מחאת היוצרים בעקבות החלטת דירקטוריון מפעל הפיס לבחון משפטית את עצירת מימון מענק לסרט הזוכה בדוקאביב "לאה צמל, עורכת דין", וביטול המענק לחלוטין החל משנה הבאה – תגיע היום לשיאה. ב-14:00 יתקיים אירוע מחאה של עשרות אמנים שיגיעו לדרוש הסברים בישיבת מועצת התרבות והאמנות של מפעל הפיס, שבה ישתתפו גם חברי הדירקטוריון והמנכ"ל.
המענק שבוטל משמש את הזוכים בפסטיבל מדי שנה לשיווק סרטם באקדמיה האמריקאית לקולנוע לקראת חלוקת פרס האוסקר. בתגובה להחלטה, נשמעו בסוף השבוע הנוכחי איומי התפטרות של חברי מועצת התרבות של מפעל הפיס, ומתארגנת קבוצה של יוצרים ויוצרות שיסרבו לקבל מענקי פיס להם הם זכאים. הערב יוקרן הסרט בשידור ראשון בטלוויזיה בערוץ 8 של HOT.
"המענק של מפעל הפיס מסייע מבחינה כלכלית, אבל משמעותו העיקרית היא ההכרה", אומרת עדה אושפיז, במאית ועיתונאית שזכתה בפרס בשנת 2008 על סרטה "כלות המדבר". "באותה מידה שמתן הפרס הוא הכרה, גם שלילתו היא אמירה, ואי אפשר לשאת אותה. משמעותה היא שישנה צנזורה שמכתיבה לנו באילו נושאים אסור לעסוק ובראשם טיפול בכל מיני אספקטים של הכיבוש.
התגובות החריפות שמתארת אושפיז עולות שוב ושוב בשיחות עם יוצרים ויוצרות שונים. לטענתם, התחושה כי מתקיימת רדיפה בשדה האמנות שלאחרונה פעפעה גם אל מפעל הפיס, קיימת כבר זמן רב. כל אמן מונה אירועים אחרים המסמלים עבורו נקודות אל-חזור בהלך הרוח העוין הזה- מי את החיכוכים התכופים שיש לפסטיבל 48 מ"מ של עמותת זוכרות עם ימנים מחברה האזרחית ומהכנסת, מי את התקרית בין לימור לבנת כשהיתה שרת התרבות לסרט "עדות" של שלומי אלקבץ עוד ב-2011.
"לא מדובר בסוגיה פרטית שלנו כיוצרים" אומרת אושפיז, "מה שמתבלט עכשיו הוא הטיעון האווילי והמתועב שאינני אזרחית המדינה הזאת אם ברצוני ליצור תרבות שלא עולה בקנה אחד עם תפישת הימין, ולכן הכסף הציבורי לא יעמוד לצרכי. מעבר לכך שתרבות היא משהו פתוח – התרוצצות של רעיונות ושכל דעה אפשרית במסגרתו, המצב עכשיו הוא שישנה דרישה חד משמעית שהכסף הציבורי יעמוד לרשות הימין, האתוס שלו והאידיאולוגיה שלו".
אושפיז מבקשת להעמיד דברים על דיוקם וקוראת למפעל הפיס להצהיר בפשטות שלא יתמוך באמנות שתעסוק בכיבוש, "הרי לא הדירקטוריון ולא אנשי הימין שמחו נגד מענק מפעל הפיס צפו בסרט. אם היו צופים, היו מגלים בו סיפור על אישה וערך מוסף של דיון במציאות משפטית שעומדת לויכוח. אבל הימין לא רוצה לשמוע פרטים לגבי הכיבוש, לנהל שיח ולהתווכח, הם רוצים לסתום פיות".
"מה שמתבלט עכשיו הוא הטיעון האווילי והמתועב שאינני אזרחית המדינה הזאת אם ברצוני ליצור תרבות שלא עולה בקנה אחד עם תפישת הימין"
איבתיסאם מרעאנה, שגם זכתה במימון מפעל הפיס בעקבות זכיית סרטה "שלוש פעמים מגורשת" בדוקאביב של 2007, יושבת במועצת התרבות של מפעל הפיס כבר ארבע שנים ומאיימת כעת להתפטר ממנה בעקבות האירועים האחרונים. לדעתה, המחאה צריכה להחריף ולבוא לידי ביטוי לא רק בביטול מנויים, אלא באי שיתוף פעולה בין האמנים לבין הרשויות. "המועצה הזאת מורכבת מאנשים שמשקיעים את זמנם בלטפח תרבות כאן, בהתנדבות מלאה, ואז מגיע הדירקטוריון, מיישר קו עם הקו הגזעני של המדינה וסותם להם את הפה", היא אומרת.
"כיוצרים ויוצרות כבר פספסנו את הרגע שבו היינו צריכים לומר לזה די אבל לפחות כעת עלינו להציב אולטימטום כדי לא להיות חותמת גומי – לא של מפעל הפיס, לא של משרד התרבות, לא של משרד החינוך ולא של אף גוף. אנחנו חייבים לקבוע משוואה שבה תפקיד הדירקטוריון הוא לאפשר לנו חופש מוחלט, או שלא יהיה פה כלום. כחברת מועצה ויוצרת אני מצהירה שאף אחד לא ישתמש בי לצרכיו, אני מקווה מאוד שגם חברי המועצה האחרים לא ישארו במועצה ולו דקה אחת אם ההחלטה לא תתהפך".
