מבוא: טיפולי המרה מעניינים את החרדים כשלג דאשתקד. עיסוק בענייני נטיות מיניות הפך לציפור נפשם של בני הציונות הדתית, שמבחינתם כניסה לתחתוני גברים ונשים היא מטרה כלל ישראלית חשובה. הם יפגינו מול מצעדי הגאווה ויקדישו שיחות רבות בישיבות ובאולפנות לשלמות המשפחה היהודית. החרדים, לעומתם, נמלטים מכל שיח בנושא. לא מעודף ליברליות, אלא כהחלטה אסטרטגית. לדידם, עצם השיח חושף צעירים וצעירות חרדיים לאפשרות של הכרה בנטיות מיניות עצמאיות. עדיף להתעלם.
עיסוק בענייני נטיות מיניות הפך לציפור נפשם של בני הציונות הדתית, שמבחינתם כניסה לתחתוני גברים ונשים היא מטרה כלל ישראלית חשובה
הבוקר עלתה על שולחן הכנסת הצעת חוק של יו"ר מרצ ח"כ ניצן הורוביץ לאסור טיפולי המרה. לאחר שבשבוע שעבר הופרה המשמעת הקואליציונית מצד הליכוד לטובת תמיכה בהצעת סמוטריץ' לחקור שופטים, החליטו הפעם בכחול לבן להשיב מנה אחת אפיים, לקחת לעצמם דרור בנושא היקר לליבם, והודיעו על תמיכתם בהצעה.
זעקות שבר של ח"כים חרדיים עלו ונשמעו מהספסלים האחוריים של מפלגותיהם. "אתה לא תהיה ראש ממשלה", הטיחו ביו"ר כחול לבן בני גנץ. זה נגמר בינינו, היה המסר. הודעת רשמית של סיעת 'יהדות התורה' קראה לניתוק קשרים מוחלט עם 'כחול לבן'. "החוק שעבר פוגע בקדושת המשפחה", נכתב. "תמיכת חברי כחול לבן בחוק פגעה באמון שנתנה יהדות התורה לכחול לבן. אנחנו עוצרים מרגע זה כל שיתוף פעולה עם כחול לבן וקוראים לאשי הציבור וראשי הרשויות החרדיות להימנע גם הם משיתופי פעולה והזמנות של נציגי כחול לבן לסיורי ראווה".
אבל, אם לא אכפת לחרדים מטיפולי המרה – על מה ולמה עלתה שוועתם?
גיבורת הרחוב החרדי
היחסים בין החרדים לבין גנץ ומפלגתו נרקמו בשבועות האחרונים לכדי ברית מרתקת. הם מוצאים בו פרטנר הגון, שותף נח לטיפול בצרכיהם, ועוגן יציב לדבר איתו על התקציב שהם כה משוועים לו, לעומת נתניהו שמייצר משברים חדשים לבקרים.
שרת התפוצות עומר ינקלביץ' היא כוכבת עולה במגזר. בשבוע האחרון היא התקבלה בכבוד מלכים בערים החרדיות, התארחה אצל ראשי ערים שרשימותיהם לעולם לא יכילו נשים, סיירה בשכונות והביאה איתה תשורה נאה: חבילת תמיכה כספית נדיבה ממשרד הביטחון בראשות גנץ. כן כן, אישה חרדית שחצתה את הקווים ונבחרה ב'כחול לבן', הפכה לגיבורת הרחוב החרדי. גנץ עצמו מקדיש משאבים וציוצים כדי לעזור לרשויות החרדיות להתמודד עם נגיף הקורונה.
היחסים בין החרדים לבין גנץ ומפלגתו נרקמו בשבועות האחרונים לכדי ברית מרתקת. הם מוצאים בו פרטנר הגון
הקולות שיצאו היום מהכנסת, ולכאורה מצביעים על משבר אמון בין הצדדים, הם לא יותר ממצג שווא. לא בכדי, היחידים שכיוונו את חיציהם לכיוון גנץ היו ח"כים זניחים. ראשי הסיעות חלקו את האשמה בין ראש הממשלה המכהן והחלופי, אך הכתובת האמיתית לזעם של החרדים היא אחת – בנימין נתניהו.
