ביממה האחרונה נמלאה הרשת תרעומת של נשים בעיקר (וגברים פמיניסטיים ונאורים) על הסקסיזם והחפצון הנוטף מהסרטון החדש של איילת שקד לקידום ריח הפשיזם בישראל. כן, בטח שזאת פרודיה, שאני לא מבינה בדיחות, ושאני חמוצה. אגב, להגיד חמוצים על מי שמתרעם זה כמו להגיד לאישה את המשפט הנפוץ והמאוס 'למה את לא מחייכת'. אני לא מחייכת כי זה לא מצחיק. אף אחד לא שואל אותי למה את לא מחייכת כשאני רואה ליאור שליין. למה שאצחק מאישה שעושה בדיחות פשיזם לקידום משנתה הפוליטית? כי זה לא מצחיק. מה עוד לא מצחיק? העובדה שמה שכל מה שפמיניסטיות רואות בסרטון הזה זה סקסיזם, חיפצון ושאר ירקות מהתבשיל העבש של רוח הזמן.
אם אפילו הפמיניזם הפסיק להבחין בין דם לדם, סליחה על הדימוי, קשה להתאפק, והכל בעיניו אותו דבר, רק שלא יהיה חפצון, הוא צריך לשאול את עצמו כמה שאלות קשות.
עד עכשיו חיבבתן את איילת שקד, אתן אוהבות נשים חזקות, עצמאיות, במוקדי כוח, ששברו את תקרת הזכוכית, הנה פמיניזם אמיתי, וכל מה שמפריע לכן כעת זה שהיא נותנת את גופה ואת פרצופה היפה לטובת קמפיין פוליטי דמוי קמפיין אופנה. לא המשחק שלה עם הפשיזם, לא האיום שלה על בג"צ, או ההתלהבות שלה מהבלוק הטכני עם בן ארי. טכני כמו פמיניזם טכני.
הפמיניזם החדש הוא יצור משונה, והוא הפך דומה לסטלנים שרק אתמול הצביעו מרצ והיום יצביעו פייגלין. יאללה מה את כבדה, אחותי?
הכל מותר ושום דבר לא פסול, כל עוד את אישה חזקה, עצמאית, א-ק-טי-ביס-טית. לכן האידיאולוגיה המסוכנת של איילת שקד לא תפריע לפמיניסטית החדשה. מה כן יפריע לה? המוכנות של שקד להפוך לדוגמנית, גוף ופנים של האידיאולוגיה המסוכנת. בדיוק כמו ששפי פז תופיע בליידי גלובס לצד אקטיביסטיות אחרות, בשם האיזון הקדוש, או הטיפשות הקדושה, שגורסת שאישה חזקה היא מעל הכל – לא משנה מה היא מקדמת, מה הן העמדות שלה, כי הדעות לא חשובות, רק האישה החזקה. פוליטיקת הזהויות מנצחת את ההיגיון הבריא.
האם יש מהלך יותר אנטי פמיניסטי מהלך המחשבה שגורס שלא משנה מה נשים חושבות העיקר שהן עם סכין בין השיניים, נלחמות? בפמיניזם החדש והדעתני – נשים חזקות הן מעל הכל, לפני הכל – בדיוק כמו שהמדינה היא מעל הכל. בדיוק כמו בפשיזם.