בעל הבית השתגע
מועצת התרבות של מפעל הפיס מורכבת מ-44 חברים המגיעים ממוסדות ועולמות יצירה שונים, הם מייצגים גם זרמים פוליטיים נבדלים. מלבד האמנים, יש ביניהם ראשי מועצות מקומיות, חוקרים ומבקרי תרבות. פעילות המועצה מתרחשת בעיקר בשבע ועדות בעלות תקציבים כשחברי כל ועדה מוציאים קולות קוראים לאמנים ויוצרים, יוזמים פרויקטים בתחומי האמנותי עליו אמונה הוועדה ומחלקים את מענקיה. החלטות התמיכה באמנים מתקבלות על ידי יועצים חיצוניים לכל ועדה שפועלים בתשלום.
"יש דרישה חד משמעית שהכסף הציבורי יעמוד לרשות הימין, האתוס שלו והאידיאולוגיה שלו"
"יש קטגוריות שאם המועצה לא תתמוך בהן, הן פשוט לא יתקיימו", מצהירה מרעאנה. "המועצה הזאת עושה דברים מדהימים אבל היא חייבת חופש לכך. אם היא תהיה בשליטת הדירקטוריון, אפשר יהיה לומר שמפעל הפיס לא תומך בקהילה".
לשאלה אם צפתה את הפרשה הנוכחית, משיבה מרעאנה כי האווירה בדירקטוריון השתנתה בחצי השנה האחרונה. היא מבקשת לא להרחיב את הדיבור על כך וממהרת לומר ש"מפעל הפיס צריך אותנו יותר משאנחנו צריכים אותו, שלא יחשבו שהם יכולים לקנות את המצפון שלנו בכסף לתרבות. אם בעל הבית השתגע זה לא אומר שאני צריכה לזרום עם השיגעון שלו – התמונה של מה שקורה מאוד ברורה ויוצרים צריכים לקחת עליה אחריות". לפני כשנה מונה יו"ר חדש למפעל הפיס, אביגדור יצחקי, הנחשב למקורב לשר האוצר, משה כחלון, ועמד בראש מטה הדיור.
"המועצה הזאת עושה דברים מדהימים אבל היא חייבת חופש לכך. אם היא תהיה בשליטת הדירקטוריון, אפשר יהיה לומר שמפעל הפיס לא תומך בקהילה"
דוגמה ליוצרים שכבר לקחו אחריות היא רונה ברנס ואמיר מנשהוף, עורכי כתב עת השירה "עירובין" שפרסמו בסוף השבוע מכתב שישלח לחברי דירקטוריון מפעל הפיס ובו הם מצהירים כי הם מוותרים על תמיכת מפעל הפיס שהובטחה להם ל-2019. "ביקשנו לומר כי אנו איננו מפחדים, ואנו מקווים כי יוצרים וגופים נוספים שקיבלו מענק יצטרפו אלינו בסרובנו לקבל התמיכה ממפעל הפיס השנה", אומרת רונה ברנס, "ככל שהזמן עובר אנו מבינים שמילים, ומחאות כפי שהורגלנו בהן עד כה, אינן מספיקות. בהחלטתנו לוותר על כספי המענק ביקשנו למעשה להרים דגל בתקווה שאחרים יצטרפו".
בשדה הפוליטי – דממה
ובעוד שלתחושת האמנים השונים עולם התרבות מתיישר לפי תפישת העולם הימנית ומיישם את חוק הנאמנות בתרבות של מירי רגב למרות שלא חוקק מעולם, פוליטיקאים מהקצה השמאלי של המפה ממלאים את פיהם מים ולא מנסים להפעיל התנגדות או להגן על שדה האמנות שנפגע כעת. חברת הכנסת אעידה תומא סלימאן אמנם צייצה נגד מפעל הפיס והביעה תמיכה בעו"ד לאה צמל, אולם כשהפנינו שאלה בנוגע לעמדתם של המועמדים לראשות מפלגת העבודה – סתיו שפיר, איציק שמולי ועמיר פרץ, שמרבים להגיב במהירות על כל נושא לקראת הפריימריז השבוע, ושאלנו אותם מה יחסם לפגיעה שהדבר מהווה בחופש הביטוי – לא קיבלנו תשובה מהם. למרות פניות חוזרות ונשנות.
"מפעל הפיס צריך אותנו יותר משאנחנו צריכים אותו, שלא יחשבו שהם יכולים לקנות את המצפון שלנו בכסף לתרבות"
מרעאנה מצידה, סבורה שאין בכך כל רע ולא מצפה להגנה של פוליטיקאים מהשמאל, "התרבות בישראל ובעולם ממילא מקדימה את מה שהפוליטיקאים מדברים עליו בעשור לפחות. התרבות היא זו שמישרת קו עם המציאות ומתסכלת על החברה בזמן שהפוליטיקאים מסתובבים בכיסא ומסתכלים על שולחנם. אני לא רואה איך הם יכולים להגן עלינו. יש ליוצרות ויוצרים מספיק כוח כדי לעמוד על שלנו והפוליטיקאים, מימין או משמאל, לא צריכים להתערב בנעשה בשדה התרבותי, התערבותם היא שורש הבעיה".