בדיון שנערך היום בבית המשפט המחוזי בתל אביב לסופהאן ראקשקהן ולמריה באיין, המועמדים לגירוש מהארץ עם ארבעת ילדיהם, קבעה השופטת רחל ברקאי כי על רשות האוכלוסין וההגירה לערוך שימוע לתאומים בני ה-12 ולקבל החלטה חדשה בעניין המשפחה. בהחלטתה הנחתה השופטת את משרד הפנים להגיב לפסיקה תוך שבוע ימים.
לפני כחודשיים פרסם משרד המשפטים הנחיות חדשות לרשות האוכלוסין וההגירה, שלפיהן עליה לערוך שימוע לילדים בני 12 ומעלה ולהביא בחשבון את טובתם, בהתאם לאמנה לזכויות הילד שעליה חתומה ישראל. אלא שהרשות לא ערכה שימועים כאלה למשפחות שעצרה בחודשים האחרונים, ולפיכך החליט לאחרונה בית הדין לעררים לבטל את צווי הגירוש שעמדו נגד שתי משפחות של מהגרי עבודה מהפיליפינים.
בתוך כך, המעצרים נמשכים. היום בבוקר עצרו פקחי ההגירה את לואיג׳י רילאשיון, תלמיד כיתה ו׳ בתל אביב עם אביו, בזמן שהיו בדרכם לרופא. אימו של לואיג'י, אחיו הגדול ואחותו הקטנה מסתתרים מפני משטרת הגירה. במכתב ששלחה חברת הכנסת יעל גרמן למשרד המשפטים בעקבות המעצר ציינה: "אין ספק כי פעולה זו סותרת את המלצתכם ומהווה פגיעה בקטין, על לא עוול בכפו".
בני משפחת ראקשקהן-באיין, שנעצרו בשעות הבוקר המוקדמות ב-9 בספטמבר בביתם במושב דישון בצפון הארץ, לא הובאו בפני דיין שיבקר או יאשר את מעצרם במשך כל תקופת כליאתם במתקן המעצר יהלו"ם. בנוסף, נערכו להורים שימועים בלי שהודיעו על כך לעורכת הדין של המשפחה, טל סהר. סהר פנתה לבית הדין לעררים, שקבע ב-13 לספטמבר שצווי הגירוש למשפחה הוצאו כחוק ושאין כל פסול בהמשך החזקתם במעצר.
חרף קביעה זו האם והילדים שוחררו מהמעצר לאחר עשרה ימים בשל מצבם הרפואי של הילדים. רשות ההגירה והאוכלוסין התעקשה להמשיך להחזיק באב המשפחה במעצר במטרה לגרשו בהקדם. "כאשר בני המשפחה ירצו להתאחד הם מוזמנים לרכוש כרטיסי טיסה ולהגיע לאב המשפחה", אמר נציג משרד הפנים, ירון ברינדר, בדיון שנערך בעניינו של האב בבית הדין לביקורת המשמורת. עם זאת, בערעור על ההחלטה שהגישה עו"ד סהר, הורה בית המשפט המחוזי על שחרור האב לביתו בערבות ובתנאים עוד באותו יום.
לא כשיר לטיסה – מתאים למעצר
ראקשקהן הגיע לישראל ב-2003 במטרה לעבוד בחקלאות. באיין עבדה בסיעוד בין 2002-2005 ושוב מ-2005-2007. בני הזוג נישאו ב-2007 ונולדו להם תאומים. מאוחר יותר נולדו עוד שני ילדים, בני 10 ושמונה כיום.
תוקף רשיון העבודה של האב פג ב-2008. שנתיים לאחר מכן הוא הגיש בקשה למקלט מדיני, וזו נדחתה כשנה לאחר מכן. במרץ 2013 נעצר ראקשקהן על ידי פקחי רשות האוכלוסין וההגירה והוצא לו צו הרחקה. הוא שהה במשך 16 ימים במעצר ושוחרר לאחר הפקדת ערבות והתחייבות לערוך בדיקה שתוכיח כי הוא אבי ילדיו.
ב-2015 החלו בני הזוג לנסות להסדיר את מעמדם בישראל מטעמים הומניטריים, אולם הנסיונות הסתיימו במהרה. פקיד לשכת האוכלוסין וההגירה בצפת סירב לקבלם משום שלא היו לכל בני המשפחה דרכונים בתוקף ומאחר שלא הציגו בפניו את בדיקת האבהות. בני המשפחה טוענים במסגרת ההליך הנוכחי כי לא היה באפשרותם לשאת בהוצאות הכלכליות של בדיקה כזאת.
אחת הסוגיות שעומדות במרכזו של ההליך המשפטי נגד המשפחה היא מצבם הרפואי של שלושה מארבעת הילדים. אחד מהתאומים אובחן לאחרונה כחולה סכרת, הוא נבדק על ידי רופא בשעה שהיה כלוא במתקן יהלו"ם וחוות הדעת הרפואית מה-13 בספטמבר לגביו קבעה כי לא היה כשיר לטיסה אז. הילד בכל זאת נותר במעצר עוד שישה ימים, לאחר שבית הדין לעררים קבע כי "לא עולה צורך בטיפול דחוף בקטינים אשר דורש לשחררם ממשמורת".
