משרד הפנים עירער אתמול לעליון על פסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים, המורה למדינה להעניק תושבות ישראלית לרוטשל מנדל, עובדת זרה מהפיליפינים. מנדל, שהגיעה לישראל בהיותה בת 33 והיום בת 50, הגישה בקשה הומניטרית לאחר פטירת המעסיק שלה, מיכאל גבאי, שבה טענה לקשר מיוחד וחריג עם משפחתו ובמקביל להתרופפות קשריה עם מדינת מוצאה.
בבקשה שהוגשה טענה מנדל כי אינה מצויה בקשר עם איש בפיליפינים, מאז שהוריה נפטרו בזמן בו עבדה בישראל. הבקשתה נדחתה על ידי משרד הפנים, אך שופט המחוזי בירושלים, ארנון דראל, חייב באופן תקדימי את המדינה להעניק למנדל מעמד בישראל.
הנימוק העיקרי של משרד הפנים בערעור שהוגש נגד החלטת המחוזי הוא ש"קביעת בית המשפט יוצרת, למעשה,ערוץ הגירה חדש לישראל לעובדים זרים בתחום הסיעוד, השוהים במשך שנים ארוכות בישראל" ושלאור ההחלטה לגבי מנדל, יכולה להתעורר בקרב עובדי הסיעוד ציפייה מגובה בזכות לקבל מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. לטענת רשות ההגירה, קשרים הדוקים שנוצרים בין עובדי סיעוד למשפחות בהן הם מועסקים והתרופפות קשריהם במדינות המוצא, הם "אינהרנטיים לעבודתם".
בעת הדיון במחוזי, טענה מנדל באמצעות עורך דינה, תומר ורשה, כי המקרה שלה הוא נדיר ומיוחד מאחר ולפי נתוני משרד הפנים, רק 63 מתוך 100 אלף עובדים זרים שוהים בישראל מעל 16 שנה כחוק, ומנדל, בניגוד לעובדים זרים רבים, הפכה לבת משפחה. מטעם משרד הפנים נטען אז, כי אם מנדל תעזוב את המדינה כחוק תוכל לשוב לישראל מעת לעת ולבקר את משפחת גבאי .
"אין לי הורים בבית. אני לבד ואין לי שום סיכוי לזוגיות או לרכוש לי חברים בפיליפינים כי הקדשתי את כולי למעסיק שלי ולמשפחתו המקסימה", העידה על עצמה מנדל במסגרת הבקשה ההומניטרית. "אני אוהבת לחלוק את חיי איתם. כל החיים שלי בישראל, המשפחה, החברים, החוויות שלי והרגשות שלי. בפיליפינים אין לי דבר…". מנדל הצהירה גם כי בכוונתה לעבור גיור ושהיא מכירה את מנהגי היהדות משום שחיה בבית דתי במשך שהותה בישראל.
"חלק בלתי נפרד ממני"
אלמנתו של המעסיק, אושרה גבאי, טענה בפני הוועדה ההומניטרית כי "בשבילי רוטשל היא לא עובדת ובטח לא זרה. היא חלק בלתי נפרד ממני, חלק שאינני יכולה בלעדיו. איני יכולה לתאר לעצמי את חיי בלעדיה… במידה וחלילה תצטרך רושל לחזור לארץ מגוריה, היא תחיה חיי סגפנות ואומללות לשארית חייה… היא בת, היא חברת אמת, היא שותפת סוד, היא כתף תומכת, היא זו שאני יכולה לסמוך עליה בהכל…"
גם אחד מבניהם של בני הזוג גבאי, רועי, תיאר ארוכות את הקשר עם מנדל וחתם על דבריו בתור "האח הקטן של רוטשל". בן אחר תיאר כי בנו בן ה-4 משוכנע שמנדל היא אחותה של סבתו, ובן שלישי של בני הזוג סיפר כי מילותיו האחרונות של אביו היו "'תשמרו על רוטשל'. הוא ידע, כמונו, שאין לה אף אחד מלבדנו, וביקש שלא נוותר עליה". גם ביתם של בני הזוג וחברים נוספים של המשפחה העידו על הקשר הייחודי.
אם יתקבל ערעור משרד הפנים בבית המשפט העליון, לא רק מעמדה הטרי של מנדל בישראל ייפגע, אלא שגם הביקורת הנדירה שהטיח שופט המחוזי דראל ברשות ההגירה לגבי נטייתה לדחות בקשות הומניטריות על הסף – תימחק.
בקביעתו מינואר, התרשם השופט דראל שהדיון שהתקיים בעניינה של מנדל בועדה הבין-משרדית היה חסר. "אין בו כל התייחסות למכתבים שנמסרו, למסמכים, לתמונות ואף לא לחוות הדעת המקצועית", אמר והדגיש כי "מתחייבת רגישות וזהירות בבואנו לבחון את בקשותיהם של העובד הזר או העובדת הזרה, שבילו את מיטב שנותיהם בישראל בטיפול בנכים למעמד מטעם הומניטרי".
מילותיו האחרונות של אביו היו "'תשמרו על רוטשל'. הוא ידע, כמונו, שאין לה אף אחד מלבדנו, וביקש שלא נוותר עליה"
"המטרה שלנו של רוטשל ושל כל המשפחה, היא להשאירה בארץ כי אין לה מקום אחר ולנו היא בת משפחה", מסר היום גבאי. "אני סמוך ובטוח שבית המשפט העליון יבין את הנסיבות הייחודיות שיש במקרה זה כפי שהבין זאת בית המשפט המחוזי. אחרי חמש שנים של הליכים משפטיים, מגיעה לרוטשל השלווה והוודאות בנוגע למעמדה בישראל ולהמשך חייה".
מעו"ד תומר ורשה נמסר: "קיבלנו היום את בקשת רשות הערעור ונלמד אותה לעומק. יחד עם זאת, ניתן כבר לציין, שלא מדובר בערעור בזכות אלא בבקשת רשות שבית המשפט העליון רשאי לסלקה על הסף וכך אנו צופים שייעשה. בית המשפט המחוזי כתב פסק דין מנומק ביותר, צודק והוגן, וקבע שהצטברות הטעמים במקרה הזה חייבה הענקת מעמד, בין היתר לאור גיל העובדת, משך עבודתה החוקי בארץ, קשריה עם המשפחה ועוד. כפי שהשגנו צדק עבור לקוחותינו בהליכים המשפטיים עד כה, כך אנו מאמינים שיהיה בבית המשפט העליון".