"אם הליכוד לא מסוגל בנושא כה עקרוני לגייס רוב נגד, הוא מאבד את עצמו לדעת", אומר סגן השר מאיר פרוש. "על הליכוד להחליט אם הוא יודע לנהל קואליציה או שהוא מאבד את עצמו פוליטית", דברי השר יעקב ליצמן. יו"ר 'דגל התורה' משה גפני היה פיוטי: "לא נשתף פעולה עם כחול לבן אבל גם שלטון הליכוד שווה לכפרות, איפה היה רה"מ נתניהו? למה אמיר אוחנה הצביע בעד? שוקלים את צעדנו".
כדי להבין מעט את ההבדלים, ראוי לציין כי ב'יהדות התורה', כל ח"כ פועל כמעט כסיעה עצמאית. כך למשל הודעת הסיעה שהייתה החריפה מכל כלפי גנץ, יוצאת מבית מדרשו של ח"כ יצחק פינדרוס, שנכנס לכנסת זה עתה במסגרת החוק הנורבגי. היא מבטאת, כך נראה, בעיקר את דעתו. הוא נמצא על הרצף הימני-קיצוני, וקרוב בהשקפותיו לחוגי החרד"ליים, הרואים בטיפולי המרה נושא קריטי.
מאחורי הקלעים, הח"כים החרדים משוחררים עוד יותר ומפנים את מלוא זעמם לבנימין נתניהו. גנץ הוא לא הסיפור מבחינתם. ההתנהלות של נתניהו מולם מגדישה את הסאה.
פחד מוות מבחירות
אם לא די במשברים שנתניהו מייצר חדשות לבקרים מול גנץ ומקשים על תיפקוד הממשלה – שהחרדים כה זקוקים לה להעברת תקציב מסודרת – הרי שבשבוע שעבר הוא עשה עליהם סיבוב, גרם להם לתמוך בהצעת סמוטריץ' ובעצמו נמלט מההצבעה. ואם זה לא מספיק, גם את ה"נקמה" של כחול לבן נתניהו מוכן לספוג על הגב שלהם, לא חלילה בנושאים החשובים לליכוד, אלא בנושאי דת. כמה הם יכולים לתת גוום למכים?
"ביבי וגנץ מפחדים פחד מוות מבחירות", מנתח עבור המקום ח"כ חרדי. "המשבר לא אמיתי, אבל המשבר הוא מול הליכוד לא פחות מגנץ. תראה כמה ח"כים של הליכוד לא נכנסו להצבעה. ככה לא מתנהלת קואליציה. במצב הנוכחי אני רואה את מפלגות הלוויין נכנסות לוואקום ונותנות את הטון".
עתידות: בעוד יום יומיים ישקע האבק, ומשבר טיפולי ההמרה יישאר כזיכרון עמום. סביר להניח שהצעת החוק של הורוביץ, שאושרה היום בטרומית, לא תצלח את הקריאות הבאות. יש סבירות גבוהה שהצדדים יישרו הדורים ויסכמו על עבודה קואליציונית הדוקה יותר. כמובן שיתכן גם אחרת. מי יודע, אולי הפעם נתגלגל למשבר פוליטי חסר תקדים. אולי. קשיים פוליטיים הם תכופים, לעיתים בודדות האיום הגלום בהם מתממש.
"אם הליכוד לא מסוגל בנושא כה עקרוני לגייס רוב נגד, הוא מאבד את עצמו לדעת", אומר סגן השר מאיר פרוש
כל זה לא מפריע לכתבים ופרשנים להעניק כותרות דרמטיות על פירוק הממשלה, כאילו הבחירות דופקות בפתח והעולם בדרך להיחרב בגלל חוק שעבר בהצבעה טרומית. לפעמים עושה רושם שעולם הריאליטי השתלט על הדיווח הפוליטי וכבר לא ניתן להסתפק בדיווח סתמי. סף הריגוש מטפס, כל מהלך פוליטי אקראי מוצג כברית דמים או לחילופין גט כריתות, כל משברון הופך ל'בחירות בפתח'. כשהכל מלווה דרמה ופאתוס, חסר רק שלב הדחה עם שליחת אסמאסים או כיבוי לפיד.
אבל בפועל, עבודת הכנסת היא אפרורית, סיזיפית ולעיתים נדירות סנסציונית. הרבה מהמשברים הם, במקרה המעניין, טקטיים. צריך קצת יותר מטיפולי המרה בשביל לשנות את זה.