הילדה בת ה-10 סובלת מלקות שמיעה שהתגלתה כשהייתה בת חמש. היא לומדת בכיתת חינוך מיוחד לילדים כבדי שמיעה וחירשים ומקבלת טיפולים מקלינאית תקשורת וממטפלת רגשית. במכתב שהוצג בבתי הדין השונים ובבית המשפט המחוזי, טענה העובדת הסוציאלית המרחבית מהמועצה האזורית מבואות החרמון כי גירושה "יביא להרס וחורבן מוחלט של כל מה שהשיגה במהלך שש השנים שבהן היא נמצאת במסגרות החינוך המיוחד".
"גירוש הילדה יביא להרס של כל מה שהשיגה במהלך השנים שבהן היא נמצאת במסגרות החינוך המיוחד"
הילדה בת השמונה מאובחנת עם מום בליבה והופנתה לקבלת חוות דעת קרדיולוגית.
6,500 שקל הוצאות משפט
על אף מצבה הסבוך של המשפחה הן מבחינה רפואית והן מבחינה רגשית, קבעה המפקחת הארצית על עובדים סוציאליים במינהל עובדים זרים של רשות האוכלוסין וההגירה, רננה לוי, כי למשפחה חוסן גדול שיתאפשר לה להתערות באחת ממדינות המוצא של ההורים.
בדוח אודות המשפחה שערכה, ציינה כי בני המשפחה שומרים על קשר עם משפחתם בחו"ל, ו"לדברי הילדים הם מכירים חלק מבני המשפחה ומנהלים עימם שיחות באנגלית באמצעות הטלפון והמחשב". בנוסף, ציינה שבאיין תמכה כלכלית בשלושת ילדיה שבפיליפינים וכיום היא שומרת איתם על קשר קבוע ומשמעותי, בנוסף לניהול קשרים עם בני משפחתו של בן זוגה בתאילנד.
"לדעת המפקחת הארצית, החוסן המשפחתי יחד עם הממצאים בנוגע לאפשרויות תמיכה עבור העוררת 5 (הילדה עם לקות השמיעה – מ.א) בתאילנד מבטיחים כי אין בהוצאתם של העוררים כדי פגיעה הרסנית בטובת הילד", נאמר בבית הדין לעררים בדיון בעניין המשפחה שנערך ב-19 בספטמבר.
יתרה מכך, בית הדין לעררים קבע שהמשפחה תישא בהוצאות הכנת דוח המפקחת הארצית, שני ביקורי רופא והכנת דוח רופא הילדים. הדיין חנניה גוגנהיים העריך את הסכום ב-6,500 שקל וקבע כי הסכום ינוכה מהערבות שהפקידה המשפחה במסגרת ההליך.
לבחון את טובת הילד
מהחלטת השופטת ברקאי שניתנה כיום, נראה כי ההליך שעברה המשפחה לא עומד ברף הביקורת השיפוטית שקבע משרד המשפטים באמצעות שתי הודעות שפרסם מאז חודש אוקטובר ושהועברו כהנחיות לרשות האוכלוסין וההגירה.
ההנחיה הראשונה היא כאמור עריכת שימועים לילדים בני 12 ומעלה. ביום רביעי שעבר הוציא משרד המשפטים הודעה נוספת שלפיה, "יש לבחון את טובת הילד ולשקול אותה גם כאשר מדובר בילדים שטרם מלאו להם 12 שנים" בהליכי הוצאת צווי גירוש למשפחות.
בהודעה הודגש כי טובת הילד אינה שיקול בלעדי בהחלטה אם לגרשו אך יחד עם זאת נקבע שאין לבחון "באיזו מדינה יש תנאים טובים יותר עבור הילד" – אלא האם "כרוכה העקירה במקרה פרטני בפגיעה עודפת, שהיא קשה לאותו הילד, ומשום כך מצדיקה את הישארתו בישראל" (ההדגשות במקור).
בנוסף לכך, בהודעה שפרסם משרד המשפטים חודדו נהלים ביחס למעצרם של קטינים וכליאתם, בעקבות תקופות המעצר הארוכות ששהו משפחות מועמדות לגירוש בבתי הכלא. בדיון משותף שנערך לפני כשבועיים וחצי, הבהירו נציגי משרד המשפטים לנציגי משרד הפנים ורשות ההגירה שכליאה של ילדים ובני נוער, "היא האמצעי האחרון שניתן לנקוט בו לצורך הבטחת יציאתם מישראל, ויש להשתמש בו רק כאשר עולה, בסבירות גבוהה, שאמצעים אחרים להבטחת היציאה (כגון שחרור בערבות ו/או בתנאים) לא יהיו אפקטיביים".
