחזיק בנשק. 

כך, בלי שינוי חקיקה, בלי ועדה ציבורית או דיון ציבורי כלשהו התקבלה החלטה על ידי השר לביטחון פנים על מהפכה בתחום רישוי הנשק במדינה – מהפכה שמשנה מהיסוד את התפיסה לגבי זכאות לנשק במדינה. השינוי הזה קירב אותנו למציאות של החברה האמריקאית, שבה נשק מצוי בידי כל ומשמש לפשע ולאלימות.

איגוד העובדים הסוציאליים קבע כי נוכחות נשק בבתים שיש בהם אלימות לא רק מגבירה את הסיכון לירי, אלא גם מחריפה את השליטה והטרור בתחומי חיים שונים. משרד הבריאות קבע כי הרחבת היקף המורשים לשאת נשק, מהווה סכנה ברורה ומשמעותית לחיים של עשרות אנשים בכל שנה. 

לפני כשנה, בכתבה שנשאה את הכותרת "דרכו של אוחנה", שאלה המראיינת הילה קורח את השר לביטחון פנים "מה הקטע שלך עם נשק?" "אוהב את זה", הוא ענה, "מתחבר לזה".

למרבה הצער, האיש הזה, שכל כך אוהב נשק, הוא גם האיש שהחליט באופן בלעדי כמעט, יחד עם קודמו בתפקיד, איך תראה מדיניות הנשק של מדינת ישראל. 

בימים אלו עובר הכדור לכנסת. בחודש יולי, בעקבות עתירה של קואליציית "האקדח על שולחן המטבח", התחייב השר לביטחון פנים עומר בר-לב להביא בפעם הראשונה את הקריטריונים לרישוי נשק פרטי לאישור של הוועדה לביטחון פנים בכנסת. 

יש לקוות שבר-לב, מחבב פחות מקודמו כלי נשק, כך שהקריטריונים שיוצגו לוועדה יהיו מוגבלים הרבה יותר ויתחשבו גם בסיכונים שנשק מציב לכלל הציבור, ובפרט לנשים ולמי שחיות וחיים בבתים אלימים. 

על השר לצמצם את תפוצת הנשק רק למי שצריך להחזיקו בשל עיסוקו או מקום מגוריו, ורק בידי מי שכשיר לכך ועומד בקריטריונים. עליו לחזק את המשטרה כדי שתוכל להתמודד עם המציאות שבה אנחנו חיים, וכדי שלא יהיה צורך "להסתמך" על אזרחים חמושים.

הכותבת היא עורכת דין מהאגודה לזכויות האזרח, המרכזת את נושא צמצום הנשק במרחב הציבורי