הארון אבו עראם רצה למות. צעיר בן 26 שהיו לו חלומות ושאיפות ובשנתיים האחרונות לחייו, מאז שנורה על ידי חייל צה"ל ונותר משותק מהצוואר ומטה – כבר לא נותר לו דבר. היום הוא נפטר. הלוויתו תתקיים אחר הצהריים בעיר יטא, הסמוכה לכפר שבו נולד, חי, המקום שבו ביקש את מותו.
לפני שבועיים אושפז הארון בבית החולים ביטא. הוא סבל מפצעי לחץ וזיהומים. משפחתו וחבריו מתארים אדם שדעך לאט לאט. אך מותו, כמו הישרדותו לאחר הירי, הפתיע את כולם. ״הארון היה במצב רע הרבה זמן, הוא אמנם סבל, אבל היו ימים שבהם ראינו אותו מסתכל בהנאה על בעלי החיים, נהנה מהטבע ומהמערה שלא הסכים לעזוב לעולם״, אומרים איתי ויסמין, פעילים שסייעו למשפחה.
"כשביקרנו אותו לאחרונה, הוא אמר לנו שהוא חולם על הרגע שבו ימות, הוא ידע שהמצב שלו קשה ושלא נשאר לו עוד הרבה זמן. 'אני לא סולח לחייל שירה בי', הוא אמר לפיזוטרפיסט שלו, 'אם הוא היה הורג אותי הייתי סולח לו'".
"הוא היה אדם גמור, אלוהים גאל אותו מייסורו", אומרת הראלה שובל, פעילה שסייעה למשפחה. "זה היה מוות מיותר, והמשפחה שלו מתה יחד איתו".
ביוני ביקרנו בבית שבו מתגוררת המשפחה. "בית" רק בהרגשה. בפועל זו מערה, שכמו כל הבתים בכפר לא מחוברת לחשמל ולתשתיות אחרות. אמו סיפרה לנו אז שהיא מקלחת אותו בגיגית, מחליפה לו חיתולים. "הוא לא יכול לעשות כלום בעצמו", אמרה. כשצריך, היא מחברת אותו למכונה שעוזרת לו לנשום. המכונה, כך הראתה, פועלת על חשמל סולארי וכשהוא נגמר, ממהרים לבית של השכן לקחת גנרטור. "החיים במערה לאדם מוגבל הם בלתי אפשריים, אפילו כיסא גלגלים אי אפשר להסיע פה בגלל האבנים, אז אנחנו שמים לו שמיכה במריצה ומשתמשים בה בתור כיסא גלגלים״, אמרה.
הארון נורה בצוואר ב-1 בינואר 2021 בח'ירבת א-רכיז שבמאספר יטא כאשר ניסה למנוע מהצבא לקחת גנרטור של שכן שלו. ״הם סתם ירו בו״, מעיד אביו, ״הצבא הורס פה בתים כל הזמן, ביום שירו בהארון הוא עזר לחבר לשפץ את ביתו. בסרטון שצולם רואים את החייל יורה בו בלי סיבה מטווח אפס״. בתקשורת הישראלית תואר המקרה כ״תקרית״, שבה חייל צה"ל ירה בפלסטיני ופצע אותו קשה.
מה״גבר״ של הבית, המפרנס הראשי שעמד להתחתן ולהקים משפחה, הפך הארון לנטל על משפחתו כשכולה מגויסת לסעוד אותו בעוד הוא אינו רוצה לחיות יותר. פעילים שסייעו למשפחה סיפרו לנו שעלות חודש אשפוז בבית החולים השיקומי רעות שבו התאשפז לאחר ששוחרר מבית החולים עמדה על 90 אלף שקל, ובמשך חמישה חודשים הצליחו לממן את עלות האשפוז מתרומות. עלות הטיפול בבית, אמרו, עומדת על כ-10 אלפים שקל בחודש. גם הם הגיעו מתרומות. בפברואר פנתה עמותת "רופאים לזכויות אדם" למשרד הביטחון, בבקשה לקבל אחריות ולממן את הטיפול הרפואי והשיקום של אבו-עראם. למרות פניות חוזרות הם לא קיבלו מענה. גם בקשה של המשפחה מהצבא, להציב בשטח קראוון לאנשים עם מוגבלות לא נענתה.
"אין פה מנגנון לעזרה, לא מהרשות ולא ממדינת ישראל, ועל פיצויים אין בכלל מה לדבר", אמרה לנו אז שובל. "בשנייה אחת החיים שלהם התהפכו והם תלויים בתרומות על מנת לשרוד״.
בשטחי האש של מאספר יטא יש 14 ישובים פלסטינים, שבהם מתגוררים כ-1,200 תושבים. ב-1981 אריאל שרון, שכיהן באותה עת כשר החקלאות, הורה לצבא להקים שטחי אימונים בדרום הר חברון כדי לגרום לתושבים הפלסטינים לעזוב את אדמותיהם. שרון אמר ש"התפשטות ערביי ההר הכפריים בגב ההר לכיוון המדבר", עשויה לגזול מישראל שטחים חשובים ועל מנת להגן אליהם ישראל צריכה לגרום לפלסטינים לעזוב. מאז תושבות ותושבי הכפרים חיים תחת איום של הריסה, פינוי ונישול מכיוון שצה"ל הכריז על אזור מגוריהם כשטח אש.
